ניסים בלתי נתפסים במדבר: הקרבות המופלאים שהובילו לניצחון בני ישראל

ניסים בלתי נתפסים במדבר: מהנחש הממית ועד לצרעה המצילה, הדרך של בני ישראל לארץ המובטחת הייתה רצופה בניסים מופלאים ששמרו עליהם מאויביהם ועניקו להם את הכוח להמשיך. הסיפורים המרתקים על נחש הנחושת, הצרעה הקטנה והעוצמתית, וההרפתקאות בנחל ארנון יחשפו את הכוחות הנסתרים והאלוהיים שליוו את עם ישראל במסע הקשה והארוך במדבר.

1. נחש הנחושת

העונש המפתיע של בני ישראל: איך נחש הנחושת הפך לכלי ריפוי ניסי במדבר?

באחד מימי שהותם במדבר, התלוננו בני ישראל על המן. כעס עליהם ה' וקרא להם כפויי טובה. יצאה בת קול והכריזה: "הקשיבו בני ישראל אל דבר ה'. מזמן חטא אדם הראשון נענש הנחש שדיבר לשון הרע, ומאז בכל אוכל שאוכל – הוא מרגיש טעם של עפר בלבד, ובכל זאת לא התלונן הנחש על עונשו הקשה. ואתם בני ישראל, שנעשו לכם ניסים בלי די, אוכל משמים מוריד לכם ה' בכל יום ואפילו שנראה המן בצבע ובצורה דומים בכל יום ויום, הרי אפשר לחוש בו את כל הטעמים שבעולם, ואתם מתלוננים ובועטים בטובות שעשה לכם ה'. לכן גוזר עליכם ה' אלוקי השמים והארץ מוות על ידי נשיכת נחש. יבוא הנחש שאוכל את כל המעדנים שבעולם ומרגיש בהם רק טעם עפר – ויעניש אתם שאוכלים רק מן ומרגישים בו טעם כל מעדני העולם".

ציווה הקדוש ברוך הוא את הנחשים הארסיים לבוא אל מחנה ישראל. באו הנחשים בהמוניהם, עקצו ונשכו את בני ישראל, ורבים מהעם מתו מיד. הנחש שדיבר לשון הרע לפני חוה אשת אדם הראשון העניש את עם ישראל שלא למד לקח מעונשו של מדבר לשון הרע.

מותם של הנשוכים עורר פחד ובהלה בלב העם. הם התחרטו על כל מה שאמרו והתחננו לפני משה שיבקש עליהם רחמים מה' שיסיר מהם את הנחשים הארסיים.

כמו תמיד התפלל משה הרחמן על העם החוטא, ביקש מה' סליחה בשם העם, והבטיח בשמם שלא יתלוננו עוד. אמר ה' למשה: "עשה לך נחש נחושת ושים אותו על דגל גבוה, וכל אדם שנחש הכיש אותו ירים ראשו כלפי מעלה, יסתכלי על נחש הנחושת ויתפלל אל ה', יבקש סליחה ורחמים ויירפא – אף על פי שארס הנחש נכנס לתוך גופו".

מכאן למדו בני ישראל שבשעה שהם מסתכלים כלפי מעלה ומשכבדים את ליבם לאביהם שבשמים, היו נרפאים. ואם לא היו מבקשים סליחה ועזרה מה' היו סובלים קשות ומתים. באותו זמן נרפאו גם אנשים שננשכו על ידי כלבים, עקרבים ושאר חיות מזיקות.

2. הצרעה משמידה את אויבי ישראל

הסוד המדהים מאחורי הניצחון: איך צרעה קטנה השמידה את אויבי ישראל​

לפני שנכנסו בני ישראל לארצם, הבטיח ה' למשה לשלוח מלאך לפני העם שיגרש וישמיד את העמים שבארץ כנען. לא נחה דעתו של משה ואמר לקדוש ברוך הוא שרק אותו רוצים הם, רק בו בוטחים ומבקשים שהוא ילך לפניהם בעלותם ארצה, ואם אינו רוצה להיות איתם כמו שהיה איתם לפני חטא העגל, אינם רוצים להיכנס לארץ ישראל.

אמר ה' למשה: "האם חושב אתה שמלאך הנשלח על ידי אינו יכול לשמור עליכם? אראה לך ולכל העם שאפילו יצור חסר אונים כצרעה יכול בפקודתי לעזור לכם במלחמה נגד אויביכם".

