הפרופסור שמצא את האמת: סיפורו המדהים של בנימין פיין

במשך 46 שנים שירת פרופסור פיין את אמא רוסיה הגדולה, ופיאר את החריצות הקומוניסטית במחקרים שהוסיפו כבוד לאומה הרוסית המפוארת. סטאלין היה מרוצה, חרושצ'וב גם הוא, אבל בסוף מי שלא היה מרוצה – הוא פרופסור פיין עצמו.

בנימין פיין נולד בשנת תר"צ, 1930. הוא נקרא אמנם על שם סבו, בנימין, שנרצח בפרעות פטליורה ב-1919, אבל מעבר לזה לא ידע כלום על יהדותו, ומה היתה חשיבותה של יהדות, ברוסיה האחוזה בטירוף מהפכת אוקטובר הבולשביקית? אביו היה מתמטיקאי, אמו – רופאה, ובנימין עצמו היה בחור מוכשר ונמרץ, שהתקדם במעלות הפיזיקה באוניברסיטת גורקי. בשנת 1956 סיים בהצטיינות את הדוקטורט בהנחיית פרופסור גינזבורג, שבהמשך זכה בפרס נובל. ב-1965 נתמנה בנימין לפרופסור מן המניין באוניברסיטת גורקי, ולראש מחלקה לרדיופיזיקה קוונטית, תחום שהוא היה אחד ממפתחיו. הוא כתב ספרים ומאמרים רבים שזכו לפרסום ותהילה. ב-1966 קיבל קידום  והעברה למוסקבה, במכון לפיזיקה של צ'רנוגולובקה.

מה צריך אזרח רוסי פרודוקטיבי יותר מזה לחיים שלו? הוא משרת נאמנה את המולדת, הוא בחוד החנית האינטלקטואלי, כולם היו מרוצים.

אבל בשנת 1972, בהיותו בן 42, החל בנימין לתהות על משמעות החיים, כאברהם אבינו בשעתו, בתוך מדבר ישימון של אתאיזם רוסי קר. בתוך מרקסיזם כפוי. הוא ידע שהוא יהודי, ולא הבין: מדוע אסור ליהודי לבקר במולדתו, ישראל? איפה זה פוגע באידיאלים של רוסיה? אמר ועשה: הגיש בקשה לעליה לארץ!

ברוסיה של אז, בקשה כזו נחשבה כביזוי הקודש, כפירה, ועברה שעונשה עשוי להיות הגליה לסיביר. השלטונות נדהמו מחוצפתו, וככל שהוא התקדם בתהליך החיפוש העצמי, גברו החקירות, הרדיפות וההתנכלות. הוא איבד את משרתו, יצא למאבק ציבורי להיתר עלייה, וסוף סוף זכה להיתר זה בשנת 1977. לארץ ישראל הגיע כאדם דתי ושלם באמונתו. הספיקו לו למעלה מארבעים שנות שירות של אתאיזם. הוא מצא את האמת.

בנימין מונה לפרופסור באוניברסיטת תל אביב, שם לימד אלקטרוניקה קוונטית, פיזיקת לייזרים וסביבות רציפות. 

אך הוא לא שכח את יהודי רוסיה, ואת כלל השבויים בידי האתאיזם. בנימין פיין היה כותב מוכשר ומחבר פורה, אבל מעכשיו השקיע את האנרגיה שלו בהפצת יחס נכון למדע ולמחקר.

מתוך ספריו נמנה כאן ארבע ספרים חשובים שיכולים להוות חומר לימוד מצוין לכל מי שמתמודד עם השאלה של דת ומדע: "יש מאין" – בו הוא מספר על תהליך גילוי האמת על ידיו; "חוק והשגחה" – כיצד ההשגחה אינה סותרת את הפילוסופיה של המדע ואף מתאשרת על ידה; "דלות הכפירה" – בו מראה פיין כיצד טענת הכפירה היא דלה מבחינה לוגית ואין דרך לבסס אותה; ו''סוד הנשמה: גוף ונפש באור התורה והמדע", שבו הוא מדבר על התודעה והנשמה לאור הממצאים המדעיים.

ב-2017, במעמד רבנים ואישי ציבור ובראשם שר המדע פרופ' דניאל הרשקוביץ, הושק ספרו השלישי של פרופ' בנימין פיין, "דלות הכפירה", המתמודד עם תפיסת העולם החילונית, שדוגלת באידיאולוגיית האתאיזם המדעי, המבוסס כביכול על הישגי המדע. "אני רואה חובה לעצמי", אומר פיין, "לנמק בספרי את אי סבירותה המוחלטת של התפיסה החילונית, המחפשת את צידוקה בהישגי המדע".

וכך נכתב בעיתונות באותו זמן: "את שם ספרו 'דלות הכפירה' בחר על פי שמות ספריהם של שני הוגים אתאיסטים (שניהם ממוצא יהודי) – קרל מארקס: 'דלות הפילוסופיה', וקרל פופר: 'דלות ההיסטוריציזם'. פיין, יליד קייב, 1930, חונך בארץ הולדתו, על תפיסת המטריאליזם חסר התכלית, ולפיה העולם כולו הוא חומר בלבד, המתפתח על פי חוקים פיסיקליים בלבד. כבר בילדותו התקומם נגד תפיסה זו, עקב הכרה שגמלה בלבו באשר לקיומו של בורא ומנהיג לעולם, שאליו ראוי להתפלל. הוריו המתבוללים – אביו היה מתמטיקאי מחונן ואמו רופאה – נדהמו לגלות בשובם הביתה לעת ערב כי בנם היחיד, עוסק בתפילה, וניסו לעקור את האמונה התמימה מלבו.

"בספרו  'דלות הכפירה', הוא מתמודד עם התפיסה הרווחת בעולם המדע ולפיה העולם כולו הוא חומר מתפתח. פיין מבקש להוכיח שהמדע לעולם לא יוכל להשיב לכל השאלות המטרידות אפילו את התפיסה המטריאליסטית, אלא שזו מגיבה לכך בטענה ש'החורים' של המדע יימצאו פתרונם בעתיד, ואילו פיין טוען שהמדע לעולם לא יוכל להשיב על כל השאלות ולסתום את כל 'החורים', ובסופו של דבר יגיע המדען האמיץ להכרה שיש בורא לעולם, כפי שלדבריו השיג איינשטיין כשטען שככל שהמדע מפתח גוברת התחושה שיש בורא לעולם".

פיין נפטר ביום העצמאות תשע"ג, והשאיר אחרי תרומה עצומה לחיי האמונה, יהי זכרו ברוך.