מעלת הצדקה: בבא בתרא ט, כ"ח סיון תשפ"ד

הגמרא בבא בתרא דף ט ממשיכה לדון במצוות הצדקה. בסדרה של מימרות אנו למדים על כללים שונים בחלוקת הצדקה, על השבחים שבנתינתה, וגם על השכר הרב למי שכופים אחרים וגורמים להם לתת צדקה.

"ואמר רב אסי: שקולה צדקה כנגד כל המצוות שנאמר (נחמיה י, לג) 'והעמדנו עלינו מצוות' וגו' מצוה אין כתיב כאן אלא מצוות".

מדוע שקולה צדקה כנגד המצוות? הבן יהוידע מסביר:

"נראה לי בס"ד טעם לזה כי אפשר שיזדמן לו עני רעב ביותר שנוטה למות מחמת רעבון ועל ידי צדקה שנותן לו הוא מחייהו, ונמצא זה יש לו חלק בכמה מצוות רבים ועצומים אשר יעשה אותו עני באותם שנים שהוא חי בעולם הזה בתר הכי.

"והגם כי בזמן הזה לא שכיח בכהאי גונא שימצא עני כזה הנה ימצא כזאת בעניים החולים שיזדמן עני חולה שהיה מת מאותו חולי שבו אם לא היה שותה סם רפואה, ואם לא היה זה נותן לו צדקה שיקנה סם רפואה וישתה ויתרפא לא היה לו מעות לקנות או היה מעכב שתית הסם יום או יומים והיה מכביד החולי ולא היה מועיל הסם וזה שנתן לו צדקה וקנה תכף ושתה ונתרפא הוא היה סיבה שיחיה כמה שנים ויעסוק בתורה ויעשה מצוות ולכן שקולה מצות צדקה כנגד כל המצוות".

ייתכן שהעני היה על סף מוות – אם בשל רעב ואם בשל מחלה – והצדקה אפשרה לו לקנות אוכל או תרופות חיוניות, ובכך הצילה את חייו. לכן, מכאן ואילך כל מצווה שיעשה העני בימי חייו תיזקף גם לזכותו של נותן הצדקה שהחיה אותו.

"אמר רבי אלעזר: גדול הַמְעַשֶּׂה יותר מן העושה שנאמר (ישעיה לב, יז) 'והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם'".

מדברי רבי אלעזר אנו למדים, שמי שמְעַשֶּׂה את השני – כלומר, גורם לו לעשות מעשה ולתרום צדקה – שכרו גדול יותר מהתורם עצמו.

מדוע זה כך? במה זכה מי שמְעַשֶּׂה אחרים לצדקה ששכרו גדול מהעושים, מאלו התורמים בפועל? רבו הפירושים בדבר, ונביא מעט מזעיר.

בספר "דף על הדף" מובא:

"בטעם שגדול המְעַשֶּׂה יותר מן העושה כתב בערוך השולחן (יו"ד סימן רמט סעיף יב) שאין לך עבודה קשה שבמקדש יותר מלאסוף צדקה מאחרים, ולפיכך שכרה מרובה. היינו שלאסוף בשביל אחרים יותר קשה מליתן משל עצמו, ולכן שכרו מרובה יותר".

מלאכת גבאות הצדקה היא מלאכה קשה וסיזיפית. לאדם קל יותר להושיט יד לארנקו הפרטי ולתת כמה פרוטות לצדקה, מאשר לחזר על פתחיהם של אחרים ולבקש את תרומתם עבור פלוני או אלמוני. ומוסיף ב"דף על הדף" לצטט מערוך השולחן (בסימן רמז סעיף ה') את הדברים הבאים: "קבלתי כי על ידי שאדם מאסף צדקה מאחרים, על ידי זה מציל את דורותיו הבאים אחריו מלחזור על הפתחים". עד כדי כך מגיע שכרו של המְעַשֶּׂה לצדקה.

בספר "שדה צופים" מביא מה"נחל אשכול" כי המְעַשֶּׂה גדול יותר מן העושה, שכן

"צריך כח גדול לשבור הסתת היצר הרע מהבושה נגד בני אדם לתבוע אותן נדבת לבם כי אין זה כבודו, על כן גדול שכרו יותר מן העושה".

ועוד מביא הסבר בשם מרן הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל:

"כי הנותן מרגיש שנתן משהו, והמקבל מרגיש שקיבל". אבל אצל ה'מְעַשֶּׂה' הנותן מרגיש שנתן והמְעַשֶּׂה לא מרגיש שקיבל, וזו הרגשה לא נעימה. לכן גדול המְעַשֶּׂה יותר מן העושה".

לתגובות, הערות והארות: mamtakh34@gmail.com

עוד ממתקים לדף היומי:

בבא בתרא דף ב, כ"א סיון תשפ"ד

בבא בתרא דף ג, כ"ב סיון תשפ"ד 

בבא בתרא דף ד, כ"ג סיון תשפ"ד

בבא בתרא דף ה, כ"ד סיון תשפ"ד

בבא בתרא דף ו, כ"ה סיון תשפ"ד

בבא בתרא דף ז, כ"ו סיון תשפ"ד

בבא בתרא דף ח, כ"ז סיון תשפ"ד