הסודות הכמוסים של היצר: למה הגאווה היא שורש כל מידה רעה?

הספר 'ארחות צדיקים' הוא אחד מספרי המוסר המרכזיים והמשפיעים ביותר ביהדות. הספר מציג עקרונות מוסריים ותובנות רוחניות שמטרתן להוביל את האדם לחיים מלאי משמעות ועומק רוחני. בסדרת מאמרים זו נלמד את פרקי הספר 'ארחות צדיקים' ונעמיק בביאורם, במטרה לחשוף את העומק והיופי שבספר. הצטרפו אלינו למסע רוחני שבו נגלה איך עקרונות המוסר של 'ארחות צדיקים' יכולים להעשיר את חיינו ולהעניק להם משמעות חדשה ועמוקה יותר.

בפרק הראשון מדבר המחבר על מידת הגאווה. לקראת סוף הפרק הוא מסביר עד כמה גנותו של האדם הגאה.

כה דבריו:

"הגאווה הרעה היא: אשר יבזה בני אדם בלבו ובפיו, וכולם קטנים ופחותים בעיניו. ומהלל ומשבח עצמו שהוא גדול בחכמה, ומתוך כך לא יודה על האמת מרוב גאוותו. ולעולם נראה בעיניו חכמתו ועצתו, ודבריו ומעשיו, שהם משובחים ממעשה וחכמת עצת חבריו. ומתפאר תמיד בחכמתו ובמעשיו, כי הוא חפץ לקבל שבח וכבוד על דבריו הישרים. ועל זה אמר שלמה (משלי כז ב): 'יהללך זר ולא פיך'".

הגאווה הרעה היא כאשר אדם מזלזל באחרים ורואה את עצמו כחכם ומוכשר יותר מכולם. הוא אינו מודה על האמת מרוב גאוותו, מתפאר תמיד בחכמתו ומעשיו, ומחפש שבח וכבוד. שלמה המלך אמר: "יהללך זר ולא פיך", כלומר, יש לתת לאחרים לשבח אותך ולא להתפאר בעצמך.

"הגאה לעולם יחזיק טובה לעצמו. ומתוך כך לא יטרח על התורה, כי לא יחוש על כבוד שמים, רק שיודו לו העולם שהוא אדם טוב וחכם, ובזה יש לו די. ותמיד הוא שמח במכשול חבריו ובמעוט ידיעתם, ומתכבד בקלון חבריו. וזה אחד מעשרים וארבעה דברים המעכבים את התשובה.

הגאה הוא אדם שמחזיק טובה לעצמו ואינו טורח לעסוק בתורה, כי הוא מעוניין רק בכך שהעולם יכיר בו כאדם טוב וחכם. הוא שמח במכשול חבריו ובחוסר ידיעתם, ומתכבד בקלונם. גאווה זו מעכבת את התשובה.

"אדם שכל מעשיו טובים הם ומתהלל בהם להתכבד, דומה לתבשיל חשוב מאוד בכל אבקת רוכל וראשי בשמים, ועומד אצל האש עד שיהא מקדיח ומסריח, עד שלא שווה לאכול מחמת מרירות שרפת האש; כך האדם המתפאר במעשים, מקדיח ומסריח במהללו מעשיו הטובים".

אדם שמעשיו טובים אך מתפאר בהם כדי לזכות בכבוד, דומה לתבשיל יקר שמתקלקל מרוב שהות על האש עד שהוא נעשה בלתי אכיל. כך גם אדם שמתפאר במעשיו הטובים, הופך אותם לחסרי ערך על ידי גאוותו.

"והמתפאר בחכמתו ובמעשיו שאין בו – אין מידה רעה כמותה ואין דוגמתה. והלוא אמרו חכמים (ירושלמי שביעית י ח): 'אם מכבדים את האדם מחמת שסוברים שהוא יודע שתי מסכתות, ואינו יודע רק אחת, יאמר להן שאינו יודע אלא אחת'. כל שכן וכל שכן שלא יטעה את העולם שיחזיקוהו בחוזקה גדולה שאינו בו".

אדם שמתפאר בחכמה ובמעשים שאין לו, זו מידה רעה שאין דוגמתה. החכמים אמרו (ירושלמי שביעית י ח): "אם מכבדים את האדם כי סוברים שהוא יודע שתי מסכתות, והוא יודע רק אחת, עליו לומר להם שהוא יודע רק אחת". כל שכן שאין להטעות את העולם שיחזיקו בו יתרון גדול שאינו בו.

