מהאימה הנאצית לפסגת הפילוסופיה: מסע ההשראה של תומס נייג'ל

בשנת 1933 עלה היטלר ימ"ש לשלטון בגרמניה, והחל מיד ברדיפות ובהצרת צעדיהם של היהודים. בני הזוג וולטר וקרוליין נייג'ל, שהיו יהודים משכילים, ברחו מגרמניה לבלגרד שביוגוסלביה, שם נולד להם בנם, תומס. ב-1939 דובר על פריצת מלחמה עולמית: היטלר רוצה לכבוש את אירופה ולהשמיד את כל היהודים. רבים לא האמינו. וולטר נייג'ל סבר כי הם בטוחים ביוגוסלביה, הרחוקה מגרמניה. קרוליין הצביעה על בנה בן השנתיים, ואמרה כי הם מחויבים לדאוג לו. וולטר שמע בקולה, והזוג היגרו לארה"ב עם ילדם תומס, רגע לפני פרוץ המלחמה.

לא היה להם מושג איזה רעש יעשה בנם הקטן בעולם המחקר האמריקאי שנים לאחר מכן. תומס נמשך לפילוסופיה, והחל ללמוד באוניברסיטת קורנל. הוא  למד אצל גדולי הפילוסופים במאה הקודמת. את הדוקטורט שלו עשה באוניברסיטת הרווארד. בעשרים השנים הבאות לימד נייג'ל באוניברסיטת פרינסטון הנחשבת, שם הכשיר את טובי הפילוסופים של הדור הבא.

תומס נייג'ל התחיל לפרסם מחקרים ומאמרים בגיל 22. כיום הוא בן 86, ועדיין מפרסם ספרים ומאמרים. ב-1974 פרץ לתודעה כקורא תגר על החומרנות והמטריאליזם. במאמרו הקלאסי "איך זה להיות עטלף?", שהתפרסם באחד המגזינים הנחשבים ביותר, התריס כנגד התפיסה שהמוח האנושי הוא רק טבע, שהיא שקרית ומסולפת. עטלף הוא מכשיר סונאר מתוחכם – הוא מנווט באמצעות החזר של גלי קול אותם הוא פולט. כשם שלנו ישנה חוויית ראיה שאין למצלמה או למסרטת וידאו, וחוויית שמיעה שאין לנגן שמקליט שירים, כך לעטלף ישנה חוויה של תפיסת מציאות על פי סונאר. בתודעתו מצטיירת תמונה של המערה בה הוא מנווט, אבל אין לנו מושג מה היא חוויה זו, כשם שלעיוור אין מושג על חווית הראיה. זה מוכיח שהחוויה של התודעה לא ניתנת לרדוקציה ולהגדרה פיזית. רק מי שחווה אותה יודע.

ב-2012 הקצין את קריאת התיגר שלו על הממסד האקדמי, בספרו Mind and Cosmos, הנושא את כותרת המשנה: "מדוע התפיסה המטריאליסטית הניאו-דרויניסטית של הטבע כנראה שקרית לחלוטין".

נייג'ל טוען שהמטריאליזם לא מסביר את הנפש ואת התודעה. ההסברים הינם מדומים, ולכן גורמים נזק למדע. ואין המדובר רק בשאלת קיומה של הנפש ומהותה, אלא גם בשאלה האם יכלה להתפתח כתוצאה מתהליך אבולוציוני כל שהוא.

לטענת נייג'ל, ההנחות השגויות, שהתודעה והנפש הם מכניזם, מובילות למדע שגוי. כך, למשל, מטריאליסטים סבורים שלא יתכן הבדל בין בני אדם, מבלי שיסודו באיזה שוני פיזיקלי שניתן, באופן תיאורטי, להגדרה.

ספריו זכו למסע ביקורות. מלומדים ליברלים-כביכול מכל רחבי ארה"ב יצאו בקיתונות של ביקורת, בתמיכת הממסד, כיצד הוא מעז להעלות רעיונות "כפרניים" כאלו... כל תרומתו העצומה לפילוסופיה, הידע והמומחיות שלו, הושמו בצד. כל עוד הוא מעז לתמוך בדעה שהעולם אינו רק טבע, הוא ראוי לרדיפה...

פרצופם של "ליברלים".