ראשי
לומדים תורה
הפרק היומי בתנ"ך
הפרק היומי בתנ"ך | ביאור פרק י"ג בספר יהושע: פירוט חלקי הארץ

הפרק היומי בתנ"ך

הפרק היומי בתנ"ך | ביאור פרק י"ג בספר יהושע: פירוט חלקי הארץ

בפרק י"ג בספר יהושע מפרט ה' ליהושע את שטחי הארץ הרבים שעדיין לא נכבשו. כן מתוארת הנחלה שנתן משה לגד, לראובן ולחצי המנשה. ללוי לא ניתנה נחלה: "ה' אלוקי ישראל הוא נחלתם"

יונתן הלוי
כ"ח סיון התשפ"ד04.07.24 | 15:01

אא

תקציר הפרק

כשיהושע מזדקן, ה' מזכיר לו שיש עדיין שטחים רבים בארץ שטרם נכבשו על ידי בני ישראל. הפרק מפרט את האזורים שנותרו לכבוש, כולל פלשתים, גשוריים, וכנענים. בנוסף, משה כבר נתן נחלה לשבטי ראובן, גד וחצי שבט מנשה בעבר הירדן, אך שבט לוי לא מקבל נחלה שכן ה' הוא נחלתם.

הפרק המלא

(א) וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו אַתָּה זָקַנְתָּה בָּאתָ בַיָּמִים וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה מְאֹד לְרִשְׁתָּהּ.

(ב) זֹאת הָאָרֶץ הַנִּשְׁאָרֶת כָּל גְּלִילוֹת הַפְּלִשְׁתִּים וְכָל הַגְּשׁוּרִי.

(ג) מִן הַשִּׁיחוֹר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם וְעַד גְּבוּל עֶקְרוֹן צָפוֹנָה לַכְּנַעֲנִי תֵּחָשֵׁב חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי הָאֶשְׁקְלוֹנִי הַגִּתִּי וְהָעֶקְרוֹנִי וְהָעַוִּים.

(ד) מִתֵּימָן כָּל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וּמְעָרָה אֲשֶׁר לַצִּידֹנִים עַד אֲפֵקָה עַד גְּבוּל הָאֱמֹרִי.

(ה) וְהָאָרֶץ הַגִּבְלִי וְכָל הַלְּבָנוֹן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ מִבַּעַל גָּד תַּחַת הַר חֶרְמוֹן עַד לְבוֹא חֲמָת.

(ו) כָּל יֹשְׁבֵי הָהָר מִן הַלְּבָנוֹן עַד מִשְׂרְפֹת מַיִם כָּל צִידֹנִים אָנֹכִי אוֹרִישֵׁם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַק הַפִּלֶהָ לְיִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ.

(ז) וְעַתָּה חַלֵּק אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת בְּנַחֲלָה לְתִשְׁעַת הַשְּׁבָטִים וַחֲצִי הַשֵּׁבֶט הַמְנַשֶּׁה.

(ח) עִמּוֹ הָראוּבֵנִי וְהַגָּדִי לָקְחוּ נַחֲלָתָם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה כַּאֲשֶׁר נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה.

(ט) מֵעֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנוֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַנַּחַל וְכָל הַמִּישֹׁר מֵידְבָא עַד דִּיבוֹן.

(י) וְכֹל עָרֵי סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחֶשְׁבּוֹן עַד גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן.

(יא) וְהַגִּלְעָד וּגְבוּל הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי וְכֹל הַר חֶרְמוֹן וְכָל הַבָּשָׁן עַד סַלְכָה.

(יב) כָּל מַמְלְכוּת עוֹג בַּבָּשָׁן אֲשֶׁר מָלַךְ בְּעַשְׁתָּרוֹת וּבְאֶדְרֶעִי הוּא נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים וַיַּכֵּם מֹשֶׁה וַיֹּרִשֵׁם.

(יג) וְלֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַגְּשׁוּרִי וְאֶת הַמַּעֲכָתִי וַיֵּשֶׁב גְּשׁוּר וּמַעֲכָת בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

(יד) רַק לְשֵׁבֶט הַלֵּוִי לֹא נָתַן נַחֲלָה אִשֵּׁי יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ.

(טו) וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה בְנֵי רְאוּבֵן לְמִשְׁפְּחֹתָם.

(טז) וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל מֵעֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנוֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַנַּחַל וְכָל הַמִּישֹׁר עַל מֵידְבָא.

(יז) חֶשְׁבּוֹן וְכָל עָרֶיהָ אֲשֶׁר בַּמִּישֹׁר דִּיבוֹן וּבָמוֹת בַּעַל וּבֵית בַּעַל מְעוֹן.

(יח) וְיַהְצָה וּקְדֵמֹת וּמֵפָעַת.

(יט) וְקִרְיָתַיִם וְשִׂבְמָה וְצֶרֶת הַשַּׁחַר בְּהַר הָעֵמֶק.

(כ) וּבֵית פְּעוֹר וְאַשְׁדּוֹת הַפִּסְגָּה וּבֵית הַיְשִׁמוֹת.

(כא) וְכֹל עָרֵי הַמִּישֹׁר וְכָל מַמְלְכוּת סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחֶשְׁבּוֹן אֲשֶׁר הִכָּה מֹשֶׁה אֹתוֹ וְאֶת נְשִׂיאֵי מִדְיָן אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע נְסִיכֵי סִיחוֹן יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.

(כב) וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב אֶל חַלְלֵיהֶם.

