מהי גאווה חיובית? התובנות שיפתיעו אתכם

הספר 'ארחות צדיקים' הוא אחד מספרי המוסר המרכזיים והמשפיעים ביותר ביהדות. הספר מציג עקרונות מוסריים ותובנות רוחניות שמטרתן להוביל את האדם לחיים מלאי משמעות ועומק רוחני. בסדרת מאמרים זו נלמד את פרקי הספר 'ארחות צדיקים' ונעמיק בביאורם, במטרה לחשוף את העומק והיופי שבספר. הצטרפו אלינו למסע רוחני שבו נגלה איך עקרונות המוסר של 'ארחות צדיקים' יכולים להעשיר את חיינו ולהעניק להם משמעות חדשה ועמוקה יותר.

בפרק הראשון מדבר המחבר על מידת הגאווה. לקראת סוף הפרק מבאר מה טוב במידת הגאווה.

כה דבריו:

"שמא יאמר האדם: הואיל והגאווה היא מידה רעה כל כך, אפרוש ממנה ביותר – עד שלא יאכל בשר ולא ישתה יין, ולא אשא אשה, ולא ישב בדירה נאה, ולא ילבש מלבוש נאה אלא השק והצמר, וקרועים ומלוכלכים; ומשתמש בכלים מלוכלכים ומאוסים, ולא ירחץ פניו ידיו ורגליו עד שישחיר תארו משאר אנשים. וכל זה כדי שיתרחק מן הגאווה, עד שלא יוכל להתרחק יותר".

המחבר מתאר אדם שעשוי לקחת את ההתנגדות לגאווה לקיצוניות. הוא עלול להחליט להימנע מכל מה שעלול להביא לו הנאה או יוקרה, כדי להתרחק מהגאווה כמה שאפשר. למשל, הוא עלול להימנע מאכילת בשר ושתיית יין, לא להתחתן, לא לגור בבית יפה, לא ללבוש בגדים נאים, אלא בגדים פשוטים וקרועים, להשתמש בכלים מלוכלכים, ולא לרחוץ את פניו וידיו עד שיראה מלוכלך ושונה מאנשים אחרים. כל זאת, מתוך רצון להתרחק מגאווה עד כמה שניתן.

המחבר מגדיר אדם כזה בחומרה, וקורא לו "חוטא":

"המהלך בדרך זה נקרא 'חוטא'. הרי הוא אומר בנזיר (במדבר ו יא): 'וכפר עליו מאשר חטא על הנפש'; אמרו חכמים (תענית יא א): ומה זה שלא פרש עצמו אלא מן היין נקרא 'חוטא', המונע עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה. אמרו חכמים (ירושלמי נדרים ט א): לא דייך מה שאסרה תורה, אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים?! על עניין זה וכיוצא בזה אמר שלמה (קהלת ז טז): 'אל תהי צדיק הרבה, ואל תתחכם יותר, למה תשומם'".

המחבר מדגיש את המסר שהליכה בדרך של פרישות קיצונית היא חטא. בספר במדבר, בנזיר, נאמר שיש לכפר על החטא של הנזיר שהתנזר מיין. חכמים אמרו שאם נזיר שהתנזר רק מיין נקרא חוטא, כל שכן שמי שמתנזר מכל דבר נחשב לחוטא יותר גדול.

חכמינו אמרו בגמרא: "לא דייך מה שאסרה תורה, אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים?!" כלומר, התורה כבר קבעה את המגבלות והאיסורים הנדרשים, ואין צורך להוסיף עליהן איסורים נוספים. שלמה המלך, בספר קהלת, מזהיר מפני הקיצוניות באומרו: "אל תהי צדיק הרבה, ואל תתחכם יותר, למה תשומם", כלומר, אל תנסה להיות צדיק בצורה מוגזמת ולא לנסות להיות חכם מדי, כדי שלא תוביל את עצמך לאבדון.