הצרעה היא חרק קטן וחלש שאספה בפקודת ה' רעל מנחשים ועקרבים שה' המית, וזרקה את הרעל לתוך עיניהם של הגויים. הצרעה לא עברה לצידו המערבי של הירדן. היא נשארה עומדת על שםת הירדן ומשם סנוורה את עיניהם של שלושת העמים החזקים שהיו בארץ: את עיני החוי, החתי והאמורי. הארס שיצא מתוכה עיוור את עיני הגויים, וראו כל עמי העולם את גדולת ה', שביצור קטן וחלש כצרעה הכריע גיבורים וחזקים. אפילו אנשים שהסתתרו במערות שאת פתחיהן סגרו באבנים כבדות, הצליחה הצרעה להרוג. את האבנים שברה בקלות שבה קורעים ניר, ואת הגיבורים שהסתתרו בתוך המערה הרגה בארס שהוציאה מגופה לעברם.

3. הרים מזדעזעים בנחל ארנון

הטריק הגאוני שהשמיד את האמוריים: מה קרה בנחל ארנון?

האמורים שמעו שבני ישראל חונים על שפת נחל ארנון שזרם בגבול ארצם, והחליטו להשמיד את עם ישראל בעורמה. נחל ארנון זורם בין שני הרים סמוכים זה לזה. בהר אחד הרבה מערות, ובהר השני בולטים סלעים ככנגד המערות. התאספו האמורים ליד הנחל, חלק גדול מהם התחבאו בתוך המערות וחלק מהם נכנסו לתוך הנחל כדי לחכות לבני ישראל. האמוריים תכננו לזרוק אבנים על בני ישראל שינסו לעבור בנחל ארנון, וכך להרוג אותם בקלות ובהפתעה.

לא ידעו האמורים שה' נלחם לעם ישראל ולא יועילו תוכניות מחוכמות לנצחם. כשהגיעו בני ישראל לנחל ארנון והיו באותה שעה צדיקים וישרים עשה ה' להם נס גדול כמו הנס שנעשה להם על ים-סוף: ארון הקודש שיישר להם את הדרך במשך ארבעים שנות לכתם במדבר, עשה זאת גם הפעם: בדרך נס התקרבו שני ההרים שהיו משני עברי הנחל זה אל זה, הסלעים הבולטים שבהר אחד נכנסו לתוך המערות שבתוך ההר השני ונעשו שני ההרים כמו הר אחד שעליו הלכו בני ישראל ולא ידעו שמתחתם היה נחל ובתוכו גויים רבים שחיכו להם ועכשיו התרסקו מעוצמת פגישת שני ההרים ומתו בעינויים קשים. גם הגיבורים שהסתתרו בתוך המערות נמחצו ומתו כשנכנסו הסלעים לתוכם.

כדי שידעו בני ישראל איזה נס גדול עשה להם ה', רמז הקדוש ברוך הוא לבארה של מרים שתיכנס לתוך המערות ותשטוף אותן. לפתע ראוי כל עם ישראל דם רב ניגר מתוך המערות, ואיברים של בני אדם נשטפים מתוכן. כך נודע לבני ישראל הנס המופלא שנעשה להם. לא רק שעבר ובקלות את נחל ארנון, ולא הרגישו בהרים שעצרו אותם, גם אויביהם הושמדו מבלי שיצטרכו להילכם בהם.

אחרי שעברו ישראל נפרדו ההרים זה מזה וחזרו למקומם. אחרי הנס בנחל ארנון שרו בני ישראל יחד עם משה שירת הלל והודיה לה' כמו שירת ים סוף: "אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ. בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה. וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת. וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן". (במדבר כ"א, י"ז-כ')

4. סיחון מלך האמורי

הסיפור הלא ייאמן על סיחון: איך עזרו תולעים ותפילה לנצח את המלך האמורי
סיחון מלך האמורי היה חזק כמבצר וגבוה כמגד, ולא היה אדם בעולם שיכול היה לנצחו. אמר ה' למשה: "הנה נתתי בידך את סיחון מלך האמורי ואת ארצו, קום והילחם בהם". ה' הפיל את השרים של סיחון מלך האמורי ושל עוג מלך הבשן שהיו בשמים, כבל אותם בכבלי ברזל והשליכם לפני משה, כדי שיראה שאין סיחון ועוג מנצחים את ישראל.

שלח משה שליחים אל סיחון מלך חשבון, ואמרו לו כך: "אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ, לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם--לֹא נִשְׁתֶּה, מֵי בְאֵר:  בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ". סיחון השיב לשליחים במשל לאדם שהיה לו כרם, הפקיד בו שומר שישמור היטב על כרמו. באחד הימים הגיע אל סוכת השומר אדם שביקש לעבור דרך הסוכה אל הכרם כדי לבצור ענבים מתוכו. אמר השומר לאותו אדם: 'איך חושב אתה שאתן לך לעבור? הלא תפקידי הוא לשמור על הכרם. כסף רב אני מקבל תמורת עבודתי זו מבעל מפעל הכרם, ואתה מכריז שרצונך בענבים שעליהם הופקדתי לשמרם?"

