הנהיגה קהילה ונשארה אנונימית: סיפור חייה המרתק של הרבנית ציזיא חנה מזל

הרבנית מזל אינה יוצאת מרוקו, כפי שניתן היה לחשוב מתוך שמה. אין לה ערוץ יוטיוב, והיא לא עושה ערבי הפרשת חלה. היא היתה אדמורי"ת של חסידים, בת קדושים, וחייה הסתיימו באנונימיות, בצורה טראגית.

שמה היה ציזיא חנה. אביה היה רבי וולף מאוסטרהא, תלמידו של המגיד ממעזריטש, ורב העיר אוסטרהא (עירו של המהרש"א). ציזיא חנה נישאה לרבי ישראל, בנו של הצדיק המפורסם רבי זושא מאניפולי, ומכאן הכינוי מז"ל, ראשי תיבות: משולם זושא ליפמן, שם משפחתו של הצדיק רבי זושא מאניפולי (אחיו של רבי אלימלך מליז'ענסק, שניהם כונו "האחים הקדושים").

רבי וולף מאוסטרהא עלה לארץ ישראל בשנת תק"נ, שנודעה כעת רצון גדולה, ובה עלו גם מתלמידי הגר"א וגם חסידים רבים. הוא קבע את משכנו בטבריה, ואת מקומו ברבנות ובאדמו"רות מילא חתנו, רבי ישראל.

עשרים וארבע שנים לאחר מכן נפטר רבי ישראל בגיל צעיר יחסית, והעיר אוסטרהא נותרה ללא אדמו"ר. היו בה תלמידי חכמים שיכלו לפסוק הלכה, אבל מי שינהל את החצר החסידית לא היה. וכך הפכה הרבנית ציזיא חנה לאדמורי"ת. היא היתה מנהיגת החסידים, בירכה אותם, האזינה לצרכיהם וניהלה את הטיש בשבת.

הצדיק המפורסם רבי מרדכי מטשרנוביל התארח בעיירה, והשתתף בטיש של הרבנית ציזיא חנה כאחד החסידים. בהמשך, בתו ינטע התחתנה עם בנה של הרבנית, וכך נעשו גם למחותנים.

שבע עשרה שנים ניהלה הרבנית מזל את עדתה ביד רמה, ולפתע החליטה ללכת בעקבות אביה הגדול, ולעלות לארץ ישראל. בנה רבי פנחס כבר היה מבוגר דיו, והוא קיבל על עצמו את עול האדמו"רות, ואילו הרבנית מזל עלתה לגור בעיר הקודש טבריה כאישה אנונימית. הדבר היה בשנת תקצ"א. כמה גדלות נפש יש בדבר, לוותר על המעמד, על הכבוד ועל כל העשייה, כדי לחונן את אדמת ארץ ישראל, שבה ידעה ששום דבר לא מחכה לה. אביה כבר נפטר, פרנסה בשפע לא היתה שם, רק קדושת ארץ ישראל.

שש שנים זכתה הרבנית מזל לחיות בטבריה, שהיתה אז כפר קטן מוקף חומות על חוף הכינרת, עשוי מבתים ישנים צפופים. ואז, בשנת תקצ"ז, בכ"ד בטבת, באחד בינואר 1837, התרחשה רעידת האדמה הנוראה שהחריבה את הגליל. אסונה של צפת מפורסם הרבה יותר, אך גם טבריה נחרבה. סלעי ענק הידרדרו מההרים שסביב לה, המגדלים והחומות נטו על צידם והתרסקו. רבים רבים נקברו בין ההריסות, אך את גופתה של הרבנית מזל הצליחו המתנדבים הרבים לפנות ולזהות, והיא קבורה בבית העלמין של גדולי החסידות בטבריה.

הסיפור אודות הרבנית מזל היה ידוע בחצרות החסידות, ואף תועד בספר "מנורת זהב", שיצא לאור בוורשא בשנת תרס"ב, אך מקום קברה המדויק לא היה ידוע, שכן ברבות השנים נשחתה המצבה. לפני מספר שנים עלה לארץ צאצא שלה, הרב ישראל אברהם מזל, שהצליח, אחרי עבודה רבה, לאתר את מקום הקבר, ולהקים מצבה חדשה על קברה של האישה הדגולה, הרבנית ציזיא חנה מזל, בתם של קדושים ומנהיגת קהילה בישראל.