תעלומת המצבות בצוער: סיפורם המסתורי של 78 הקברים שנחשפו

לפני מאה שנים בדיוק, בשנת 1924, היו מהנדסי חברת האשלג בעיצומו של סיור מקיף סביבות ים המלח. הסיור כלל דגימות גיאולוגיות מכל האזור, על מנת לקבוע היכן מצויים מינרלים שונים בקרקע, כדי להקים את מה שלימים ייקרא "מפעלי ים המלח". אחרי מלחמת העולם הראשונה המקום עבר לשליטה אנגלית, ומנהל החברה, שנקראה אז "סינדיקט ארץ ישראל למכרות", ונרשמה כדת וכדין בבריטניה, היה משה אברמוביץ נוביימנסקי.

נוביימנסקי ניהל את הסקרים הגיאולוגיים. הוא ציפה להרוויח כסף מכריית המינרלים (לא היה לו מושג שמפעלי ים המלח, גם כיום, מאה שנים לאחר מכן, יהיו המפעל הרווחי ביותר במדינת ישראל והאזור), ולשם כך השקיע ממון רב ברישיונות ובהיתרים. את הכסף לווה מהברון רוטשילד. יחד עם המהנדס משה לנגוצקי, ביצעו השניים סקרים מקיפים בכל האזור במשך שנתיים וחצי! לאחר מכן זכו בבלעדיות על המפעלים למשך 75 שנה, אך בשלב הראשון, היו רק הוצאות...

באחד הסיורים הגיעו המהנדסים לתל עתיק בשם א-צאפ, שנמצא בדרום מזרח ים המלח. המהנדסים חיפשו מינרלים, אך נתקלו בגוש אבן שעליו אותיות, ולשם השעשוע צילמו אותו, ושלחו העתק ליצחק בן צבי, שלימים היה נשיא מדינת ישראל, אך התעניין גם בהיסטוריה ובמחקר.

על האבן נכתב כך: ”תתניח נפשה דשאול בר... דמית בריש ירח מרחשון משתה קדמיתה דשמטתא שנת תלת מא ושתין ורבע שנין לחרבן בית מקדשה שלם” (תרגום: תנוח נפשו של שאול בן... שמת בראש חודש חשוון שנה ראשונה לשמיטה, שנת שלש מאות וששים וארבע שנים לחורבן בית המקדש בירושלים).

התמונות עוררו עניין רב בירושלים. המהנדסים מצאו בינתיים מקום טוב יותר לכריית מינרלים, אך הארכיאולוגים החליפו אותם בחפירות א-צאפ. מתברר כי שם, בחסות החולות והמלח, השתמר אוצר עצום: בית קברות גדול מתקופת המשנה והתלמוד, ובו 78 מצבות שנותרו שלמות, עם הכתובות שעליהן!

במשך כאלפיים שנה שכבו המצבות מכוסות, ואף אדם לא ידע עליהן, ולא על התוכן הרב שניתן ללמוד מהן. מתברר שבאותם ימים היו סופרים שנים "לחורבן בית המקדש", וכך מופיע על חלק גדול מהמצבות מספר השנים שעברו מן החורבן. בנוסף, היו סופרים גם לשמיטות, ועל  המצבה מופיע לדוגמא "שנה שלישית לשמיטה". התיארוכים האלו הם אוצר בלום לתיארוך שנת השמיטה, שנפלה לגביו מחלוקת בין הגאונים לבין הרמב"ם.

על המצבות ישנם סממנים יהודיים לרוב: ארון קודש, ארבעת המינים, שופר, מנורה, ועוד.

בין השאר התברר, לכל הפחות לפי השערות מסוימות, שא-צאפ היא "צוער" המקראית, אחת מארבע ערי הכיכר המפורסמות.

התעלומה היא: מי נקבר כאן? בצוער לא היה יישוב יהודי גדול, איך שרדו כל כך הרבה קברים שם?

יש סבורים כי צוער שימש כבית קברות ליהודי הגולה, והם תומכים את דבריהם בכיתובים המראים לכאורה כי לצוער הגיעו להיקבר אנשים שחיו בממלכת חמיר הרחוקה, נראה שצוער היתה האתר הכי קרוב לארצות המזרח, שכן היא מצויה בדרום מזרח ים המלח, ולכן נקברו בה המובאים ממרחקים.

חלק מהמצבות הובאו לארץ, ונמצאות במוזיאון ישראל ובמוזיאון הכט בחיפה, אבל רוב המצבות נשארו שם, ואחרי קום מדינת ישראל היו בשטח ירדן. הירדנים הקימו מוזיאון קטן במקום, ובו ניתן לראות את שאר המצבות, שזהות ומקור הנקברים תחתיהן עדיין אינו ברור לחלוטין.