מה היה לבני ישראל להתגעגע לשומים ולבצלים?!

עם ישראל במדבר התגעגע לקישואים ולבצלים, לשומים ולאבטיחים. כך כתוב בפרשה שלנו, וזה מחייב הסבר, כי היינו מצפים שהמילוי הרוחני העצום שבאותות והמופתים של יציאת מצרים, ירים אותם לדרגות של קדושה גבוהות ונשגבות. כל הנפילות האלו שבדרך אינן מובנות. כשיש לך קערת מן, אתה מתגעגע לבצלעליות ?

כדי לענות על זה צריך להקדים הקדמה, שחשובה מאוד לחינוך ילדים. נפש האדם היא דבר מורכב. כתוב בספרים שלכל אחד ואחת מאיתנו יש שתי נפשות שונות שפועלות זו בצד זו, שנאמר: "וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי" (ישעיהו נ"ז ט"ז, וספר התניא פ"ב מאריך בזה). שתי מערכות הפעלה שונות. נפש אלוקית ונפש בהמית. לכל אחת צרכים משלה.

יציאת מצרים וקריעת ים סוף העניקו "אורות גבוהים", והנפש האלוקית קיבלה כאן התעוררות עצומה. אבל את ההארה הזו קיבלה רק הנפש האלוקית. לעומתה, הנפש הבהמית היא הישרדותית מאוד, וכל שינוי מבלבל אותה ומאיים עליה. ולכן היא תמיד נאבקת לחזור למוכר ולעכב כל שינוי.

המתח המובנה הזה גורם לכל התעוררות לייצר בהמשך מאבקים פנימיים. כך היא דרכה של כל עליה רוחנית. הגרף לעולם אינו חץ עולה, אלא יש בהמשך תמיד עליות וירידות. לכן לא הספיקו האורות הגבוהים של יציאת מצרים ושל הר סיני, אלא נדרשה אחר כך עבודה עצמית, ספירת העומר, מסעות קשים בדרכם לארץ המובטחת. זה תהליך ההפנמה וההטמעה, שתכליתו לשתף גם את הנפש הבהמית. זה לא קל, אבל זו הדרך לשתף את הנפש הבהמית לפעול בשירות הקדושה.

הדבר מרומז בפסוק בשיר השירים (א', ד') שאומר: "מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה". הפסוק פתח בלשון יחיד: "מָשְׁכֵנִי", וממשיך בלשון רבים: "נָּרוּצָה". והטעם לכך, שהפסוק עוסק בכמה שלבים בעבודת ה', הבאים זה אחר זה. רק השלב שבו גם הנפש הבהמית שותפה, מאפשר את הריצה, כי כוח הבערה והתשוקה שותף במהלך, ולזה אנו מכוונים ומקווים (מאמר: "וספרתם לכם" לאדמו"ר מליובאוויטש זי"ע, ל"ג בעומר תשי"א).

לכן לא צריך להתייאש מהנפילות הבלתי נמנעות שבדרך. כל זה חלק מתהליך העלייה. בחינוך הילדים צריך לדעת שזה יסוד חשוב במיוחד. גם הנערים שלנו עושים מסע משלהם. אותנו זה משגע, כי הנפילות שבדרך כואבות, וזה לוחץ לנו על הכפתורים הכי רגישים. לכתחילה, ודאי היינו מעדיפים בלעדיהן, אבל כל נשמה והתהליך שהיא צריכה כדי לשתף ולסנכרן את ערכי האמת עם כל הרבדים שבנפש. אהבה וחום יכולים לקצר את המסע, קבלה והכלה יכולות לעשות אותו כואב פחות, אבל אי אפשר לצפות מהם שברגע אחד ילחצו על כפתור ורק ילכו ויתעלו. גם בהם יש רבדים שמתאווים לשומים ולבצלים (וכל אחד והשומים והבצלים שלו). לא צריך להיבהל מכך, זה תהליך שלוקח זמן, ובינתיים, תפקידנו אינו רק לדבר אל הנפש האלוקית עם דברי מוסר ואמת, אלא לדעת גם לפייס את הנפש הבהמית, ובעזרת קנין "משיכה", לתת לה אפשרויות ליהנות גם בתוך עולם הקדושה. זוהי חלק מחובתנו כהורים, לדאוג לבית חם ואוהב שיודע להכיל כזה, עם תחליפים כשרים לשומים ולבצלים. ממש כמו שהקב"ה העביר אותנו במדבר סיני, תהליך ואז יתקיים בנו גם המשך הפסוק: "הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ".

לשמיעת מסרים מהרב אורי זוהר זצ"ל בעניין חינוך, הנפש האלוקית והנפש הבהמית, ניתן להאזין לקו "אבות על בנים" במספר: 08-3137881