מי רוכב על מי? הלב מניע את השכל הישר, או הפוך?

לסיון רהב מאיר יש מסרים יומיים מאירי נפש ממש. אחד המסרים הגיע אלי בהשגחה פרטית גלויה. היא מספרת בו על הרב אליעזר סילבר שהגיע לאחד ממחנות העקורים לאחר השואה, והזמין את אחד הניצולים להצטרף לתפילה. האיש סירב, וסיפר שראה במחנה יהודי שהצליח להבריח פנימה סידור תפילה – אך נתן ליהודים אחרים להתפלל בו רק תמורת פרוסת הלחם שלהם. האיש הזדעזע מהתנהגותו, ומאז סירב לפתוח סידור. הרב סילבר אמר לו בעדינות שאמנם מעשיו של אותו אדם לא היו ראויים, אך הוא יכול לבחור להביט גם בעשרות היהודים האחרים במחנה, שהסכימו לוותר על פיסת לחם רק בשביל להתפלל מתוך סידור.

"שמעתי את הסיפור הישן הזה לראשונה השנה, כנראה לא במקרה", כותבת סיון. "גם מול רוע אכזרי, אנחנו בוחרים על מה להסתכל. אנחנו בוחרים איך לנהוג. אנחנו בוחרים איך לפרש את האירועים. אפשר להתמקד רק במחדל. לדבר רק על הטעויות, על הטבח, על מה שעוד ייחקר, על כל מה שהיה מקולקל ומאכזב וכואב בשמחת תורה. אין לזלזל בכל זה, חלילה. אבל אפשר גם להתבונן בכל מה שנחשף מאז – בגדלות הרוח, בבחירה בחיים, בתקומה, בערבות ההדדית, באמונה, בעוצמה, בכל היופי והטוב שהולכים ומתגלים".

איזה סיפור חזק! אישית, הוא הלך איתי כמה ימים טובים... וכמעט בכל פעם, בכל תחום בחיי, שאלתי את עצמי: את רוצה להיות כמו אותו אחד שמתלונן (על אף שאצלו זה הכי מובן...), או שאת בוחרת לראות דווקא את הזוויות היצירתית שבתמונה, בחוויה, במציאות העולם?

על מה ובמה את בוחרת להתמקד בנקודת הזמן שבה את נמצאת?

אני חושבת שהסיפור הזה הוא בסיס של כל שיטת הטיפול של זמננו, של ה-CBT, NLP, פסיכולוגיה חיובית ועוד. בעצם עוד הרבה קודם לכן, עוד מהיווצרותה של שיטת החסידות. בסיס השיטה אומר: מח שליט על הלב, ומה שתבחר לחשוב עליו – הוא יוליד בך את הרגש.

הלב – יש לו תאוות, רצונות, חשקים. המוח מנהל נכון את החיים שלנו, לא נותן לנו להיגרר אחרי רצונות הלב (המוח האלוקי, כמובן. כיוון שיש מוח גם לנפש הבהמית, יש לה מערכת שלמה משלה). והעניין הוא: למי אני נותן יותר דגש? למה אנחנו נותנים מקום של כבוד בחיינו? מה מניע אותנו? המוח החיובי של הנפש האלוקית, או המוח השלילי של הנפש הבהמית? שכן לפיו, הרגשות יתעוררו.

הכי קל (ואולי אפילו כיף) להתלונן. זה טבע אנושי שנולדנו איתו. אבל גם אם נולדנו איתו, זה לא אומר שאנו צריכים להסכים ללכת שבי אחריו, ולתת לו לנהל אותנו.

מי רוכב על מי? הלב מניע את השכל הישר, או הפוך?

כשנדע ששום דבר טוב לא יצמח מבחירות שגויות, יהיו לנו יותר כוח ומוטיבציה לבחור, אמנם, בדרך הקשה יותר (כלפי חוץ, כיוון שהדרך היא ארוכה יותר) אבל התוצאות שלה והתהליך שלה הם נכונים כל כך, מבריאים ומצמיחים. נחפש בכל מצב להתרומם ולנסות לראות אחרת את התמונה – לראות אותה מזווית שרק תעורר בנו רצון להתקדם, להתפתח, לגדול ולהגדיל את מנעד המחשבה שלנו. שנזכה.