מהי התפיסה התודעתית השגויה העומדת מאחורי הגירושין?

על פי הנתונים המעודכנים לשנת 2023 מטעם הלמ"ס, שיעור הגירושין בישראל הוא 47.3%.

עוד בין הנתונים מופיע כי 4.7% היו נשואים פחות מעשור, ו-16.3% היו נשואים בין 10-14 שנים.

נראה כי גם לאחר שנות זוגיות רבות, אין שום ערובה להישארות ביחד.

זאת ועוד – לפני כל גירושין רציונליים מתקיימים גירושין אמוציונליים, שבן הזוג לא תמיד טורח לעדכן בהם.

אז מה בעצם גורם למערכת הזוגית לקרוס?

גירושין הם משורש ג.ר.ש. ובחילופי אותיות הן גשר ורגש.

בחברה המטריאליסטית שבה אנו חיים, ובאווירה הקונספטואלית המגיעה מתרבות המערב, כל פעולה שאנו עושים חייבת לענות על השאלה מה אני מרוויח מזה? ולכן הכל מתחיל ונגמר בקידום ובהשגת אינטרסים.

הדבר לא פוסח גם על המגזר הדתי והחרדי: על פי מחקרו של ד"ר אריאל פינקלשטיין, מדובר על שיעור גירושין של 11% בקרב הדתיים, ושל כ-6.6% בקרב החרדים.

תחת מכבש של חברה מכניסטית ומטריאליסטית אנו "זוכים" ללמוד להגדיר את עצמנו רק באופן חומרי וחיצוני. אני הוא אותו אחד עם ההישגיים הכי מרשמים בתחום האקדמיה, אני הוא בעל הכסף, בעל הרכב – אבל אני הוא לא ה"בעל המושלם", מסתבר.

למדנו, למעשה, לתפוס את ההגדרה העצמית שלנו רק על בסיס חיצוני, שכלי, קר ומנוכר, ומתוך כך אנו גם מגדירים את ה"אחר" סביבנו באותם מונחים.

ההגדרה העצמית למהות הפנימית שלנו מתחילה ומסתכמת בראיית האדם כיצור חומרי גרידא, ומכאן מתחילה השפעתה ההרסנית על חיינו ועל התקשורת הזוגית והבינאישית שאנו מנהלים.

אנחנו לא באמת בודקים אחר המהות הפנימית של האדם, ולא עוסקים בהבנה שהוא מלא בתוכן פנימי ועשיר, ולכן זה מקשה עלינו מאוד לענות לעצמנו על השאלה: "למה באמת התחתנתי איתה או איתו?", או "מי היא / הוא באמת?".

לכן אלו שאלות שאנו מוצאים עצמנו מתמודדים איתם לאחר כמה שנים טובות במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב - זה קורה כבר פחות מעשור אחרי החתונה, ע"פ מחקרי הלמ"ס.

לולא התפוגגותו של אותו טריגר שגרם לי להתחבר אל האדם באופן חיצוני בלבד, סביר להניח שהן גם לא היו נשאלות כלל. הווה אומר, כל עוד הסיבה החיצונית שבגללה התחתנתי עם בן הזוג חיה וקיימת – זו סיבה טובה מספיק להישאר (וזה בהחלט עלול גם להקנות למערכת הזוגית ממד שטחי ולא עמוק, שלאורך זמן יגרום להתפוררותה). אבל ברגע שהוא יעלם – אני אעלם יחד איתו.

האמת היא שאנו, כבני אדם, מורכבים לא רק מחומר, אלא גם ובעיקר מרבדים רגשיים ונפשיים, ובכל אחד מאתנו קיים תוכן פנימי ומהותי המייחד אותו מהשאר.

אנחנו לא מורכבים רק מרציונליות, ובינינו – הרבה מאתנו חולקים זוגיות שלאו דווקא נוצרה מתוך בסיס רציונלי. אם לא בנינו נכון את הגשר לרגש זה, העוזר לנו לחבור אל המהות הפנימית של העומד מולנו - אנחנו נגלה שככל שיחלפו השנים, הגשר יתמוטט, ונמצא עצמנו נופלים נפילה כואבת מאוד!

אז איך בונים גשר כזה?

ראשית, מודעות היא דבר נצרך. לדעת איך באמת הדברים עובדים בשורשם. לא פחות מכך חשובה המודעות שלי כלפי עצמי. אם אני חושב שאני זה בעצם החיצוניות שלי, אז עדיין לא פתחתי בהיכרות שלי עם עצמי, וזהו חטא מוסרי, משום שבאופן הזה אתייחס גם אל בן זוגי.

