למה צריך להתפלל, ולמה דווקא 3 פעמים ביום? 9 סיבות שיעשו לכם סדר

חלק בלתי נפרד מסדר יומו של האדם המאמין הוא ביקור בבית הכנסת לשלוש תפילות היום – שחרית, מנחה וערבית. לא סתם אנשים שמתפללים באופן קבוע באותו בית כנסת הופכים במשך השנים לידידים וחברי קהילה. הפגישות הקבועות עם אותם אנשים באופן יום-יומי, לצד קידוש משותף או סעודה שלישית משותפת בשבת, שבחלק מבתי הכנסת עורכים – עושים את שלהם. אבל לא רק עם המתפללים נערכים מפגשים באופן יום-יומי קבוע, אלא כמובן עם הסיבה לכל זה – בורא עולם. התפילה היא מפגש יומי קבוע עם הקב"ה.

איך הכול התחיל, ולמה דווקא שלוש פעמים ביום?

1. כנגד שלוש תפילות האבות. את שלוש התפילות תיקנו שלושת אבותינו: אברהם אבינו תיקן את שחרית, יצחק אבינו את מנחה ויעקב אבינו תיקן את ערבית. וכך נאמר בתלמוד: "אברהם תיקן תפילת שחרית, שנאמר 'וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם' (בראשית יט, כז), ואין עמידה אלא תפילה, שנאמר 'ויעמד פינחס ויפלל' (תהלים קו, ל). יצחק תיקן תפילת מנחה, שנאמר 'ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב' (בראשית כד, סג), ואין שיחה אלא תפילה, שנאמר 'תפילה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפוך שיחו' (תהלים קב, א). יעקב תיקן תפילת ערבית שנאמר 'ויפגע במקום וילן שם' (בראשית כח, יא), ואין פגיעה אלא תפילה שנאמר 'ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפילה ואל תפגע בי כי אינני שמע אתך' (ירמיהו ז, טז)" (מסכת ברכות, דף כו).

2. כנגד קורבנות בית המקדש. המדרש אומר: "צפה משה ברוח הקודש וראה שבית המקדש עתיד להיחרב והבִּכּוּרִים [שהיו מביאים לבית המקדש] עתידים להיפסק. עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללים שלוש פעמים בכל יום, לפי שחביבה תפילה לפני הקב"ה מכל מעשים טובים ומכל הקורבנות" (תנחומא פרשת כי תבוא, סימן א).

את שלוש התפילות תיקנו שלושת האבות, שהיו עד תקופת בית מקדש שני ללא נוסח קבוע, וכל אחד התפלל בלשונו האישית שלו. את נוסח התפילות שיש בידינו היום תיקנו אנשי הכנסת הגדולה בזמן בית המקדש השני.

לאחר חורבן בית המקדש, כשפסקה עבודת הקורבנות, שנועדה לקרב ולחבר בין בני ישראל לבורא עולם, התפילות תפסו את מקומם של הקורבנות והחליפו את העבודה הרוחנית של עבודת הקורבנות.

תפילת שחרית מחליפה את קורבן התמיד של שחר, שהיה מוקרב בזמן בית המקדש, כפי שהתורה מצווה: "אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר" (שמות כט, לט). תפילת מנחה מחליפה את קורבן התמיד של בין הערביים, שהיה מוקרב בזמן בית המקדש, כפי שהתורה מצווה: "וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם" (שמות כט, לט). במשך הלילה היו הכוהנים שורפים את בשר הקורבנות על גבי המזבח, וכנגד זמן שריפת בשר הקורבנות תוקנה תפילת ערבית.

רש"י מבאר על הפסוק "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ" (הושע יד, ג): "ונשלמה פרים – שהיה לנו להקריב לפניך נשלם אותם בריצוי דברי שפתינו". וכן במדרש נאמר "אמר רבי אבהו: מי משלם אותם הפרים שהיינו מקריבים לפניך? שפתינו, בתפילה שאנו מתפללים לפניך" (פסיקתא דרב כהנא, פיסקא כד).

מהי מצוות ביכורים, וכיצד היא מבטאת את האמונה בבורא עולם? הרב יוסף בן פורת בשיעור מיוחד לפרשת כי תבוא:

למה התורה ציוותה להקריב קורבנות? את התשובה לכך תוכלו לקרוא כאן:

מדוע התורה מצווה להקריב בהמות לקורבן?

