ממתק לדף היומי: בבא בתרא דף ה, כ"ד סיון תשפ"ד

בגמרא מובאת מחלוקת אמוראים בנוגע לאדם שהלווה כסף לחברו לזמן קצוב, עם תאריך פירעון שנקבע מראש – האם ייתכן שהלווה פרע את החוב לפני המועד שנקבע (בלשון הגמרא - "בתוך" הזמן)?

"אמר ריש לקיש: הקובע זמן לחבירו ואמר לו 'פרעתיך בתוך זמני' – אינו נאמן, ולואי שיפרע בזמנו.

אביי ורבא דאמרי תרוייהו: עביד איניש דפרע בגו זימניה, זמנין דמתרמו ליה זוזי אמר איזיל איפרעיה כי היכי דלא ליטרדן".

ריש לקיש סבור, כי המציאות היא שאדם לא מתנדב לפרוע חובות לפני מועד הפירעון המוסכם – "ולואי שיפרע בזמנו". ולכן הלווה אינו נאמן לטעון שפרע את החוב לפני המועד שנקבע. לעומת זאת, אביי ורבא סבורים כי ייתכן ולידי הלווה הגיע סכום כסף בלתי צפוי, והוא מעדיף להחזיר כבר עכשיו את ההלוואה שלקח כדי להסיר מעליו את טרדת החוב. ולכן הוא נאמן לטעון שפרע, הגם שמועד הפירעון טרם הגיע. בגמרא נפסקה הלכה כריש לקיש, שחזקה אין אדם פורע תוך זמנו.

הרב יצחק זילברשטיין, בספרו "חשוקי חמד", מביא שאלה מעניינת: דייר בבית משותף טוען ששילם לוועד הבית כמה חודשים מראש, כדי שבקופת הוועד יהיה כסף זמין לצורכי תחזוקת הבניין. אלא שהאחראי מטעם הוועד מכחיש וטוען שהדייר לא שילם מראש. האם גם במקרה זה שייך לומר שחזקה אדם לא פורע בתוך זמנו?

משיב הרב זילברשטיין שחזקה זו נאמרה רק בחובות, לגביהם אומרים "ולואי שיפרע בזמנו". אלא שבנידון כאן, לא מדובר בחוב של הדייר למלווה כלשהוא, שכן כל הדיירים בבניין נחשבים לשותפים, ולכל אחד מהם יש אינטרס להשביח את הרכוש המשותף. משכך, נאמן הדייר לטעון ששילם מראש, ולא שייך לטעון פה 'אין אדם פורע תוך זמנו'.

עוד ממתקים לדף היומי:

בבא בתרא דף ב, כ"א סיון תשפ"ד

בבא בתרא דף ג, כ"ב סיון תשפ"ד 

בבא בתרא דף ד, כ"ג סיון תשפ"ד