האם יש משהו שחשוב לבעל יותר מאשתו?

רבות המחלוקות המתלקחות לשלהבות אש, שיכולות היו להימנע, אילו היה הצד הפותח פונה בדרך נכונה!

בעניין דרך הפניה אל האישה – ניתן ללמוד מיעקב אבינו, את הדרך הנכונה לעשות זאת, למרות שלכאורה, פניה בדרך שנקט, במצב שהיה נתון, מנוגדת להגיון הישר.

כידוע, ליציאתו של יעקב אבינו מבית לבן, עם כל משפחתו, חזרה לארץ הקודש, קָדַם ציווי מהקב"ה, ככתוב (בראשית ל"א, ג'): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ".

לכאורה, בעקבות ציוויו זה, של מלך מלכי המלכים הקב"ה, היה אמור יעקב אבינו להעביר הציווי לאמותינו הקדושות (שהיו בדרגת נביאות, ואין לנו שמץ הבנה בדרגת קדושתן) כפקודה, באופן בהול, נחרץ וחד-משמעי.

ואולם, למרבה הפלא, מגלה יעקב אבינו הבנה פלאית בנפש האדם בכלל, ובדרך הפניה לנשיו הדגולות בפרט, ומגלה זהירות יתירה, מחשש לקושי העלול להתעורר מחמת השינוי הפתאומי והחד, מעצם הניתוק מהמעון בו גדלו, ומהחשש מהטלטול והמעבר אל ה"לא-נודע".

ואמנם, נקט יעקב אבינו בדרך המורכבת ממספר שלבים.

שלב א' – כהכנה למסירת הודעה מפתיעה, חשובה ובלתי שגרתית, קרא לנשיו לשדה, ככתוב (בראשית ל"א, ד'): "וַיִּשְׁלַח יַֽעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה אֶל-צֹאנֽוֹ", פעולה שלא שמענו שעשה מעולם, שגרמה ליציאה מתחומי מקום המגורים – דבר שלא היה שגרתי כלל [כפי שמוכח מהכתוב (בראשית ל', ט"ז): "וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי", וכידוע, עצם יציאת לאה ע"ה לקראת יעקב אבינו היתה חידוש גדול], ומן הסתם, אחת המטרות של הזמנה זוֹ אל השדה, היתה להוות הכנה נפשית להודעה חשובה, מיוחדת ובלתי צפויה.

שלב ב' – דרך הפניה אל נשיו היתה בְּרַכּוּת, ככתוב (שם, ל"א, ה'): "וַיֹּאמֶר לָהֶן", וכידוע, קיימות דרגות שונות של טון הדיבור, כפי שנלמד מהכתוב (שמות י"ט, ג'): "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָֽאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַֽעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵֽל", ופירש"י (שם, ד"ה: "לְבֵית יַֽעֲקֹב"), וז"ל: לבית יעקב – אלו הנשים, תאמר להם – בלשון רכה [כמבואר בגמרא (שבת לד ע"א)]: ותגֵּיד 'לבני ישראל' - עונשין ודקדוקין; פָּרֵשׁ לזכרים – דברים הקשין כגידין [כמבואר בגמרא (שבת פז ע"א)], עד כאן לשונו. אם כן, מוכח מלשון "וַיֹּאמֶר לָהֶן", שפנה אליהן בְּרַכּוּת.

שלב ג' – כאשר פנה אל נשיו, כביכול התעלם מהנושא העיקרי שלשמו קרא להן, ופתח בעניין שינוי היחס לרעה, מצד לבן אביהן כלפיו, חרף מסירותו למעבידו, תוך שִׂימת דגש, מצד אחד, על ניסיונותיו הרבים של לבן לרמות אותו, ולהבדיל, מאידך, על חסדיו הרבים של השי"ת שהצילו מידו. והמשיך בסיפור חייו וסיבלו הרב אצל לבן אביהן, כדי לרכך את לבן, ככתוב (בראשית ל"א, ה'-י'): (ה) "רֹאֶה אָנֹכִי אֶת פְּנֵי אֲבִיכֶן כִּי אֵינֶנּוּ אֵלַי כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם וֵאלֹהֵי אָבִי הָיָה עִמָּדִי: (ו) וְאַתֵּנָה יְדַעְתֶּן כִּי בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן: (ז) וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים לְהָרַע עִמָּדִי: (ח) אִם כֹּה יֹאמַר נְקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ וְיָלְדוּ כָל הַצֹּאן נְקֻדִּים וְאִם כֹּה יֹאמַר עֲקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ וְיָלְדוּ כָל הַצֹּאן עֲקֻדִּים: (ט) וַיַּצֵּל אֱלֹהִים אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם וַיִּתֶּן לִי: (י) וַיְהִי בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא בַּחֲלוֹם וְהִנֵּה הָעֲתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים" (ובדרך אגב למדנו, שמצבי הלחץ העצומים, שהיה נתון בהם יעקב אבינו לא השפיעו על יחסו המתון לבני ביתו).