הקרבת הקורבנות: מה עומד מאחורי המצווה?

3. בכל זמן ביממה יש לתפילה משמעות רוחנית ייחודית. שלוש התפילות מהוות שלוש תחנות ביום של הטענה רוחנית מחודשת. התפילה היא נקודת זמן של חיבור ודבקות אל הבורא. היא נועדה לטובת האדם, מקרבת אותו אל ה' ומורידה אליו שפע רוחני וגשמי. ועם זאת, לכל אחת מן התפילות ישנה ייחודיות משלה. בתלמוד הירושלמי (מסכת ברכות, פרק ד, הלכה א) מובא: "מהיכן למדו ג' תפילות? רבי שמואל בר נחמני אמר: כנגד ג' פעמים שהיום משתנה על הבריות. בשחר צריך לאדם לומר 'מודה אני לפניך ה' אלקי ואלקי אבותי, שהוצאתני מאפלה לאורה'. במנחה צריך אדם לומר 'מודה אני לפניך ה' אלקי ואלקי אבותי, כשם שזכיתני לראות החמה במזרח כך זכיתי לראות במערב'. בערב צריך לומר 'יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי, כשם שהייתי באפלה והוצאתני לאורה כך תוציאני מאפלה לאורה'".

מסלול חייהם של האבות הקדושים ודרכם בעבודת השם תואמים במהותם לתפילה אותה תיקנו. אברהם אבינו יצא מאפלת תרבות האלילות והזריח את אור האמונה בבורא עולם. על פי הסוד, הבוקר זהו זמן של חסד. וכך מהותה של תפילת שחרית, אותה תיקן אברהם אבינו, היא הודיה על חסדי השם ועל היציאה מאפלה והסתר לאורה.

יצחק אבינו נולד לעולם שידע אמונה מהי. הוא נולד לבית קדוש, והתקדש בעקידה. הצהריים זהו עת בה השמש יוקדת וחזקה, כאור האמונה בתקופתו של יצחק אבינו. וכך מהותה של תפילת מנחה, אותה תיקן יצחק אבינו, היא הודיה על כך שהכול מתנהל כסדר על מי מנוחות.

יעקב אבינו עבר חיים מלאי תלאות וייסורים, חייו היו למסכת של חושך ואפלה. הערב זהו זמן של דין וחשכה. וכך מהותה של תפילת ערבית, אותה תיקן יעקב אבינו, היא ביטוי של אמונה ותקווה שהקושי הינו זמני ובורא עולם יוציאנו מאפלה לאורה.

4. מזון לנשמה. רבי יהודה הלוי כתב לפני כ-900 שנים את 'ספר הכוזרי'. שם הוא מסביר כי הנשמה זקוקה לשלוש תפילות ביום, כשם שהגוף זקוק לשלוש סעודות ביום. כשם שהארוחה האחרונה שאדם אכל מחזיקה את גופו עד לארוחתו הבאה, כך גם התפילה מחזיקה את נפש האדם עד לתפילתו הבאה. הוא כותב כי ככל שמתרחקים מעת התפילה האחרונה, כך הנפש הולכת ונעכרת מבחינה רוחנית. המפגש עם עולם החומר בו אנו חיים עלול לפגוע בנשמת האדם אילולא היא מקבלת את המזון הרוחני שלה. היא נשחקת ויורדת מהמדרגה הרוחנית בה אחזה. התפילה מטעינה את הנשמה בכוחות רוחניים, שעוזרים לה להתנגד לסיטואציות וחשקים שאינם תואמים לרוח התורה. התפילה זהו המזון של הנשמה, שמתחזקת אותה ומעניקה לה כוחות רוחניים – מטהרת אותה מהעבר ומחזקת אותה לקראת העתיד.

והנה לשונו: "ויהיה פרי יומו ולילו השלוש עתות (ההם) של תפילה... והסדר הזה מהנפש כסדר המזון מהגוף, מתפלל לנפשו וניזון לגופו, ומתמדת עליו ברכת התפילה עד עת תפילה אחרת, כהתמדת כוח סעודת היום עד שיסעד בלילה. וכל אשר תרחק עת התפילה מהנפש, היא הולכת וקודרת במה שפוגע אותה מעסקי העולם, כל שכן אם יביאהו הצורך לחברת נערים ונשים ורעים, וישמע מה שיעכיר זַכּות נפשו, מדברים כעורים וניגונים שתטה הנפש אליהם ולא יוכל למשול בה. ובעת התפילה מטהר נפשו מכל מה שקדם, ויתקנה לעתיד" (ספר הכוזרי, מאמר שלישי).