כל אמר סיחון לשליחי משה: "אני ועוג מלך הבשן מופקדים על שמירת ארצם של מלכי כנען. כסף רב הם משלמים לנו בעבור השמירה, כדי שלא ניתן לעמים לעבור דרכנו ולהיכנס לארצם, ואתם מכריזים לפני על כוונתכם להילחם בהם. לא אתן לכם לעבור בארצי". יותר מכך: סיחון אסף את חייליו מכל קצות הארץ, והוא יצא למלחמה על ישראל.

לטובתם של בני ישראל הכניס ה' בלב סיחון את הרעיון לאסוף את כל חייליו למקום אחד ולא לחלקם לקבוצות, בצורה זו נלחמו בני ישראל בבת אחת בכל האמוריים ובעזרת ה' שנלחם להם ניצחו אותם והרגו רבים מהם.

העיר חשבון בירת האמורי היתה עיר חזקה ומבוצרת, ותושביה ענקים וחזקים מאוד. מה עשה ה'? הכניס לתוך גופם תולעים שנשכו אותם והכאיבו להם מאוד. התפתלו חיילי סיחון בכאבים עזים, לא נלחמו בעם ישראל ומתו בייסורים קשים.
נס נוסף עשה ה' לעם במלחמתם באמורים. לפתע נראו פני האמורים זה לזה כפניהם של עם ישראל, ובחושבם שאנשים מעם ישראל מולם, הם הרגו זה את זה בלי רחמים.

אחרי שנכבשה העיר הגדולה והחזקה חשבון, נבהלו תושבי שאר ערי האמורי ונכנעו מיד לפני בני ישראל. רק העיר יעזר לא נכנעה. שלח משה את כלב בן יפונה ואת פנחס בן אלעזר לראות מה נעשה בעיר זו ומנין כדאי להיכנס לתוכה ולכבוש אותה. כלב ופנחס, שהיו צדיקים וגיבורים, לא רצו להיות כמו המרגלים ששלח משה לרגל את ארץ כנען, האמינו בעזרתו של ה' ובמשה מנהיגם שהתפלל בעדם, לכן לא חזרו אל מחנה ישראל, אלא נלחמו שניהם לבד בכל תושבי העיר יעזר. בעזרתו של אלוקים כל יכול ניצחו כלב ופינחס את תושבי העיר, כבשוה, ורק אחר כך חזרו אל משה וסיפרו לו שאין עוד עיר בכל ארץ האמורי שאינה תחת ידם.

כה מתוארת בתורה מלחמת סיחון: "ויַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל, לְפִי-חָרֶב; וַיִּירַשׁ אֶת-אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן, עַד-יַבֹּק עַד-בְּנֵי עַמּוֹן--כִּי עַז, גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן וַיִּקַּח, יִשְׂרָאֵל, אֵת כָּל-הֶעָרִים, הָאֵלֶּה; וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל-עָרֵי הָאֱמֹרִי, בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכָל-בְּנֹתֶיהָ כִּי חֶשְׁבּוֹן--עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, הִוא; וְהוּא נִלְחַם, בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן, וַיִּקַּח אֶת-כָּל-אַרְצוֹ מִיָּדוֹ, עַד-אַרְנֹן עַל-כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים, בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן; תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן, עִיר סִיחוֹן כִּי-אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן, לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן:  אָכְלָה עָר מוֹאָב, בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן אוֹי-לְךָ מוֹאָב, אָבַדְתָּ עַם-כְּמוֹשׁ; נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית, לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן, עַד-דִּיבֹן; וַנַּשִּׁים עַד-נֹפַח, אֲשֶׁר עַד-מֵידְבָא וַיֵּשֶׁב, יִשְׂרָאֵל, בְּאֶרֶץ, הָאֱמֹרִי".

5. עוג מלך הבשן

הענק המפחיד שנפל: איך נוצח עוג מלך הבשן הענקי?

עוג מלך הבשן זכה לאריכות ימים. כשהתקרבו בני ישראל אל ארצו היה בן 500 שנה. בזכות מה חי עוג זמן רב כל כך? כי הוא היה הפליט שסיפר לאברהם אבינו על לוט בן אחיו שנשבה במלחמת ארבעת המלכים נגד חמשת המלכים. לא מטוב ליבו ומאהבת החסד שבו נהג כך עוג. היה בדעתו לספר לאברהם אבינו על שביו של לוט כדי שיצא אברהם להצילו, ייהרג במלחמה ושרה אשת אברהם תהיה לו, לעוג.

כשחזר אברהם בשלום ולוט בן אחיו איתו, אמר הקדוש ברוך הוא לעוג: "שכר על הליכתך אל אברהם תקבל, תזכה לאריכות ימים. אבל מפני שכוונותיך אינן טהורות, לא לשם שמים הלכת, תיהרג אחרי שנים רבות בידי בניה של שרה שאותה רצית לקחת מאברהם".

