כך השתלטה משפחת טוביה על המיסים והכהונה: הסיפור שטרם הכרתם

מכירים את המשפחות האלו, שחצי מקרקעות הקיבוצים בשליטתן, הסבא היה מהדירקטורים של מפעלי ים המלח, הילדים הוצנחו להיות ממונים בחברת חשמל או ברשות למקרקעי ישראל, והאחיינים קיבלו קיצור דרך למשרת שופט? כן, יש כאלו בישראל. ודאי לא תופתעו לשמוע שזו המצאה עתיקת יומין, תמיד היו משפחות כאלו באזור.

היום נכיר את משפחת טוביה. טוביה הסב השתלט מתישהו בזמן גלות בבל, או אפילו קודם, על חלקים נרחבים מעבר הירדן, בתחומי ממלכת ירדן של זמננו, כולל העיר עמאן – רבת עמון. שמו מוזכר בספר נחמיה. נחמיה בן חכליה, שהיה אחד ממנהיגי היישוב ביהודה בימי בניין הבית השני, חברו של עזרא הסופר ואחד מאנשי כנסת הגדולה, מזכיר את "טוביה העמוני" כאחד מהאויבים שניסו למנוע את שיקום חומת ירושלים.

טוביה כנראה היה יהודי, אבל שימור המסורת לא היה הצד החזק שלו. הוא היה מנהיג ששלט באזור, ולא היה מוכן להקמת מרכז חדש. מן הסתם היה גובה מסים מהנודדים שהסתובבו כאן בארץ. שליטי האזור כיבדו אותו, והוא לא חיפש צרות בדמות בית מקדש בירושלים.

מזימתו לסיכול בניין המקדש לא הצליחה, אך עדיין היה כוחו חזק מאד. אלישיב, הכהן הגדול, היה קרוב משפחתו של טוביה, וכיבד אותו בכך שהכין לו לשכה בתוך המקדש בירושלים! נחמיה התנגד לכך בכל תוקף, וגירשו מן המקדש. אבל טוביה המשיך לצבור כוח. אחרי מותו כונו בניו וממשיכי דרכו בשם "בן טוביה", והם הקימו אחוזה מפוארת ועצומה במקום שנקרא טירוס. וכך מתאר יוסף בן מתתיהו: "והוא בנה בירה חזקה, שעשאה כולה אבן (שיש) לבנה עד התקרה, והקיפה כולה תעלה גדולה ועמוקה, ופיתח (באבן) חיות ענק. אף הוא הבקיע את (הצוק) המזדקר מן ההר שמנגד ובנה מערות באורך הרבה ריסים. אחר עשה בסלע חדרים, חלק מהם למשתאות ואחרים לשינה ולמקום-מגורים, והכניס לתוכו המון מים שוטפים, דבר שהיה לאחוזה לתענוג ולקישוט. ואולם את הפתחים למערות עשה קטנים (שרק) אחד, ולא יותר, יכול היה להיכנס בהם פנימה. הוא עשה זאת בכוונה, לשם ביטחונו, שלא יהיה צפוי לסכנה לבוא במצור ולהיתפש בידי אחיו. הוא הוסיף ובנה גם חצרות מצוינות בגודלן וקישט אותן בפרדסים רחבי-ידיים. ולאחר שכילה לבנות את המקום קרא לו טירוס. מקום זה הוא בין ערב ובין יהודה בעבר הירדן, לא רחוק מארץ חשבון".

בזמננו זוהתה האחוזה באתר "עיראק אל אמיר", 35 ק"מ ממזרח לירושלים, והיא אכן עונה לתיאור הנ"ל, ניצבת על מצוקים בלתי חדירים, בנויה מאבני ענק, מקושטת ומפוארת.

ומה עשו בני טוביה באחוזה הזו? הם הציעו למלך תלמי, שהחליף את השלטון הפרסי, את שירותי גביית המסים, ובתמורה הבטיחו להכפיל את המס. היה להם חיל פרשים משלהם, שעבר בעיירות ובכפרים ובין שבטי הנודדים, וגבה, בטוב או ברע, את המסים לפי התעריף המעודכן. באתר הארכיאולוגי עיראק אל אמיר התגלו מטבעות כסף במשקל חצי טון! כאשר כל פרוטה ופרוטה נשדדה מעמל כפיהם של כפריי האיזור ביהודה ובעבר הירדן. גם מקום משכנם של הסוסים התגלה באתר, משוכלל ומרשים.

יוסף בן טוביה, שהיה מזרע טוביה העמוני, חשק במשרת הכהונה הגדולה, ובעזרת קשריו הצליח אף לקבל אותה ולסלק את הכהן הגדול, חוניו. ככהן גדול הוא עסק גם בגביית המס. היתה זו ראשית השפלת תפקיד הכהונה הגדולה – במקום שהכהן הגדול יהיה מנהיג רוחני העסוק בקדושה ובכפרה על חטאי העם בבית המקדש מתוך טהרת הגוף והנפש, נעשה הכהן הגדול לעסקן ציבורי וגובה כספים תככן ופוליטיקאי. בהמשך הגיע מרד החשמונאים שתיקן את המצב לזמן קצר, אך צאצאי החשמונאים שוב השחיתו את התפקיד, ועל כך בסדרת הכתבות על הדרך לחורבן, שיתפרסמו בחודש תמוז בעז"ה.