שלב ד' – רק אחרי כל ההכנות הנ"ל הודיען אודות התגלות המלאך אליו בשליחות השי"ת, ככתוב (שם, י"א-י"ג): (יא) "וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב וָאֹמַר הִנֵּנִי: (יב) וַיֹּאמֶר שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל הָעֲתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים כִּי רָאִיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ: (יג) אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר עַתָּה קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ", וכאן עצר.

שלב ה' – למרות שלכאורה, היה מצופה מיעקב אבינו להמשיך ולהורות לנשיו את המובן מאליו – לקום מיד ולקיים את מצוות השי"ת, שתק יעקב אבינו, וחיכה כביכול לאישור של נשיו הדגולות, והעמיד הדברים כתלויים בהחלטה הבלעדית שלהן, עד שנראה לכאורה, שדעתן חשובה לו יותר מציוויו של הקב"ה, ועל פיהן יישק דבר [וגישה זו מפליאה עד מאוד!].

והתוצאה – אמנם, דווקא בדרך זוֹ הושגה המטרה האמיתית במלואה, ככתוב (שם, י"ד-ט"ז): "(יד) וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה לוֹ הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ: (טו) הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ כִּי מְכָרָנוּ וַיֹּאכַל גַּם אָכוֹל אֶת כַּסְפֵּנוּ: (טז) כִּי כָל הָעֹשֶׁר אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹהִים מֵאָבִינוּ לָנוּ הוּא, וּלְבָנֵינוּ וְעַתָּה כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֵלֶיךָ עֲשֵׂה".

מובן מאליו, שעם הימנעותו של יעקב אבינו להביע עמדה מפורשת בנושא – ממילא נשללה האפשרות של חילוקי דעות גלויים בינו לבין אמותינו הקדושות. ולמרות שברור לנו מעל כל ספק, שמטרתו של יעקב אבינו היתה לקיים את ציווי השי"ת במלואו, היתה לו מטרה נוספת בעצם ההכנה המורכבת, הזהירה והחכמה שנקט בה, והיא – שאמותינו הקדושות יקיימו את ציווי השי"ת מרצונן – שהיא מעלה גדולה עד מאוד, ולא מתוך כפייה. והפועַל היוצא של דרך זו היה שיתוף פעולה מלא, ותמיכה עד כדי מסירות נפש. ואף על פי שאמותינו הקדושות ע"ה מהוות עבורנו סמל ומופת מופלאים, לַנשים הכשרות במעלות הנשגבות ביותר, שאין לנו שמץ של השגה בדרגת מסירותן, קדושתן ואמונתן התמימה בקב"ה, וברור לנו כשמש בצהרי יום בהיר, שיעקב אבינו ידע זאת, ושלא תיתכן מציאות, חלילה, שלא יצייתו לציווי השי"ת בכל אופן שיציג אותו יעקב אבינו בפניהן, שהרי אמרו חז"ל (תנא דבי אליהו רבא ט', ח'), וז"ל: אין לך אשה כשרה בנשים, אלא אשה שהיא עושה רצון בעלה, עכ"ל, רואים אנו, שיעקב אבינו בחר לפעול דווקא באותה דרך מתונה ומורכבת.  

במעשה זה, מלמדנו יעקב אבינו את הדרך הנכונה, לבניין שלום בית לתפארת, וזו דרך התורה, המחייבת את האיש לנהוג בדרך הראויה, בנועם ובדרכי שלום, ככתוב (משלי ג', י"ז): "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם".

וכן מצאנו במשנה (שבת ל"ד ע"א), וז"ל: "ג' דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת". ואומרת הגמ': "אמר רבה בר רב הונא: 'אע"ג דאמור רבנן שלֹשה דברים צריך אדם לומר וכו', צריך למימרינהו בניחותא, כי היכי דליקבלינהו מיניה' [פירוש: לאומרם בנחת, כדי שיתקבלו ממנו]. אמר רב אשי 'אנא לא שמיע לי הא דרבה בר רב הונא, וקיימתי מסברא'".

נמצאנו למדים מדברי חז"ל שהדרך הנכונה להשמיע הדברים לנשים, במטרה שיתקבלו על לבותיהן היא – "למימרינהו בניחותא!"  וזוֹ הדרך אשר הלכו בה אבותינו הקדושים ע"ה, והנחילו אותה לנו, והמחיש לנו יעקב אבינו במעשה הנ"ל.

וכל ההולך בדרך זוֹ, יתקיים בו הפסוק (שמואל א' כ"ה, ו'): "וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכֹל אֲשֶׁר-לְךָ שָׁלֽוֹם". אמן, וכי"ר!