חצילים. לא רק. מה אנחנו לומדים זה מזו?

זה יתחיל עכשיו מחצילים, אבל מבטיחה שזה יגמר אחר כך בגבוה יותר.

כאילו יש משהו נמוך בחציל. להיפך, חציל או כל אוכל לכבוד שבת הוא אחד הדברים המקודשים שיש. זה לא אנחנו, העם הזה שלוקח חומר ומקדש אותו אל רמה רוחנית גבוה יותר? זה לא אנחנו, האנשים שנבחרנו לברך לפני שהם אוכלים ולהעלות בדרגה כל דומם, צומח, חי דרך דיבור טהור של ברכה?

זה קרה לפני כמה שנים טובות, כשאל המשרד של בעלי נכנס יהודי, נראה מכובד, ושאל אותו: "סליחה, מר ברזל, אתה הבעל של אפרת?". בעלי הנהן ואמר שכן.

"אה, אז אתה יודע לקנות חצילים טובים", פסק האיש. בעלי היה קצת נבוך. איך זה שמכל השיוכים שיש בעולם לצמד, בסוף מזהים אותו דרך חצילים איכותיים? הוא סיפר לי על זה וצחק. "כנראה סיפרת באיזו הרצאה על השתפרות קניית החצילים שלי, תראי כמה אנשים זוכרים".

והוא צדק. שנים שהוא זה שעושה קניות אמיתיות הביתה. את הגדולות האלה שלוקחות מלא זמן, וצריכות מלא סבלנות.

בכנות אומר, שלי אין כוח לתהליכי הציד האלה. מעריצה אותו על ימי השוק שלו. רק שמה, לפעמים, בירקות ובפירות שהוא היה בוחר, היו לי קצת תלונות. "למה התפוחים 'קמח'", "למה מלפפונים גדולים", "למה תפוחי אדמה לבנים ולא אדומים", "למה החצילים כבדים".

"כל זה, ואת עוד מתלוננת? מאיפה אני אמור לדעת שחציל צריך להיות קל?".

לא רציתי לשאול בקול רם, אבל בלב אמרתי, 'אמא שלך לא לימדה אותך לבחור חצילים?'. לא רציתי להגיד בקול רם, אבל בלב אמרתי, 'מה, בבית הספר א.ד. גורדון בתל אביב לא עברו אתכם על זה?'.

אבל לא אמרתי כלום, ובעדינות הסברתי את ההיגיון של החציל: "אם חציל כבד ביד, הוא לא כבד סתם. אם הוא כבד סימן שיש בו הרבה גרעינים, הם אלה שעושים את המשקל. ואם יש לו הרבה גרעינים, הוא בטח מר, ומבוגר. הוא לא יצא טעים, לא משנה כמה מיונז תשים. אבל אם הוא קל וצעיר, הוא בטח גם בהיר, וכשהוא קלוי – הוא מה זה טרי וערב לחיך".

עוד המשכתי והסברתי, שכדי לדעת יחסיות במשקל החציל הנבחר, אפשר להשוות אותו לחבריו בארגז, ולעבוד באופן השוואתי. "מי שקל יותר, תביא". וזהו, מאז בעלי הפך להיות מומחה חצילים.

כשסיפרתי את זה בהרצאה שבה ההיא, אשתו של ההוא שנכנס לבעלי למשרד, היתה, רציתי כנראה לתת דוגמה.

דוגמה למה? לאיך להתלונן נכון? לא.

לאיך לקטר לבעל באופן סביר? לא.

נתתי את סיפור החצילים והמשקל שלהם בהמשך לשאלת זוגיות נפלאה ששואלת כך: לאורך השנים, יש דברים שכל אחד מבני הזוג לומד מן השני. תעשו רשימה כזו, מדי פעם. אנשים שחיים יחד, מפרים רגשית אחד את השני, כל הזמן.

חצילים זאת דוגמת קניות אמיתית כאן בבית, אבל שייכת לדרגת החומר, כמובן. אני חושבת עמוק על מה למדתי מבעלי לאורך השנים, בהתנהגות, במחשבה, בהשקפה, בלהיות רגועה ולא לעשות דרמה מכל דבר, בגבולות, ביכולת להגיד "לא, את זה אני לא יכולה. עד כאן". למדתי ממנו לזהות מי טוב לי באמת ומי לא בריא לי, למדתי ממנו לראות פוילשטיקס שעושים אנשים שנראים לפעמים מה זה נפוחים.

אני בטוחה שגם הוא למד ממני הרבה דברים, בטח לא רק איך לזהות חצילים מוצלחים.