פרשת שלח: איך נדע מה אמת, ומה סתם דמיונות?

אחרי חטא המרגלים, מביאה התורה שלושה סיפורים נוספים של "מרד", שניים מהם מופיעים בפרשתנו – חטא המעפילים והמקושש, והשלישי מובא בפרשה הבאה – קורח ועדתו.

כשמתבוננים, מגלים ששלושת סוגי המרד הללו לובשים ופושטים צורה מידי תקופה לאורך ההיסטוריה של עם ישראל, אולם חזקה עלינו דברי משה למעפילים – "וְהִיא לֹא תִצְלָח" (במדבר י"ד, מ"א).

נתמקד בחטא המעפילים.

אחרי שמשה רבנו העביר לעם ישראל את דבר השם, שבעקבות חטא המרגלים בני אותו דור לא יזכו להיכנס לארץ ישראל, קמה קבוצת אנשים והחליטה "להעפיל" ולעלות לארץ ישראל בלי אישור של הקדוש ברוך הוא. אולם בסופו של דבר הם נחלו מפלה. כך כותבת התורה: "ויַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיַּעֲלוּ אֶל רֹאשׁ הָהָר לֵאמֹר: הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר השם, כִּי חָטָאנוּ. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת פִּי השם, וְהִיא לֹא תִצְלָח. אַל תַּעֲלוּ כִּי אֵין השם בְּקִרְבְּכֶם, וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם. כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב, כִּי עַל כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי השם וְלֹא יִהְיֶה השם עִמָּכֶם. וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר, וַאֲרוֹן בְּרִית השם וּמֹשֶׁה לֹא מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה. וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא, וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד הַחָרְמָה" (במדבר י"ד מ'-מ"ה).

ספר "משנה שכיר" (בפרשתנו), כותב רעיון נפלא על המעפילים.

כשהתורה מדברת על המעפילים, היא חוזרת שוב ושוב על השורש "עליה" – "הננו ועלינו אל המקום אשר אמר השם", ""אל תעלו", "ויעפילו". יש כאן מוסר השכל גדול בעבודה הרוחנית של האדם.

עיקר כוחו של היצר הרע הוא לתאר את ענייני עולם הזה בעיני האדם כדבר גדול, גבוה ומרשים, עם נוכחות בעלת ערך רב. השורש לכוח הזה כבר מופיע בחטא אדם הראשון: "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל" (בראשית ג', ו'). היצר הרע מציג מצג שווא שהחטא מתוק, גדול ומרשים.

מי שבאמת מבין, לא מניח ליצר הרע לשקר עליו ולגרום לו לדמיונות שווא. דוד המלך אומר בתהילים: "לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה" (תהלים קט"ו). מעבר לפשט הדברים, המילה "דומה" היא מלשון דמיון. מי שנופל ברשת היצר הרע והולך אחר דמיונות כוזבים, הוא לא יצליח "להלל י-ה".

ספר הזוהר כותב, שמלאך הממונה על בית הקברות דומה שמו (מדרש הנעלם בספר הזוהר, חלק א', דף קכ"ד עמוד א'. התלמוד במסכת סנהדרין צד ע"א כותב שדומה הוא מלאך הממונה על הרוחות של הנפטרים). פירוש הדברים, שדמיונות עלולים לקבור את האדם! כאשר אדם לא מנתב את כוח הדמיון למטרות חיוביות, הדמיונות עצמם "קוברים" אותו.

אותם מעפילים ניסו לעלות, הם ראו בדמיונם הר גבוה ומטרה שאם רק יצליחו לעלות אליה – אה, הם יהיו מאושרים ו"ירגישו בעננים"! אבל זה לא הצליח להם, ומשה הזהיר אותם על כך מראש – "והיא לא תצלח".

כל אדם חייב לעלות אל הר השם, מוכרחים לכוון גבוה, אבל רק עם ארון הברית. תורת ישראל נותנת לאדם את המסגרת הנכונה ואת ההכוונה הנכונה מה אמת ומה שקר, מה ריאלי ומה דמיונות שווא, מה מרים אותך ומה מפיל אותך.

* * *

אחת המצוות המוזכרות בפרשה היא מצוות ציצית.

ה"משך חכמה" כותב רעיון מופלא.

חוטי הציצית נראים לעיננו כבגד שלא נגמרה אריגתו. בורא עולם ברא עולם מושלם, אולם הוא השאיר לבני אדם תפקיד "להשלים את הקצוות" (עיין ילקוט שמעוני תחילת פרשת תזריע שמרחיב בעניין). לדוגמא, הקדוש ברוך הוא לא ברא לחם אפוי, אלא את כל המצרכים הנצרכים לכך כמו מים, חיטה ואש, ועל האדם מוטלת המשימה לחבר את הכל. תינוק נולד שלם בגופו, אולם על בני האדם מוטלת המשימה לחתוך את חבל הטבור שלו, ואם הוא זכר – אף להסיר את עורלתו ביום השמיני.

הבריאה נמשלת במקומות רבים לבגד ומלבוש. "עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה" (תהלים ק"ד), "לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם. הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד וְכֻלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם וְיַחֲלֹפוּ" (תהלים ק"ב, עיין במפרשים שם). "נתעטף הקדוש ברוך הוא" (בראשית רבה ג'-ד'). כמו שהמלבוש חוצץ ומכסה את האדם שבשרו לא ייראה כלפי חוץ אלא רק לבושו, כך להבדיל, כביכול הבריאה היא מעין מעטה ובגד העלול לכסות ולהסתיר את בורא עולם.

במצוות ציצית, מצווה הבורא להשאיר חוטים פזורים ולא ארוגים, כדי להורות לנו שהמציאות היא בגד שמשני צדדיו יש עדיין חוטים שלא נארגו, ועל האדם להשלים את הבריאה, "לארוג" את הבריאה באמצעות התורה והמצוות. "ואתה בן אדם, אם תארוג את הבריאה, תיעשה שותף להשם יתברך במעשה בראשית".

בפרשת ציצית כותבת התורה: "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְו‍ֹת השם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם...". המילה "אותם" כתובה ללא האות ו"ו, משום שזה המסר של הציצית – ועשיתם אתם. אתם צריכים לעשות ולהשלים את הבריאה באמצעות התורה והמצוות.

חוט התכלת המקיף את הפתילים מזכיר לאדם שהשם יתברך הוא המאציל כל, הוא הרוקם, הוא העושה גם בפעולת הבחירי. כלומר, כשאדם בוחר בטוב, השם עוזר לו בפעולות עצמן, והבא ליטהר מסייעין בידו.

הרב משה שיינפלד