מצוות תשובה מאפשרת לחזור בזמן ולהפוך עוונות לזכויות, ואם כן, מה יש להתייאש?

רעים. אחד הגורמים העיקריים לקשיים הוא יצר הרע שנקרא: יאוש. כאשר יש תחושת חוסר תקווה, ואדם מרגיש שאין לו עתיד, ותקווה, וחלום, אז יש לו פחות כוחות להילחם ביצרים השונים. היצר הזה מפעיל שליחים (מחשבות, או "נשמות טובות") שמזכירות לו את מעשיו הראשונים, ודואגות לקבע אותו כחסר-סיכוי. אבל זו עצת היצר. ולכן, צריך להכריז מלחמה על הייאוש, ולדעת שהנפילות הן בלתי נמנעות, ועליהן נאמר: "שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם" (משלי כ"ד, ט"ז). כולם נופלים, ובכל זאת, לא הנפילה היא עיקר הבעיה, אלא הייאוש שבא אחריה. יש כאלה שנפלו: "הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ" (תהילים כ', ט'). ועל הצדיקים לא כתוב שאינם נופלים, רק שעליהם כתוב: "וַאֲנַחְנ*וּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד", הם לא מתייאשים, קמים מהנפילות ומתעודדים, בניגוד לאלה שנשארים בנפילתם. כי גם אם אדם נפל שוב ושוב, כל זמן שהוא לא התייאש וממשיך לנסות לקום – הוא עדיין נקרא צדיק, ואדרבה, "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם" (גיטין מג ע"א).

רבי נחמן מברסלב צעק: "אין יאוש בעולם כלל". צריך להבין את המשפט הזה. הצצה בעיתון לפעמים מכניסה לייאוש עמוק, לפעמים גם הצצה במראה. ראיתי הסבר עמוק בספר "אור-החיים" הקדוש (בראשית מ"ז, כ"ט), שעזר לי להבין את הסוגיה: כתוב בכתבי האר"י שבעת לידתו של האדם ניתנים לו חלקי נשמה כמספר ימי חייו. בכל יום תפקידו של האדם לתקן את חלק הנשמה ששייך לאותו היום בלבד. כל יום נחשף בנשמותינו חלק אחר לגמרי. החלק הזה מגיע כלוח קנבס חלק. חלק יומי, בלי קשר למה שקרה אתמול. ולכן גם אם אתמול נפלתי, זה לא משנה כלום לגבי החלק של היום. רק ביום המיתה חוזרים לאדם כל חלקי נשמתו (ולכן זה יום מסוגל לתשובה). אבל עד אז – כל יום הוא יחידה בפני עצמה, בלי תלות בעבר ובאתמול. ויותר מזה, מצוות תשובה מאפשרת לחזור בזמן ולהפוך עוונות לזכויות, ואם כן, מה יש להתייאש?

השם יתברך אוהב אותנו כבנים, ומאמין בנו בכל יום מחדש, שנאמר (איכה ג', כ"ג): "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ", אמונתו בנו מתחדשת בכל יום למשהו חדש ומחודש, אהבה חדשה עם אמון אינסופי. עם התזכורת הזו הקב"ה רוצה שנתעורר כל יום, ונפתח את יומנו באמירת "מודה אני...רבה אמונתך" (חת"ס, "תורת-משה", פרשת ואתחנן), כדי להזכיר לעצמנו את היסוד הזה ממש. הרבה צדיקים העידו על עצמם שגם אילו היו נופלים ונכשלים בכל העבירות שבתורה, הם היו קמים בבוקר ומתחילים מחדש כאילו כלום. כל עוד הנר דולק, אפשר עוד לתקן. נכון, צריך ללמוד ולהפיק לקחים מן העבר, לעשות תשובה, אבל בשום אופן לא לתת לעבר להחליש ולייאש אותנו. כי כל יום הוא התחלה והזדמנות מחודשת. מה שהיה היה, העיקר להתחיל מהתחלה. עם חיוך.

תפקידנו להתפלל שנזכה להתחזק בתקוה תמיד, ולהצליח לתווך בצורה נכונה את המסר גם לילדים שלנו. יה"ר שנצליח!

לשמיעת מסרים מהרב אורי זוהר זצ"ל בעניין חינוך והמלחמה בייאוש, ניתן להאזין לקו "אבות על בנים" במספר: 08-3137881