לאורך היום אנו נתקלים בפיתויים וסיטואציות שונות, שמעמידות אותנו במבחנים קטנים של טוב מול רע. האם לדבר לשון הרע או לשתוק, האם לעשות את החסד הזה עם הבעל/אישה או להתעצל, האם ללמוד עוד 10 דקות תורה או שמספיק להיום, האם לקנות את הבגד הזה או שזו פשרה רוחנית, וכן הלאה. התפילה אמורה להחדיר בנו יראה ומוסר, ולתזכר אותנו לא להיכנע לחשקים שלא תואמים לאמונתנו. התפילה נועדה להפוך אותנו ללוחמי הרוח, ולחזק אותנו למול מבחני היום.

הרב עמנואל מזרחי בהרצאתו מספר על מלך כוזר והחבר. צפו:

בשביל מה צריך תפילה?

1. להחדיר את התלות שלנו בבורא עולם. התפילה והקרבת הקורבנות מכונים 'עבודה', כנגזרת של המילה 'עבד'. מדוע עבודת התפילה והקורבנות מבטאת את העבדות שלנו אל ה'? המהר"ל מסביר זאת בספרו 'נתיבות עולם', כי בדומה לעבד שהוא ורכושו שייכים לאדונו, כך גם עבודת הקורבנות והפנייה אל ה' בתפילה מבטאים את ההתמסרות אל ה' ואת התחושה שאני וכל מה ששלי – שייך הוא אל ה'.

כמו כן, התפילה מבטאת את קבלת מלכותו של ה' על המתפלל, וכן את התלות של המתפלל בה', בדומה לעבד אל מול אדונו. ההכרה כי כל אירועי החיים תלויים בבורא עולם, והוא האחד והיחידי שמנהל את העולם וחיי, מתבטאת דרך עבודת התפילה.

והנה לשונו של המהר"ל: "למה ציווה על העבודה הזאת שמביא קורבן אל השם יתברך? אין זה שאלה כי אף שאין דבר זה לתועלת השם יתברך, מכל מקום האדם מוסר עצמו אל השם יתברך, ואף אם אין מוסר נפשו אליו רק ממון שלו שמקריב אליו קורבן, מכל מקום גם זה נקרא שמוסר עצמו אל השם יתברך כאשר מקריב אליו ממון שלו. ונקרא זה עבודה, כי העבד קנוי לרבו, והוא וממון שלו הכל שלו. ולכך כאשר מביא קורבן אליו מורה שהוא שלו כמו העבד שהוא קנוי לרבו, ולכך נקרא זה עבודה אל השם יתברך, כאשר הוא מביא קורבן אל השם יתברך... וזה מורה גם כן על שהוא יתברך אחד ואין זולתו יתברך, כי כאשר מקריבין אליו קורבן מורה זה כי הכל שלו ובאשר הכל הוא שלו, אם כן אין זולתו והוא יתברך אחד" (נתיבות עולם/נתיב העבודה/א).

2. נוסח התפילה תוקן ברוח הקודש, ופותח היכלות עליונים. התפילה מכילה את כל צורכי האדם, הפרטיות והכלליות  – פרנסה, שלום, בריאות, בטחון מדיני ועוד. אם התפילה הייתה נאמרת בלשון חופשית, כל אחד היה מתפלל בעיקר על הנושא העיקרי בו חל קושי נוכחי בחייו, ולא היה מבקש על יתר התחומים. הוא היה מתפלל על מה שהוא מרגיש שחסר לו כרגע, ועל שאר הנושאים לא היו מבקשים והם היו נדחקים הצידה ונותרים מוזנחים מתפילה. התפילה בנוסח הקבוע מהווה תזכורת יום-יומית לאדם לתלות את כל תחומי חייו בבורא עולם, ועוזרת לו להתפלל על כל התחומים החשובים. בנוסף, אם לא היה נוסח קבוע שיש לאומרו, אנשים שהיו מוטרדים מחיי היום-יום היו מרפים מתפילתם ופוטרים את עצמכם בתפילות קצרות וחלושות.

