מדוע מאכלים מסוימים כשרים, ואילו אחרים – לא?

רבים אינם מודעים לכך, אבל גוף האדם עצמו חשוב מאוד להגשמת הייעוד בחיים. באופן דומה לכלים האחרים, אפשר לעשות בו שימוש מתאים ואובייקטיבי, או להסיט אותו לפעולות שאין בהן תועלת לקידום תוכניתנו. התורה דורשת שנשמור על גופנו: עלינו להיות נקיים, בריאים ולבושים היטב, כי גופנו הוא מתנת אלוקים המאפשרת לנשמתנו לפעול בעולם החומר. כדי לתת צדקה אנו זקוקים לידיים, כדי להתפלל אנו זקוקים לפה, וכן הלאה. בעצם, אין איבר שאין לו שימוש בייעודנו.

אף על פי כן, עלינו להיזהר שלא להסיט את גופנו ממטרתו. בתוך כל אחד ואחת מאיתנו יש נשמה, אבל רבים מאמינים שה"אני" שלהם הוא גופם, ובשל כך מתייאשים כאשר גופם מתחיל להתרופף עם השנים. הם סבורים אז שכל הווייתם מתרופפת, ולכן משקיעים מאמץ רב כדי לשמר את מראה גופם. זהו סוד הצלחתה של "תעשיית היופי". נוכח הזדקנות גופם, אנשים מתחילים לחשוב על סוף חייהם, וכדי לחדול מהמחשבות האלה הם פועלים למען שימור מראה צעיר, בכל מחיר. אפילו צעירים יותר מבזבזים זמן רב במכוני כושר ואסתטיקה, כדי לשמור על גזרה ויופי, ומתעלמים מהעובדה שלא זה מה שמבטיח את הנצח, אלא המעשים. התנהלות כזו היא טעות גדולה, בדיוק כמו טעותם של ההופכים את חייהם למרוץ אחר הכסף ואפילו אינם יודעים למה. בהחלט! חשוב שנשמור על הגוף, כי הוא אמצעי חיוני שבעזרתו אנו יכולים לפעול לטובה, אך חשוב גם שנהיה הגיוניים ונדע את הגבול בין מה שנחוץ למה שמוגזם.

כשרות

עוצמת הגוף האנושי היא כוח שמקיף הרבה מעבר להיבט הפיזי של הקיום. עלינו לשמור על בריאות גופנו כדי שנוכל להשתמש בו כראוי, כדי שנשמור על כוח עמידות בפני הסביבה וכדי שנחיה חיים ארוכים. לשם כך אנו זקוקים לתזונה טובה ומאוזנת, אך נחוץ צעד נוסף: תזונה שהיא בריאה גם מבחינה רוחנית. תזונה כזו מאפשרת למוחנו לחשוב טוב יותר וגם מקרבת אותנו לאמת החיים. אי לכך, תפריט האכילה הוא תנאי להבנת התורה. הבה ננסה להבין מה הקשר בין מה שהאדם אוכל ובין האופן שבו הוא מצליח להבין את העולם ואת האמת שלו.

חוקי הכשרות אוסרים על כל בני האדם לאכול חלקים מבעלי חיים שעדיין חיים ("איבר מן החי"). בעבור עם ישראל, החוקים מפורטים יותר. חלק ניכר מהתורה דן בחוקים האלה: אילו בעלי חיים מותרים באכילה ואילו אסורים באכילה; אסור לערבב בשר בחלב; השחיטה חייבת להיעשות באופן מסוים שכולל פעולות ופרטים מיוחדים; אסור שבעל החיים יחוש סבל בעת השחיטה, ועוד.

חכמים רבים ניסו לפרש מצוות אלה על ידי קישורן לבריאות האדם ובדיקת השפעתן על הגוף. ואולם גם כאן אפשר להתקדם עוד; יש הסבר עמוק המקשר בין הרכבנו הפיזי ובין הרכבנו הרוחני.

כדי שנבין זאת, חשוב לדעת שלכל העצמים יש כמה דרגות קיום, בהתאם למהות תפיסתנו אותם ולמהות השימוש שאנו עושים בהם. ככל שהשימוש בהם נכון וקרוב יותר למטרתנו בתוכנית הכלל עולמית, כך רמתם גבוהה יותר. ניקח לדוגמה את מיתרי הגיטרה: במבט ראשון רואים חוטים מתוחים. אם נעלה דרגה אחת, נראה שהמיתר עשוי מחומר שברגע שמותחים ומחברים אותו למכשיר אקוסטי, הוא משמיע צליל. נעלה דרגה נוספת ונראה, שהוא חלק מקבוצת מיתרים המסוגלים ליצור מנגינה נעימה. אם נעלה לדרגה גבוהה אף יותר, נדע שהמנגינה הזאת חיונית לשחזור לחן מסוים החודר לנשמה של האנשים וכך נותן להם השראה. לבסוף, מיתרי הגיטרה הם רכיב חשוב במוזיקה של אהבת השם, דבר שמביא השראה, גורם לבני אדם לשנות התנהגות ולהתקרב למטרת חייהם האמיתית, בדומה לשירה בבית המקדש.

