אמא ל-11 וזוכה בפרס יוקרתי: "לפני כל דבר אחר, אני קודם כל אמא"

כשהודיעה לאחרונה קרן וולף על הזוכים ב'פרס קריל' המוענק לחוקרים ישראלים צעירים ומבטיחים, הופתעו לא מעט אנשים מכך שאחת הזוכים היא ד"ר חיה קלר, מתמטיקאית מאוניברסיטת אריאל, אישה דתייה, שבנוסף לתפקידה הבכיר היא גם אמא ל-11 ילדים.

אבל מי שמכיר את חיה מקרוב יודע שאין זה מפתיע. חיה אמנם הובילה לתובנות מתמטיות גיאומטריות פורצות דרך בהיקף עולמי, אך לרגע היא לא חושבת שדבר זה אמור להתנגש עם גידול ילדיה הפרטיים, וכן, יש לה חיי משפחה, ואפילו בעל שעוסק גם כן במתמטיקה, בתחומים ממש משיקים משלה.

מסלול של מתמטיקה

"אני מתגוררת כיום בירושלים", מציגה קלר את עצמה, "בשנות ילדותי למדתי בבית ספר 'נעם בנות' בקריית משה, ולאחר מכן המשכתי לאולפנת חורב. את התואר הראשון במתמטיקה ומדעי המחשב למדתי במכללה ירושלים, מכללה לבנות דתיות בבית וגן, ואילו את התארים השני והשלישי למדתי באוניברסיטה העברית. לאחר מכן עשיתי פוסט-דוקטורט באוניברסיטת בן גוריון ובטכניון, ומאז תש"פ אני חברת סגל באוניברסיטת אריאל".

דווקא בשנות הילדות לא חשה קלר קשר מיוחד למתמטיקה, והעדיפה שיעורי ספרות וכתיבה יוצרת. "בשנות הנערות ובעיקר באולפנא התחלתי להימשך יותר למדעים המדויקים ובפרט למתמטיקה", היא מספרת. "דמות מרכזית שהשפיעה עליי בהקשר הזה הייתה המורה שלי למתמטיקה בתיכון, דוד צחור, שהעמיד דורות של תלמידים, וידע להראות לנו את היופי שבמתמטיקה וללמד אותנו הרבה מעבר למה שהיה נדרש בשביל בחינת הבגרות. את התחום הספציפי של גאומטריה קומבינטורית בחרתי במהלך התואר השני בעקבות מנחה מיוחד ומעורר השראה – פרופ' מיכה פרלס, שבסדרה של פגישות ארוכות בתחילת תקופת ההנחיה עזר לי להכיר סגנונות שונים של בעיות עד שהגעתי לבעיה שהתחברתי אליה".

מה המשמעות של גאומטריה קומבינטורית? תוכלי לפרט על כך?

"בוודאי", אומרת קלר, וניכר שהיא נהנית לדבר על עבודתה המקצועית. "מדובר בתחום שעוסק באובייקטים גאומטריים כגון נקודות, קווים, כדורים, ועוד, ובקשרים האפשריים ביניהם".

כדי לפשט מעט את הנושא בוחרת חיה לספר על פתרון של בעיה ספציפית בו היא עסקה עם שותפים – 'בעיית רינגל'. "לפני למעלה מ-200 שנה גילו קרטוגרפים שאפשר לצבוע מפה מדינית של העולם בארבעה צבעים בלבד, כך ששתי מדינות בעלות גבול משותף ייצבעו בצבעים שונים. מתמטיקאים שיערו שמצב זה אינו מהווה תכונה ייחודית של צורת המדינות בעולמנו, אלא נכון לכל מפה מישורית ולכל צורה של מדינות. ההשערה התבררה כנכונה, אבל נדרשו כמעט 200 שנה כדי להוכיח אותה: רק בשנות ה-70 של המאה הקודמת, ובסיוע מחשב, הצליחו המתמטיקאים אפל והאקן מאוניברסיטת אילינוי להוכיח אותה באופן פורמלי".

קלר מדגישה כי בעיות מסוג זה מעניינות לא רק צובעי מפות, אלא גם אקטואליות בתחומים רבים אחרים, כגון הקצאת תדרים לאנטנות סלולריות, חלוקת משימות בין מעבדים שונים שעובדים במקביל, ועוד. בעקבות כך, בעשורים האחרונים חוקרים רבים התעניינו בבעיות צביעה בהן צובעים עצמים נוספים, ולא רק ארצות על גבי מפה. "אחת המפורסמות שבבעיות אלה הוצעה על ידי החוקר הגרמני גרהרד רינגל בשנת 1959", היא מספרת. "רינגל העלה את השאלה: 'כמה צבעים מספיקים כדי לצבוע כל קבוצה של מעגלים במישור, כך ששני מעגלים המשיקים זה לזה ייצבעו בצבעים שונים?'

