איך נקרב את הגאולה? בבא בתרא דף י, כ"ט סיון תשפ"ד

הגמרא בדף י ממשיכה לעסוק בנושא הצדקה, ומביאה מימרות נוספות בשבח המצווה וחשיבותה. נביא פה את חלקן, ונרחיב על האחרונה שבהן.

"אמר רבי אלעזר: גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו, דאילו במשה רבינו כתיב 'כי יגרתי מפני האף והחמה' ואילו בעושה צדקה כתיב 'מתן בסתר יכפה אף ושוחד בחק חמה עזה".

"ואמר רבי יצחק: כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, והמפייסו בדברים מתברך באחת עשרה ברכות".

"רבי יהושע בן לוי אמר: כל הרגיל לעשות צדקה הויין לו בנים בעלי חכמה, בעלי עושר, בעלי אגדה".

"תניא אמר רבי אלעזר ברבי יוסי: כל צדקה וחסד שישראל עושין בעולם הזה, שלום גדול ופרקליטין גדולין בין ישראל לאביהם שבשמים".

"תניא רבי יהודה אומר: גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה, שנאמר (ישעיה נו, א) 'כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות".

ומסביר המצודת דוד על הפסוק בספר ישעיהו:

"'שמרו משפט' – שמרו משפטי התורה ועשו צדקה זה עם זה. 'כי קרובה' – על ידי זה תהיה תשועתי קרובה לבוא וצדקתי תהיה לכם קרובה להיות נגלה לעין כל".

המהרש"א בחידושי אגדות על הגמרא אומר:

"ועל פי דרך זה אמר גם כן שמקרבת הגאולה שנאמר 'ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות', כי הצדקה שיהיו עושין יהיו זוכין לעשות עמהן צדקה בנגלה בעת הישועה כי הצדקה שעושה הקב"ה עמנו בגלות היא בסתר".

הנביא אומר כי גם בזמן הגלות הקב"ה עושה צדקות עם ישראל, אך אלו צדקות בסתר ולא בגלוי. בעת הישועה, מעשי הצדקה של הקב"ה עמנו יהפכו לגלויים, וכל זאת בזכות מעשי הצדקה של ישראל זה עם זה.

בספר התניא, לאדמו"ר הזקן מחב"ד, מובא בפרק לז על מעלת הצדקה:

"ובזה יובן מה שהפליגו רז"ל במאד מאד במעלת הצדקה ואמרו ששקולה כנגד כל המצות. ובכל תלמוד ירושלמי היא נקראת בשם מצוה סתם, כי כך היה הרגל הלשון לקרוא צדקה בשם מצוה סתם, מפני שהיא עיקר המצות מעשיות ועולה על כולנה, שכולן הן רק להעלות נפש החיונית לה' שהיא היא המקיימת אותן ומתלבשת בהן ליכלל באור אינסוף ברוך הוא המלובש בהן".

נפשו של כל אחד מישראל מורכבת משני כוחות מנוגדים – הנפש האלוקית והנפש החיונית. הנפש האלוקית היא הכינוי לחלק הרוחני ביהודי, הנשמתי, המחפש כל העת את קרבת ה'. בעוד הנפש החיונית (המכונה גם "הנפש הבהמית", כי היא קיימת גם אצל בעלי חיים) נמשכת בטבעה אחרי הרצונות החומריים, אחרי ההנאות הגשמיות. העבודה שלנו בעולם הזה היא "להעלות נפש החיונית לה'" – לנצל את הכוחות הטמונים בנפש החיונית לצורך עבודת הקודש, להתעלות ברוחניות. המצוות הן המכשיר המסייע לנפש החיונית בתהליך ההתעלות. ומסביר בעל התניא בהמשך הדברים מדוע הצדקה היא המצווה המעשית הגדולה ביותר, שעולה על כל המצוות:

"ואין לך מצוה שנפש החיונית מתלבשת בה כל כך כבמצות הצדקה. שבכל המצות אין מתלבש בהן רק כח א' מנפש החיונית בשעת מעשה המצוה לבד, אבל בצדקה שאדם נותן מיגיע כפיו הרי כל כח נפשו החיונית מלובש בעשיית מלאכתו או עסק אחר שנשתכר בו מעות אלו, וכשנותנן לצדקה הרי כל נפשו החיונית עולה לה'. וגם מי שאינו נהנה מיגיעו, מכל מקום הואיל ובמעות אלו היה יכול לקנות חיי נפשו החיונית הרי נותן חיי נפשו לה'".

אדם משקיע בעבודת יומו את כל כוחות נפשו החיונית – זמנו ומרצו, משאביו הגופניים ו/או האינטלקטואליים – ומקבל על כך תמורה כלכלית, כספית. כאשר הוא מפריש צדקה מכסף זה, הוא ממיר את כל ההשקעה ה'גשמית' שהשקיעה נפשו החיונית למטרה אלוקית, רוחנית. "נותן חיי נפשו לה'", כלשון האדמו"ר הזקן.

"ולכן אמרו רז"ל שמקרבת את הגאולה לפי שבצדקה אחת מעלה הרבה מנפש החיונית מה שלא היה יכול להעלות ממנה כל כך כחות ובחי' בכמה מצות מעשיות אחרות".

בכך מקרבת הצדקה את הגאולה, שכן היא מסוגלת "להעלות הנפש החיונית לה'" באופן שאף מצוה אחרת אינה יכולה לעשות זאת.

לתגובות, הערות והארות: mamtakh34@gmail.com

עוד ממתקים לדף היומי:

בבא בתרא דף ב, כ"א סיון תשפ"ד

בבא בתרא דף ג, כ"ב סיון תשפ"ד 

בבא בתרא דף ד, כ"ג סיון תשפ"ד

בבא בתרא דף ה, כ"ד סיון תשפ"ד

בבא בתרא דף ו, כ"ה סיון תשפ"ד

בבא בתרא דף ז, כ"ו סיון תשפ"ד

בבא בתרא דף ח, כ"ז סיון תשפ"ד

בבא בתרא דף ט, כ"ח סיון תשפ"ד