אם יש פגם בהרכב הפיזי של המיתרים – הוא משפיע על כל הדרגות שמעליו: הצלילים אינם איכותיים, המנגינה אינה יפה ונעימה, וממילא המאזין עשוי שלא לקבל ממנה השראה. הרי לנו שהדרגה הגבוהה ביותר תלויה בשלמותן של הדרגות הנמוכות יותר, המזינות אותה.

גם האדם חי לפי המנגנון הזה. יש לו מטרת חיים ברורה, והאמצעי להגיע אליה הוא גוף פיזי. כדי שהאדם יוכל להגיע למטרתו, ההרכב הפיזי של גופו צריך להיות ברמה המתאימה למטרה.

בעניין זה, ידוע לנו שהתזונה היא המאפשרת לתאים בגופנו להתחדש, כי כל רכיבי הגוף מורכבים ממה שהאדם אוכל. מכאן באה השאלה: מה עלינו לאכול כדי לאפשר לנשמתנו להיות בריאה ומוכנה להבין ולהגשים את ייעודנו האמיתי? מאכלים כשרים! כלומר, מאכלים המותרים לאכילה בהתאם לחוקי התורה!

הרמב"ן מגלה שמאכל כשר מביא בחשבון לא רק את ההרכב המולקולרי של המזון, אלא גם את איכותו הרוחנית. זה כולל את ההתנסויות הרגשיות של בעלי החיים במהלך חייהם, לפני שהם נשחטים ונעשים למאכל. ככל שהמאכל פשוט יותר, כך הבעיות בו פחותות. בדרגות עולם החומר, במינרלים ובצמחים אין בעיות כשרות, מכיוון שאין בהם רגש, אולם כשמדובר בעולם החי, חייבים להיות זהירים יותר, כי שם כבר יש חוויות רגשיות. באופן כללי, אפשר לראות שבעלי חיים רגועים יחסית – בקר וצאן – נחשבים "טהורים" ומותרים באכילה, ואילו בעלי חיים תוקפניים, כגון חיות טורפות – אינם טהורים, ואסורים באכילה. הסיבה לכך היא העובדה שאנו סופגים מן המאכל, לא רק את החומר המזין, אלא גם את המאפיין ההתנהגותי, ותוקפנות אינה עולה בקנה אחד עם משימתו של יהודי. אנחנו צריכים את שלוותה של הכבשה או של הפרה, כדי להבין את האמת ולהשיג את מטרותינו. לפי אותו היגיון, רוב הדגים כשרים, בתנאי שיש להם קשקשים וסנפירים.

לא די שבעל החיים "טהור". גם אותו מותר לאכול רק אם עבר תהליך שחיטה קפדני ביותר, שאינו גורם לו סבל. הכאב שבעלי החיים חשים בשחיטה קונבנציונלית משנה את ההרכב הרוחני שלהם, כיוון שהם סובלים בעת המוות.

מעניין להבחין שהיהדות מעניקה תשומת לב מיוחדת לאיסור אכילת בשר חזיר, אף על פי שמבחינת ההלכה, עבירה זו אינה חמורה יותר מעבירות אחרות בעניין הכשרות. אחד ההסברים לכך הוא, שלחזיר יש רק אחד משני הסימנים שחייבים להימצא בבעל חיים כדי שיהיה טהור: יש לו פרסה שסועה, אבל הוא אינו מעלה גירה. למרות זאת, החזיר פוסע כשפרסותיו הקדמיות מוטות לפנים, באופן המאפשר לראות שהן שסועות. התנהגות זו מסמלת חוצפה, שכן החזיר אינו עונה על שני תנאי הכשרות הבסיסיים, ובכל זאת מציג לראווה את הסימן היחיד שיש לו. ברור של"חזירים המסכנים" אין שכל, וגם אין בכוונתם לרמות מישהו. אבל סמל זה אצלם הוא מאפיין רוחני שאינו יכול להיות חלק ממאפייניו של היהודי.

עוד מעניין לדעת, שזכות האדם לאכול בעלי חיים אינה טבעית: איזו זכות יש לנו לקפח את חייו של יצור חי אחר במטרה לאכול אותו? את הזכות הזאת קיבלנו רק אחרי שנח הציל את בתיבה את כל מיני בעלי החיים. עם זאת, מה שניתן לאכול הוא רק בשר של בעל חיים מת, בלא רוחניות, ולכן אסור לאכול חלקים של בעלי חיים בעודם בחיים. היהודים גם אינם אוכלים את הדם, כי הוא מכיל את האנרגיה החיונית של היצורים החיים.

מתוך הספר "מסעו של דן אחר משמעות החיים", מאת רוני דיין. לרכישת הספר בהידברות שופס, לחצו כאן.