"תוך זמן קצר גילו חוקרים שארבעה צבעים אינם מספיקים, אך שיערו שניתן להסתפק בחמישה. עם זאת, הבעיה נותרה בלתי פתורה במשך למעלה מ-60 שנה. לאחרונה, בפרויקט משותף עם ארבעה חוקרים נוספים מאוניברסיטאות שונות בעולם – פרופ' שחר סמורודינסקי מאוניברסיטת בן גוריון, הדוקטורנט ג'יימס דייויס מאוניברסיטת ווטרלו בקנדה, ד"ר לינדה קלייסט מאוניברסיטת בראונשווייג בגרמניה ופרופ' ברטוש וולצ'ק מאוניברסיטת קרקוב בפולין – מצאנו את הפתרון לבעיה. מתברר שההשערה לא הייתה נכונה במקרה הזה: לא רק שחמישה צבעים לא מספיקים, אלא שגם מיליון צבעים לא יספיקו. הראינו שאין אף מספר סופי של צבעים שיספיק כדי לצבוע כל קבוצת מעגלים כזו. כדי להראות זאת בנינו סדרה של דוגמאות – סידורי מעגלים אותם לא ניתן לצבוע בחמישה, שישה, שבעה צבעים וכן הלאה. את סידורי המעגלים האלו ניתן לתאר באופן מתמטי אך לא להדגים במציאות, כי אפילו הסידור שנדרש כדי להוכיח שחמישה צבעים לא מספיקים, כבר מכיל יותר מעגלים ממספר החלקיקים ביקום".

ומהו פרס קריל שהוענק לך לאחרונה?

"פרס קריל מוענק מידי שנה על ידי קרן וולף לחוקרים ישראלים צעירים מאוניברסיטאות המחקר בישראל, אשר השיגו פריצות דרך מחקריות משמעותיות בתחומי המדעים המדויקים, מדעי החיים והרפואה, ההנדסה והחקלאות. הענקת הפרס מהווה אבן דרך מקצועית משמעותית במסלול ההתפתחות האקדמי של החוקר, כך שמיוחסת לו יוקרה רבה באקדמיה המחקרית בישראל", מסבירה קלר.

קודם כל אמא

לצד העיסוק המקצועי שלך, את גם אמא ל-11 ילדים. איך משלבים את העבודה והבית יחד? מהו הסוד שלך?

"אני לא חושבת שיש תשובה אחת טובה לשאלה הזו, לא רק במובן של תשובה שתתאים לאנשים שונים, אלא שהתשובה גם לאדם עצמו משתנה מזמן לזמן ומתקופה לתקופה בחיים. כמובן שיש תקופות שבהן עניינים שונים במשפחה לוקחים את הזמן והפניות הנפשית מהמחקר, ויש תקופות שהמחקר תופס את המחשבות גם בשעות שהן מחוץ לשעות העבודה.

"למדתי מהניסיון שלא כדאי לנסות לעבוד בזמן שהילדים סביבי בבית, כי זה רק מתסכל ולרוב לא מצליח. לכן אני משתדלת לעבוד בשעות הבוקר כשהילדים במסגרות או בשעות הערב אחרי שהקטנים הולכים לישון. בימים שבהם אני מלמדת באוניברסיטה, אני נשארת לעבוד במשרד אחרי סיום ההוראה, ובשעות האלו בעלי נמצא עם הילדים. בהרבה נקודות במהלך ההתקדמות האקדמיה הרגשתי שהייתה סייעתא דשמיא גדולה, ודברים הסתדרו הרבה יותר טוב משציפיתי. היו גם תקופות שכמעט התייאשתי מלהמשיך באקדמיה, ובעלי היה זה שעודד אותי, תמך בי, והאמין הרבה יותר ממני שכדאי להמשיך ואין סיבה להתייאש".

את חושבת שילדייך שילמו במשך השנים מחיר על העיסוק של אמא?