"ודע שאנחנו מחוייבים שיהיו כל מעשינו מיוחדים לשם הבורא יתעלה, בגלוי ובסתר. וכל מעשה עבודת אלוהים יהיה להגיע אל רצונו בלבד, בלתי רצון בני אדם לקוות שבח על מעשהו ולקבל כבוד. אך יעשה הכל לשם האל המשקיף אל הלב, כמו שאמר הכתוב (ירמיהו יז י): "אני יי חוקר לב, בוחן כליות"; ואומר (דברים כט כח): "הנסתרת ליי אלהינו".

אנחנו מחויבים לעשות את כל מעשינו למען הבורא, בגלוי ובסתר. כל מעשה של עבודת אלוהים צריך להיות מכוון להשגת רצון הבורא בלבד, ולא לשם קבלת שבח או כבוד מאנשים. יש לעשות הכל לשם האל, אשר יודע מה בלבנו.

"לכן אם לא יזהר בחכמה ובזריזות להינצל מן הגאווה, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים – הוא יורש גיהנם. כי היצר אורב לו, ומביא טענות וראיות להביא האדם לידי גאווה, ותהיה חכמתו לטרדו מן העולם. לכן אל יתעצל מלנצח יצר הרע יום יום, וזה נקרא "מלחמה גדולה".

אם אדם לא יזהר בחכמה ובזריזות להינצל מן הגאווה, אפילו שיש לו תורה ומעשים טובים, הוא עלול לרשת גיהנם. היצר הרע אורב לו ומביא טענות וראיות כדי לגרום לו לגאווה. גאווה זו עלולה לגרום לחכמתו להוביל אותו לאובדן. לכן, על האדם להיאבק ביצר הרע יום יום, ולא להתעצל בכך. המאבק הזה נקרא "מלחמה גדולה".

"כמו שמצינו באחד מן החסידים, שפגע באנשים הבאים מן המלחמה ושללו שלל גדול. אמר להם: 'שבתם מהמלחמה הקטנה, ועדיין אתם עתידים למלחמה הגדולה'. אמרו לו: 'מה היא המלחמה?' אמר להן: 'היצר וחילותיו! כי כל אויב שיש לך, שתנצח אותו פעם אחת או שתים או שלוש – אז יניח אותך. אבל היצר אינו פוסק ממך אף אם יהיה ניצוח מאה פעמים', כמו שאמרו רבותינו (אבות ב ד): 'ואל תאמן בעצמך עד יום מותך'".

אחד מהחסידים פגש אנשים שחזרו מהמלחמה עם שלל גדול. הוא אמר להם: "שבתם מהמלחמה הקטנה, ועדיין אתם עתידים למלחמה הגדולה." כשהם שאלו מהי המלחמה הגדולה, הוא ענה להם: "היצר הרע וחילותיו!" כל אויב שתנצח פעם אחת או כמה פעמים, בסוף יניח לך. אבל היצר הרע לא פוסק מלהילחם בך, גם אם תנצח אותו מאה פעמים.

"כי כל ימיך יארוב לך אולי תעלים עיניך ממנו, ואם ינצחך בקל שבקלות – סוף ינצחך בחמור שבחמורות. ובעבור שהגאווה שורש להרבה מידות פחותות, וגם היצר משתתף ומתערב בלב האדם, וכל עניין היצר הוא להכזיב האמת ולאמת השקר, והוא מלמד את האדם להתגאות ומביא לו ראיות, ולכן צריך אתה להתחכם כנגדו".

במהלך כל חייך, היצר הרע יארוב לך בתקווה שתתעלם ממנו. אם ינצח אותך בדבר קל, בסופו של דבר ינצח אותך גם בדבר חמור יותר. הגאווה היא שורש להרבה מידות רעות, והיצר הרע משתתף ומתערב בלב האדם. כל עניינו של היצר הוא להכזיב את האמת ולאמת את השקר. הוא מלמד את האדם להתגאות ומביא לו ראיות לכאורה כדי להצדיק זאת. לכן, עליך להיות חכם ולפעול נגדו.