נוסח התפילה תוקן על ידי אנשי הכנסת הגדולה בזמן בית המקדש השני. היו אלה חברי בית הדין של עזרא הסופר, שהוקם בתחילת ימי בית המקדש השני. בבית דין זה היו מאה ועשרים זקנים, וביניהם נביאים וחכמים, כמו: חגי, זכריה, מלאכי, דניאל, חנניה, מישאל ועזריה, נחמיה בן חכליה, מרדכי בלשן וזרובבל, ושמעון הצדיק.

תפילת שמונה עשרה נכתבה ברוח הקודש, והיא מכילה צירופים קדושים הפותחים היכלות בשמים כאשר היא נאמרת באותו נוסח מתוקן. התפילה כוללת בתוכה כוונות עמוקות שיוצרות תיקונים בעולמות עליונים. ה'חפץ חיים' כותב בעניין זה כך: "כשתיקנו כנסת הגדולה את נוסח התפילה היו שם מאה ועשרים זקנים, ומהם כמה נביאים. והמה נמנו על כל ברכה בתיבותיה [= במילותיה] ובצירופי אותיותיה בכמה סודות נעלמות ונשגבות, וכשאנו אומרים דברים אלו כלשונם של כנסת הגדולה, אף שאין אנו יודעים לכוון, מכל מקום עלתה לנו תפילתנו כהוגן, כי התיבות [= המילים] בעצמן פועלים קדושתן למעלה, מה שאין כן כשמתפללים בלשונות עמים אחרים" (ביאור הלכה על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קא).

והנה לשונו של רבי חיים מוואלוז'ין בספרו 'נפש החיים': "והמשכיל יבין מדעתו, שלא לחינם הוצרכו לתיקון תחינה קטנה ותפילה קצרה כזו מאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים. אלא שהמה השיגו ברוח קודשם והשגת נבואתם העליונה, ונהירים להם שבילי כל סדרי בראשית ופרקי המרכבה. לזאת יסדו ותיקנו מטבע ברכות והתפילות באלו התיבות [= המילים] דווקא, מאשר ראו והשיגו איזה דרך ישכון אורה של כל תיבה פרטית מהם, אשר היא נצרכת מאוד לתיקון ריבוי עולמות וכוחות עליונים וסידור המרכבה" (שער ב', פרק י').

עוד כותב רבי חיים מוואלוז'ין כי הכוונות שהתבארו לנו על ידי חז"ל הינן כטיפה מן הים כנגד עומק הכוונות של אנשי כנסת הגדולה בנוסח התפילה אשר מחולל תיקונים חדשים בכל העולמות בכל יום ויום. והנה לשונו: "כי גם מה שנתגלה לנו קצת כוונות התפילה מרבותינו הראשונים ז"ל קדושי עליונים, ועד אחרון הרב הקדוש איש אלוקים נורא האריז"ל אשר הפליא הגדיל לעשות כוונות נפלאים, אינם בערך אף כטיפה מן הים כלל נגד פנימיות עומק כוונת אנשי כנסת הגדולה מתקני התפילה, שהיו מאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים. וכל מבין יבין. דלא איתי אנש על יבשתא שיוכל לתקן תיקון נפלא ונורא כזה, לכלול ולגנוז במטבע תפילה קבועה וסדורה בנוסח אחד התיקונים של כל העולמות עליונים ותחתונים וסדרי פרקי המרכבה, ושבכל פעם שמתפללים יוגרם תיקונים חדשים בסידור העולמות והכוחות והמשכת מוחין חדשים אחרים" (נפש החיים, שער ב', פרק י"ג).

3. להחדיר בנפשנו את הכרת הטוב. אלוקים הוא מושלם מצד עצמו, אינו חסר או זקוק לדבר. הוא לא זקוק ל"מילה טובה" מצידנו. ההודיה והשבח שמוזכרים בתפילה מיועדים עבורנו, כדי לעקור מתוכנו כפיות טובה וללמד אותנו להעריך ולראות את כל החסדים והטובות שקיבלנו ממנו. כאשר אדם מקבל כמובן מאליו את הקיים בחייו או את הטובות שקיבל מהאחר, הוא לא זוכה ליהנות ממה שניתן לו. השבח וההודיה שבתפילה נועדו עבורנו, ומטרתם – להזכיר לנו את הטוב הקיים בחיינו, ולהטמיע בנפשנו את התכונה היקרה של 'הכרת טובה'.

כשעוצרים לרגע ממירוץ החיים בתחנות שונות לאורך היום ואומרים 'תודה', הנפש שלנו מתרגלת להעריך. וכשמעריכים את מה שיש לנו – נהנים יותר מהחיים עצמם.