באופן מפתיע, תחום העיסוק שלי דווקא מאד נוח לאמא לילדים. כמות שעות ההוראה, גם כחברת סגל וגם תוך כדי הדוקטורט, קטנה משמעותית מזו של מורה למשל, ומלבד פגישות עבודה מדי פעם והשתתפות בסמינר אחד או שניים, כמעט כל העבודה יכולה להיעשות מהבית. גם בשלב הלימודים, החל מהתואר השני, כמות שעות ההרצאות הפרונטליות בשבוע הייתה די קטנה. בפועל, בחלק גדול מהימים אני עובדת מהבית כל היום ולכן יכולה להיות עם הילדים מרגע שהם חוזרים מבית הספר ועד שהם הולכים לישון. כמובן שזה לא המצב בכל תחומי האקדמיה, אלא הוא ייחודי לתחום בו אני עוסקת, שלא דורש נוכחות במעבדות וכדומה, וגם לאופן העבודה עם קולגות שעבדתי איתם לאורך השנים. אני רואה בכך עוד חלק של הסייעתא דשמיא המיוחדת שזכיתי לקבל".

קלר מדברת ברוגע ובשלווה, מה שגורם לי לחשוב שייתכן שכאן נעוץ הסוד. כשאני מתעקשת לשאול מה בכל זאת קשה ומאתגר בעבודה, היא מהרהרת מעט, ולבסוף משיבה: "בניגוד להרבה מקצועות בהם מפסיקים לחשוב על העבודה מרגע שחוזרים הביתה ועד הבוקר למחרת, העבודה המחקרית עשויה לתפוס את המחשבה למשך תקופות, בלי קשר לשעות העבודה הסטנדרטיות. אבל אני לא רואה את זה כדבר שלילי, כי זהו חלק מהקסם והחוויה שבמחקר, ומצד שני זה דבר שיכול לפעמים להעיק כשהוא מתנגש עם מחויבויות החיים השוטפות והפניות הנפשית לילדים".

אמא, קריירה, ילדים

איך ילדייך מסתכלים על העבודה שלך? הם מודעים למה שאת עושה? את משתפת אותם?

"הילדים מתעניינים, כצפוי, בציוני דרך משמעותיים בהתקדמות של בעלי ושלי – כמו סיום הדוקטורט, קבלת משרה, קידום, וסיפורים פיקנטיים מהחיים המקצועיים. הם פחות מתעניינים במחקר המתמטי עצמו, גם באותם חלקים מהמחקר שפשוטים להסבר למי שאינו מקצועי בתחום.

"אני לא רואה חשיבות מיוחדת בשיתוף של הילדים בפרטי המחקר והעבודה שלי, אם הם לא מתעניינים בהם מעצמם, וגם לא רואה שום סיבה שהילדים יכוונו דווקא לעיסוק במתמטיקה או בנושאים קרובים. להיפך – אנחנו משתדלים לא להסליל את הילדים דווקא לכיוון מסוים, ולאפשר לכל ילד למצוא את השליחות הייחודית שלו בעולם בהתאם לנטיות הלב ולכישורים שלו. בינתיים, לא נראה שמישהו מילדינו בדרך לעיסוק במחקר מתמטי.

"אגב, תחומי המחקר של בעלי ושלי לא מאד רחוקים ולכן יש לנו את ההנאה לשתף זה את זה גם בפרטים של המחקר ולא רק בתוצאה הסופית שלו. יצא לנו פעם אחת ממש לשתף פעולה, בתקופת הסגר בקורונה, בעבודה משותפת דרך הזום עם עוד חמישה קולגות מאוניברסיטאות שונות בארץ. זה היה קצת מאתגר עם כל הילדים בבית, וכמה דגמים גאומטריים שבנינו לעצמנו מאבני לגו כחלק ממידול הבעיה עליה עבדנו, שימשו אטרקציה לילדינו באותה תקופה".

איזה טיפ תוכלי לתת לאימהות שחפצות להתקדם בקריירה, אך חוששות לבית ולילדים?

"קשה להאמין שתהיה עצה אחת שטובה לכולן, אבל אני יכולה להגיד שמדי פעם כשעמדתי בפני החלטות בהקשרים שבהם עלולה להיות התנגשות בין ההתקדמות האקדמית והמשפחה, השתדלתי לחשוב מפרספקטיבה של שנתיים, חמש שנים, או כמה עשורים קדימה: מה אחשוב בעתיד הרחוק על ההחלטה שעליי לקבל כרגע? איזה בחירות שלי הן בעלות ערך ארוך טווח, ואלו הן רק התמודדות זמנית? אני חושבת שהפרספקטיבה הזו עזרה לי לעיתים לקבל החלטות שמאוחר יותר שמחתי שקיבלתי, וכמובן העצה החשובה ביותר לכל אמא – תהיי שלמה עם עצמך ועם הבחירות שלך, שבוודאי מגיעות מתוך רצון לעשות את הטוב ביותר".