"הדרך הישרה באדם: שיהא נקי בכל ענייניו, כי הנקיות הוא גדר של מעשים טובים. כיצד? ילבש בגדים בינונים, ולא מלבושים עניים המבזים לובשם; אלא בגדים בינונים נאים ונקיים, העני לפי עניו והעשיר לפי עשרו. ואסור שימצא כתם או שמנונית על בגדיו, ולא יהיו קרועים. ולא יהיו מתוקנים כבגדי גסי הרוח".

הדרך הישרה באדם היא להיות נקי ומסודר בכל ענייניו, כיוון שהנקיות מהווה יסוד למעשים טובים. עליו ללבוש בגדים בינוניים, נאים ונקיים, המתאימים למעמדו הכלכלי, ללא כתמים, שמנוניות או קרעים, ולא ללבוש בגדים יקרים ומפוארים יתר על המידה.

"גם מאכלו יהא נקי. ולא יאכל מעדני מלך, אך מאכל בינוני ומשקה בינוני לפי השגת ידו. ולא ישתה ולא יאכל בכלים מאוסים, פן יעבור על "אל תשקצו את נפשתיכם" (ויקרא יא מג), אלא הכל יהא בנקיות. גם שולחנו גם מיטתו יהיו נקיים, וכל ענייניו יהיו נקיים".

גם המזון של האדם צריך להיות נקי. עליו להימנע ממאכלים מפוארים ולהסתפק במאכלים ומשקאות בינוניים לפי יכולתו הכלכלית. אין להשתמש בכלים מלוכלכים או מאוסים. כל ענייניו, כולל השולחן והמיטה, צריכים להיות נקיים ומסודרים.

"גם גופו יהא נקי ולא מזוהם. אך יזהר לרחוץ פניו ידיו ורגליו, גם כל גופו לעתים, כאשר מצינו בהלל הזקן (ויקרא רבה לד ג), שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך עמם. אמרו לו תלמידיו: רבי, להיכן אתה הולך? אמר להם: לעשות מצוה. אמרו לו: וכי מה מצוה זו? אמר להם: לרחוץ בבית המרחץ. אמרו לו: וכי זו מצוה היא? אמר להם: הן! מה אם איקונין של מלכים, שמעמידים אותו בבתי תיאטראות ובבתי קרקסאות, מי שנתמנה עליהן הוא מורקן ושוטפן, והן מעלין לו מזונות, ולא עוד אלא שהוא מתגדל עם גדולי מלכות. אני שנבראתי בצלם ובדמות, דכתיב (בראשית ט ו): "כי בצלם אלהים עשה את האדם" – על אחת כמה וכמה! ועוד, דכתיב (משלי טז ד): "כל פעל יי למענהו" (שבת נ ב). וכל הנזהר בדברים האלו לשם מצוה, ולא כדי להתקשט ולהתגאות, אף על פי שאלו דברים נראים כמו גאווה, כיון שכוונתו לשם שמים – יש בו מצוה".

גם גופו של האדם צריך להיות נקי ולא מזוהם. עליו להקפיד לרחוץ את פניו, ידיו ורגליו, ואף את כל גופו לעתים. כדוגמת הלל הזקן, שהסביר לתלמידיו כי רחצה בבית המרחץ היא מצווה. הלל השווה זאת לניקוי איקונין של מלכים, שאחראים לנקותם ומקבלים על כך גמול רב. אם כך עם איקונין, קל וחומר שאדם שנברא בצלם אלוהים צריך לשמור על ניקיון גופו. כל עוד האדם עושה זאת לשם מצווה ולא מתוך גאווה, הרי שזה נחשב למעשה ראוי ונכון.

הרב יצחק פנגר בהרצאה מרתקת בנושא "כעס - גאווה - שתיקה": 

לינקים לפרקים קודמים:

שיעור קצר בהקדמה לספר 'ארחות צדיקים'

'ארחות צדיקים', פרק א': מהי מידת הגאווה?

המשך המסע הרוחני בעקבות 'ארחות צדיקים'