"תחילת תחבולותיו של היצר הוא מקשה לבו ומגביהו, וממתיק לו הגאווה ושאר מידות רעות. ואף כי יודע האדם בוודאי שיש פשע ועוון בגאוותו, אפילו הכי עובד במזיד ומתגאה, כי היצר מבעיר את לבו אחר הכבוד עד שלא יחוש על העבירה".

תחבולה ראשונה של היצר הרע היא להקשות את לב האדם ולהגביה אותו. הוא מפתה את האדם להרגיש מתיקות בגאווה ובמידות רעות אחרות. למרות שהאדם יודע בבירור שהגאווה היא חטא ועוון, הוא עדיין נופל בה ומתנהג בגאווה במזיד. היצר הרע מבעיר את לבו בתשוקה לכבוד עד שאינו חש בעבירה שהוא מבצע.

"אבל האדם שהוא זך במעשיו, ולא יתגאה ולא יהלל עצמו כשיודע שיש עבירה בדבר, אז יבוא היצר הרע ויערוך עוד מלחמה להפילו ללכדו ברשתו, ויורה היתר ומסביר לו סברות שיש לו מצווה ושכר על מה שמתהלל ומתפאר. וכך יאמר לו היצר: "כבר הגעת למעלת חכמה וחסידות, וראוי לך להתרצות ולהשתדל למצוא חן בעיני העולם ולהחניף להם, לגלות להם חכמתך וצדקתך כדי שיאהבוך". ויביא לך ראיה מדברי רבותינו (אבות ג י): כל שרוח הבריות נוחה הימנו – רוח המקום נוחה הימנו. וכל זה ראיות שקר, כי אותה הסברא היא ענף מן הגאווה.

כאשר אדם זך במעשיו ואינו מתגאה או מהלל את עצמו, היצר הרע לא מוותר וממשיך לנסות להפיל אותו ברשתו. היצר ממציא סיבות שקריות להראות לו שיש לו מצווה ושכר על ההתהללות וההתפארות.

היצר יאמר לאדם: "הגעת למעלת חכמה וחסידות, ראוי לך להשתדל למצוא חן בעיני העולם ולהחניף להם. גלה להם את חכמתך וצדקתך כדי שיאהבוך." הוא יביא ראיה מדברי רבותינו (אבות ג י): "כל שרוח הבריות נוחה הימנו – רוח המקום נוחה הימנו".

אך כל הראיות האלו הן שקריות, כי זו עדיין ענף של הגאווה.

"אבל העניין הזה הוא כמו שאמר הכתוב (משלי טז ז): "ברצות ה' דרכי איש, גם אויביו ישלים אתו". וכך פירוש העניין: אם האדם לא יתהלל לפני בני אדם, ולא ישתדל למצוא חן בעיניהם בעשותו מעשיו הטובים, ואף על פי כן אוהבים אותו – זהו ראיה גדולה שהקדוש ברוך הוא אוהב אותו, וזרע לו אהבה בלבות בני אדם, ושם לו שם טוב על לשונם. ואמת הוא שיש כמה בני אדם הנאהבים לבריות והקב"ה שונאם כשאינם מקיימים את המצוות, כי אין הקדוש ברוך הוא אוהב אלא לומדי תורה ומקיימים אותה".

הפסוק "ברצות ה' דרכי איש, גם אויביו ישלים אתו" (משלי טז ז) מלמד שאם אדם לא מתפאר לפני אנשים ולא משתדל למצוא חן בעיניהם בעשותו מעשים טובים, אך למרות זאת אנשים אוהבים אותו – זו ראיה גדולה שהקדוש ברוך הוא אוהב אותו. זאת משום שהקדוש ברוך הוא זרע אהבה בלבבות האנשים ושם לו שם טוב בפיהם. אך יש לזכור שישנם אנשים שהעולם אוהב אותם, אבל הקדוש ברוך הוא שונא אותם כי הם אינם מקיימים את המצוות. הקדוש ברוך הוא אוהב רק את אלו שלומדים תורה ומקיימים אותה.

הרב זמיר כהן - אדם, ציפור, שור ומידת הגאווה:

לינקים לפרקים קודמים:

שיעור קצר בהקדמה לספר 'ארחות צדיקים'

'ארחות צדיקים', פרק א': מהי מידת הגאווה?

המשך המסע הרוחני בעקבות 'ארחות צדיקים'

מהי גאווה חיובית? התובנות שיפתיעו אתכם