על האדם להכיר בכך שמלבד הצרכים החומריים המרכיבים אותו, ישנו עולם שלם וחבוי של אמונות, תפיסות ודעות, רגשות, תחושות וחוויות שהם בלתי נפרד מאישיותו. על האדם להכיר בכך שהוא מלא בתוכן פנימי עמוק ועשיר, שהוא חלק אלוק ממעל, וככזה הוא מלא בכוחות רוחניים ובאנרגיה, כמו גם ברצונות שמייחדים אותו מהשאר.

אדם מתגרש כי הוא עדיין לא התחתן עם עצמו.

על האדם להכיר בכך שלולא פיתוח המודעות שלו כלפי עצמו, הוא יתנהל מתוך סתירות פנימיות בנפשו. פעם יתנהל מתוך מקום בוגר, ופעם מתוך ה"ילד שבו". פעם מתוך רצון לרצות את האחר, ופעם מתוך רצון לפעול לפי רצונו הפנימי. פעם מתוך רצון להיות טבעי, ופעם מתוך רצון לפעול באופן מלאכותי.

ללא עבודה עצמית של האדם בעצמו ומתוך עצמו, ללא היכולת שלו לספק את תחושת הקיום שלו מתוך עצמו בעצמו, הוא ימצא עצמו נעזר בסביבה לשם כך, או בבת/בן זוגו, וזאת אפילו ללא ידיעתו.

הווה אומר שכל עוד אדם לא יכיר את עצמו מבפנים ויחבור לזהותו, הוא לא יזכה להכיר גם את הצד שנגדו, מה שישווה לזוגיות מראה שטחי וטכני.

ההימצאות לאורך זמן בזוגיות כזו תגרום לכל אחד מבני הזוג לחוש מעין ניכור וריחוק רגשי, מה שקרוי בעגה המקצועית: "גירושין אמוציונליים".

הגירושין האמוציונליים מתרחשים כאשר כל אחד מהצדדים קולט שלא קיבל מענה לצרכים הרגשיים שלו בתוך המערכת. יתכן שקיבל מענה לצרכים החומריים, הגם שגם אותם לעיתים יכל לספק  בעזרת עצמו. למעשה, בן או בת הזוג מתחילים להרגיש שהם אינם מקבלים תחושת קיום, הערכה, שייכות, ביטחון או תשומת לב ראויה, והם מתחילים להתנתק רגשית, עד לניתוק הרציונלי המוחלט שבו הם מנמקים שכלית והכרתית את הגירושין, אשר התחילו בתחושה ריגשית חווייתית ותת הכרתית, שבעצם אין להם מענה לצרכים הנפשיים והרגשיים שלהם.

כשאדם מבין שהמהות האמיתית שלו לא מתחילה ונגמרת בצידה החומרי, כשהוא מבין שיש לו גם נפש עם רצונות ותכנים פנימיים משלה – הוא מבין שגם בן או בת הזוג שלו בנוי/ה כך.

הוא מתחיל להתוודע אל הפנימיות שלו. הגשר המגשר נבנה, אם כן, באמצעות ההכרה וההבנה שאנו בעלי תוכן ותכנים פנימיים, כשזו עובדה מוגמרת מבחינתי, אני מתחיל לחבור אל בן או בת זוגי מבחינה רגשית ומהותית. הגשר הוא האמצעי שדרכו אני יוצא מהמקום שלי ומפנה מקום בתוכי, בתוך תודעתי, לבן או בת זוגי.

אני רואה את בן הזוג במהותו, מבין שהוא לא עשוי רק מחומר (נתונים חיצוניים – מראה, מעמד, כסף), אלא גם ובעיקר מתוכן פנימי עשיר ועמוק, ואני נותן לכל זה מקום בתוכי, מתחיל להבין אותו ממקומו שלו, את כל עולם התוכן הפנימי שלו, וזה מה שעוזר לי לחבור אליו ממקום אמיתי ושלם הרבה יותר.

מתחיל פשוט "לראות אותו", ולא רק כפשוטו.

הגירושין מתרחשים כי שינינו את סדר האותיות מרגש לגרש. שינינו מהתוכנית ההתחלתית, שבה כל אחד מאתנו היה אמור לחבור לתכנים המהותיים והרגשיים של האחר, ולא רק לחבור אליו מתוך נימוקיים ש כליים ,תועלתנים או חומריים.

יש לבנות מלכתחילה וכל העת את הגשר לרגש, ובכך להבטיח את המשכיותה התקינה והבריאה של המערכת. לולא כן, אנו נעודד מבלי משים את תחילתו של הניתוק הרגשי שיוביל להתפוררות הגשר, ומשם לניתוק המעוגן גם שכלית.

ענבל אלחייאני,M.A , היא מטפלת מוסמכת ב-nlp, מיינדפולנס ודמיון מודרך.