מדענים מגלים את האמת: הראיות שמוכיחות את המפץ הגדול

מדוע היקום צריך להתפשט? הוא היה לבוש פעם? מן הסתם הבנתם, הוא לא פושט את בגדיו, הוא מתפשט, מתרחב. זו תופעה שהתגלתה לפני דור, והיא הוכיחה סופית שהתיאוריה הכפרנית של הפילוסוף היווני אריסטו, שהעולם היה קיים תמיד – אינה נכונה. העולם מתפשט ומתרחב, ומכאן שהייתה לו נקודת התחלה. קוראים לה היום 'המפץ הגדול', ובתורה היא נקראת רגע הבריאה.

בשנת 1913 אסטרונום צעיר במצפה הכוכבים באריזונה החליט לחקור כתם אור מסתורי בשמיים. האיש, ווסטו סליפר, גילה כי מדובר בגלקסיה בלתי מוכרת. הוא כינה אותה 'אנדרומדה'. בהמשך אותה שנה גילה סליפר כי הגלקסיה החדשה מתרחקת מכדור הארץ במהירות של למעלה ממיליון ק"מ לשעה. בדיקה של כמה גלקסיות הסמוכות לאנדרומדה העלתה ממצא מפתיע עוד יותר: מסתבר שכולן מתרחקות מכדור הארץ במהירויות מופלגות.

סליפר הקדיש את שנותיו הבאות לחקר התופעה המתמיהה. עד שנת 1925 עלה בידו לתעד לא פחות מ-42 גלקסיות שונות שכולן מתרחקות מאיתנו במהירות גבוהה. סליפר לא הצליח למצוא הסבר הגיוני לתופעה.

בינתיים, בגרמניה, אלברט איינשטיין גיבש את תורת היחסות הכללית שלו. בשנת 1916 התפרסמו העותקים הראשונים של התאוריה. העולם המדעי יצא מגדרו מרוב התפעלות, אך מתמטיקאי דני בשם ווילם דה סיטר הבחין בבעיה. "התאוריה שלך", כתב במכתב ששיגר לאיינשטיין בשנת 1917, "תפעל אך ורק אם נניח שהיקום נמצא בתהליך התפשטות שבו כל החלקים המרכיבים אותו מתרחקים האחד מהשני".

בשנת 1922 המתמטיקאי הסובייטי אלכסנדר פרידמן הגיע לאותה מסקנה ממש. אם איינשטיין צודק, טען פרידמן, אזי היקום אמור להתרחב בכל הכיוונים.

בגלל פרוץ מלחמת העולם הראשונה לא דה סיטר (בדנמרק), ולא פרידמן (ברוסיה), ידעו שווסטו סליפר הצעיר (בארה"ב) כבר זיהה עשרות גלקסיות שעושות בדיוק את הדבר הזה.

המלחמה הסתיימה והמדענים השונים שיתפו את איינשטיין בתגליותיהם. אלא שאיינשטיין הסתייג מהרעיון שהיקום מתרחב, בעיקר מסיבות פילוסופיות. הוא אפילו הוסיף למשוואות שלו קבוע מיותר לגמרי, "הקבוע הקוסמולוגי" שלו, שתכליתו הייתה למנוע את הצורך בהתפשטות היקום. איינשטיין היה מודע למשמעויות התיאולוגיות של יקום מתפשט. במכתב לידיד הוא כתב: "עדיין לא נפלתי לידי כהני הדת." במכתב לדה-סיטר כתב: "הרעיון של יקום מתפשט מרגיז אותי".

ובכל זאת הראיות המשיכו להצטבר. בשנת 1925 פרסם האסטרונום אדווין הובל את ממצאי סקר מקיף שערך על כל הגלקסיות הקיימות עד למרחק של מאה מיליון שנות אור מכדור הארץ. כולן, כך דיווח, מתרחקות מאיתנו. בתגובה הודה איינשטיין כי הקבוע הקוסמולוגי שהמציא היה הטעות המדעית החמורה ביותר שעשה בימי חייו.

אולם בשנת 1965 באה תגלית שהכריעה את הכף באופן מכריע לטובת המפץ הגדול.

באותה שנה גילו שני פיזיקאים, ארנו פנזיאס ורוברט ווילסון, את קרינת הרקע הקוסמית. שנים רבות קודם לכן פרסמו פיזיקאים תחזית ולפיה אם תיאורית המפץ הגדול צודקת אזי הקרינה האדירה שליוותה את בריאת היקום אמורה להיקלט בימינו בתדר אלקטרומגנטי המקביל לטמפרטורה של 3 מעלות מעל לאפס המוחלט. כאשר קרינה בדיוק בתדר הזה התגלתה בידי פנזיאס ווילסון, ננעץ המסמר האחרון במודל המצב היציב. מהפכת המפץ הגדול סחפה את הקהילה המדעית כולה.

הרוסים, שהיו אז מעצמה קומוניסטית גדולה וכפרנית, ניסו להתנגד לתגלית וגיבבו כל מיני טיעונים, אבל ההתנגדות לא החזיקה מול העובדות האסטרונומיות. בסופו של דבר, הכל השתכנעו בכך.

אז כן, יש לעולם שלנו נקודת התחלה. התקדמות חשובה לקראת האמונה.