(כג) וַיְהִי גְּבוּל בְּנֵי רְאוּבֵן הַיַּרְדֵּן וּגְבוּל זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי רְאוּבֵן לְמִשְׁפְּחֹתָם הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶן.

(כד) וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה גָד לִבְנֵי גָד לְמִשְׁפְּחֹתָם.

(כה) וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל יַעְזֵר וְכָל עָרֵי הַגִּלְעָד וַחֲצִי אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן עַד עֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי רַבָּה.

(כו) וּמֵחֶשְׁבּוֹן עַד רָמַת הַמִּצְפֶּה וּבְטֹנִים וּמִמַּחֲנַיִם עַד גְּבוּל לִדְבִר.

(כז) וּבָעֵמֶק בֵּית הָרָם וּבֵית נִמְרָה וְסֻכּוֹת וְצָפוֹן יֶתֶר מַמְלְכוּת סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַיַּרְדֵּן וּגְבֻל עַד קְצֵה יָם כִּנֶּרֶת עֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה.

(כח) זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי גָד לְמִשְׁפְּחֹתָם הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶם.

(כט) וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וַיְהִי לַחֲצִי מַטֵּה בְנֵי מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחוֹתָם.

(ל) וַיְהִי גְבוּלָם מִמַּחֲנַיִם כָּל הַבָּשָׁן כָּל מַמְלְכוּת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וְכָל חַוֹּת יָאִיר אֲשֶׁר בַּבָּשָׁן שִׁשִּׁים עִיר.

(לא) וַחֲצִי הַגִּלְעָד וְעַשְׁתָּרוֹת וְאֶדְרֶעִי עָרֵי מַמְלְכוּת עוֹג בַּבָּשָׁן לִבְנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לַחֲצִי בְנֵי מָכִיר לְמִשְׁפְּחוֹתָם.

(לב) אֵלֶּה אֲשֶׁר נִחַל מֹשֶׁה בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרִיחוֹ מִזְרָחָה.

(לג) וּלְשֵׁבֶט הַלֵּוִי לֹא נָתַן מֹשֶׁה נַחֲלָה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא נַחֲלָתָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם.

פירוש מילים קשות בפרק

"לכנעני תחשב" - מארץ הכנעני שנתתי לאברהם הוא (רש"י).

"הערים וחצריהם" - הערים המוקפות חומה (רש"י).

"וחצריהם" - ערי הפרזי בלא חומה (רש"י).

"הרבה מאד" - ולא תוכל לכבוש הכל בחייך (מצודת דוד).

"אנכי אורישם" - אחרי מותך אני אגרשם לפניהם (מצודת דוד).

"הפילה" - הטל הגורל ביניהם על מה שכבר כבשו ועל מה שלא כבשו עדיין וכל שבט יכבוש את חלקו (מצודת דוד).

פירושים מעניינים של פרשנים

"זקן בא בימים" - זקן יאמר לשון בני אדם המוחש הנראה באדם מלובן השער והקמטת הפנים ולפעמים מקדים לבוא בלא עת ולזה פירש ואמר בא בימים כאומר הנה בא בזמנו לפי הימים (מצודת דוד).

"והארץ נשארה הרבה מאד" - ממה שאמרתי לאברהם נשארה לרשתה שלא נכבשה (רש"י).

"ועד גבול עקרון צפונה" - העקרוני יושב על הים ומתפשט לצד הצפון יותר מן האחרים (רש"י).

"למשפחותם" - רצה לומר לא נתן משה להם ביחד לשהם עצמם יחלקו ביניהם רק הוא בעצמו חלק לכל משפחה חלקה (מצודת דוד)

"נשארה" - חז"ל אמרו כי יהושע נתעצל בכיבוש הארץ בחשבו שלא ימות כל זמן שלא כבש את הכל, ועל כן נאמר "נשארה", בכוונה, שזה ההבדל בין נשאר ובין נותר (מלבי"ם)

"ולשבט הלוי" - כבר נזכר זאת, ושם אמר: "אשי ה' הוא נחלתו", ופה אמר: "ה' הוא נחלתו", ויובן על פי מה שכתוב: (פ' שופטים יח, א - ב) "לא יהיה לכהנים הלוים חלק ונחלה עם ישראל, אשי ה' ונחלתו יאכלון, ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו, ה' הוא נחלתו". שבא גם כן המאמר כפול, תחילה אמר "חלק ונחלה", ואמר "אשי ה' יאכלון", ואח"כ אמר "נחלה לבד", ואמר: "ה' הוא נחלתו" (מלבי"ם).

מדרשים מעניינים מילקוט שמעוני

"העוים" – "דאמר רב: עוים מתימן באו. ולמה נקרא שמם עוים? שעוו את מקומם. דבר אחר: שאוו לאלהות הרבה. דבר אחר: שכל הרואה אותו אוחזתו עוית, ואית להו שיתסר דרי שיני לכל חד וחד.

אמר ריש לקיש: הרבה מקראות יש שראויים להישרף כספרי מינים והם הם גופי תורה: 'והעוים היושבים בחצרים עד עזה וגו''.

כלומר, יש שתי סיבות אפשריות לשם "עוים": שהם שינו את מקומם, ושהם השתחוו לאלוהות רבות.

ריש לקיש מביא פרשנות נוספת ומרחיב את הסוגיה באומרו שיש מקראות שנראים כמיותרים או סותרים, אך למעשה הם חלק חשוב מתורתנו. הוא מביא כדוגמה את הפסוק המוזכר "והעוים היושבים בחצרים וגו'", שמקרא זה עשוי להיראות כמיותר או סותר, אך הוא חלק מהותי מהתורה.