כששמע עוג מלך הבשן על סופו של סיחון מלך חשבון, הלך ועקר ממקומו הר גבוה ורחב, ושם אותו על ראשו כדי שיזרוק אותו על בני ישראל כשיתקרבו אליו. ישב עוג על גבי חומה גבוהה כשההר על ראשו, וחיכה לבני ישראל.

הגיעו בני ישראל אל חומת הבשן, וההר שעל ראשו של עוג נראה להם כאילו ראשו מגיע לשמים ומכסה את עין השמש. עוג וההר שעליו נראו כמו חומה בנויה על חמה. נבהלו בני ישראל, ואפילו משה פחד לגשת אל עוג מלך הבשן, כי חשב שיש לעוג זכויות רבות לכן האריך ימים, ולכן ייתכן שלא יהיה אפשר לנצח אותו. נוסף לכך חשש מאוד שמא חטאו ישראל במלחמתם באמורים והשכינה אינה איתם, ואולי יפסידו חלילה במלחמה. עודד הקדוש ברוך הוא את משה והבטיח לו שעוג ייפול בידם.

התמלא משה אומץ מדברי ה', עודד את העם והבטיח להם בשם ה' שינחו את עוג מלך הבשן הענק היושב על החומה. לפתע ראוי ניצוצות של אש יוצאים מבין שני עמודי הארון ומתקרבים אל עוג ואל עמו כדי לשורפם באש.

את עוג מלך הבשן הרג הקב"ה בייסורים קשים. ה' העלה נמלים על ראש ההר שעל ראשו. ניקבו הנמלים חור בהר, ונפל ההר על צווארו של עוג. ניסה עוג להוציא את ההר מעל ראשו ולא יכול היה – כי הגדיל ה' את שיניו ונתקעו בהר בצורה שלא היה אפשר לשחרר את ההר מתוכן. באותו רגע קפץ משה והיכה את עוג בקרסוליו. נפל עוג על הארץ, נשברו שיניו ומת.

ההר שהיה על ראשו של עוג כמעט שנפל על בני ישראל כשמת עוג. ראה זאת משה ומיהר להתפלל אל ה' ולבקש את עזרתו. מה עשה משה? לקח בידו עץ קטן ושם אותו מתחת להר הנופל, והנה קרה נס גדול: ההר הגדול נשאר תלוי בין שמים לארץ ולא נפל.

כה מתוארת מלחמת עוג בתורה: וַיִּפְנוּ, וַיַּעֲלוּ, דֶּרֶךְ, הַבָּשָׁן; וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם הוּא וְכָל-עַמּוֹ, לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ, וְאֶת אַרְצוֹ; וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת-בָּנָיו וְאֶת-כָּל-עַמּוֹ, עַד-בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד; וַיִּירְשׁוּ, אֶת אַרְצוֹ".

אחרי מותו של עוג מלך הבשן התאספו גויים רבים למקום אחד כדי להילחם עם ישראל. יחד, כשהם רבים כל כך, חשבו שיוכלו לנצח את העם.

אך לא כך רצה הקב"ה ונתן את כולם ביד בני ישראל. בפעם אחת ניצחו ישראל עמים רבים, ולא הוצרכו ללכת מעיר לעיר ומארץ לארץ כדי להשמיד את הגויים שרצו במותם.

נודע לכנען מלך שבעת העמים שישראל קרובים אל ארצו, ושהצליחו להתגבר על סיחון מלך חשבון ועל עוג מלך הבשן שהיו השומרים שלהם. פחד כנען מאוד ויצא מארצו. בזכות יציאתו מהארץ בלי להילחם בישראל הבטיח לו ה' ארץ חדשה, את ארץ אפריקה. וזכה כנען שארץ ישראל תיקרא על שמו: "ארץ כנען".

על ניסי מלחמת סיחון ועוג ושאר הארצות, כתב דוד המלך בפרק קל"ז בתהילים: "לְמַכֵּה, מְלָכִים גְּדֹלִים: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. וַיַּהֲרֹג, מְלָכִים אַדִּירִים: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. לְסִיחוֹן, מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וּלְעוֹג, מֶלֶךְ הַבָּשָׁן כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ".  

הניסים הבלתי נתפסים שהתרחשו במדבר הם עדות לכוח האלוהי ולתמיכתו הבלתי פוסקת בעם ישראל. ממאבקם בנחש הנחושת ועד הניצחונות המדהימים על סיחון ועוג, כל אירוע הוא סיפור של אמונה, תקווה וניסים שהובילו את העם לניצחון ולהגשמת הבטחת הארץ המובטחת. סיפורים אלו ממשיכים להדהים ולהשריש בנו את האמונה בכוחו הגדול של ה' וביכולתנו להתמודד עם כל אתגר.