העצירה הרגעית של אמירת התודה – כשמתכוונים מהלב ואומרים באמת תודה לה', ולא בצורה רובוטית וטכנית – מוציאה מן האדם את כפיות הטובה, ובמקומה מטביעה טבע של הכרת הטוב. וכל זה הוא גם חלק מזיכוך האדם ועבודת התיקון שלו פה בעולם הזה.

4. לחיות שהוא הכתובת להכול. סיבה חשובה נוספת לרצון ה' בתפילתנו היא התזכורת שהיא מביאה לנו להתגברות על האגו האישי שלנו, והבנת מקומנו האמיתי בבריאה. העמידה מול אלוקים בתפילה והדגשת הפער שבינו לביננו מזכירה לנו שאנחנו תלויים בו. המטרה היא שננפץ את חומת האגו שבאופן בסיסי גורמת לנו לחיות בשקר ומעלימה את האמת מאיתנו. אולי נוח לא לחשוב על כך, אבל האמת היא שהמצב האמיתי הקיומי שלנו הוא תלות מוחלטת, ואנחנו מבינים עד כמה רק כאשר משהו משתבש: כשחלילה נפגע איזה עצב בגוף, כשאיבר מסוים מפסיק לתפקד או מערכת מסוימת עובדת בקצב נמוך מהרגיל. כל שינוי קטן יכול להפוך לנו את החיים. התפילה מאפשרת לא רק לדעת את זה, אלא גם לחיות את זה, ועם זה.

אלמנט חשוב נוסף של התפילה היא הקביעות שבה. כשאנו עומדים שוב ושוב בתפילה, שלוש פעמים ביום, וחוזרים על טקסט מסוים, הוא נטמע במוחנו והופך לעובדה. התפילה היא צורת חינוך עצמית, שמסייעת לנו להפנים כמה עיקרים חשובים: האחד, את האמונה שאלוקים הוא זה שברא את העולם ומנהל אותו, ושהוא המקור לכל צורכנו, כמו שאומרת התורה: "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ) "דברים ד, לה(. שנית, את אהבתו כלפינו, השגחתו עלינו ורצונו בטובתנו. כך אנו זוכרים שבורא עולם, שבו הכול תלוי, מוכן לסייע לנו בכל מה שנרצה, וכי לעולם לא נהיה לבד. כל שנדרש הוא רק לבקש, כמו שאומר הפסוק: "הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ" (תהילים פא, יא).

5. יצירת קשר וחיבור עם אבא. פעמים רבות מדמים את אלוקים לאבא, למשל בכינוי "אבינו מלכנו" או "אב הרחמן". מה יש בקשר שלנו עם ההורים שדומה כל כך לקשר עם ה'?

המשותף הוא שאת הקשר איתם אי אפשר לנתק לעולם.

אנשים יכולים להחליף בית או מקום עבודה, אבל יש דבר אחד שלעולם לא ישתנה – הם לעולם לא יפסיקו להיות הילדים של ההורים שלהם, לא משנה מה יקרה.

הקשר עם ההורים הוא משל לקשר שלנו עם ה'. הוא הביא אותנו לעולם הזה, דואג לנו ומשגיח עלינו בהשגחה מדוקדקת. אפשר רק לדמיין כמה כואב לו כשאנחנו מתנתקים ממנו, כמה כואב לו כשאנחנו לא מתייחסים ושוכחים לדבר איתו מדי פעם.

כל מטרת התפילה הוא יצירת חיבור עמוק בינינו לבינו. תפילה היא כלי שנועד לקרב אותנו אליו, להזכיר לנו שהוא פה כדי שנתחבר אליו, תמיד, בטוב ובפחות, ברגעי השמחה והצער, ברגעי הדאגה והשלווה, בכל יום ויום.

האתגר השבועי:

התפללו תפילה אחת ביום, ובהדרגה הוסיפו תפילה נוספת. מומלץ ללמוד ספר המבאר את חלקי התפילה השונים, כגון 'נפש שמשון - סידור התפילה' של הרב שמשון דוד פינקוס זצ"ל.

מדוע מתפללים בכל יום מחדש שלוש פעמים ביום? הרב זמיר כהן בקטע קצר על חשיבות התפילה. צפו:

למה צריך להתפלל אם השם אוהב אותנו, ורוצה לתת לנו הכול? הרב זמיר כהן מגלה לנו סוד גדול על כוח התפילה: