תלמידו של איינשטיין חושף: כך האמונה בבורא עיצבה את מחקריו המדעיים

רבים כתבו על התבטאויות שונות של איש המדע המפורסם בכל הזמנים, אלברט איינשטיין, בנוגע לאמונה וראיית הבורא דרך הבריאה.

אבל תלמידו, מקס יימר, לקח את הדברים צעד קדימה, ולטענתו, האמונה בבורא השפיעה גם על התיאוריות המדעיות של איינשטיין עצמו. את המחקר הזה הוא סיכם בספרו, בשם: "איינשטיין והדת, פיזיקה ותיאולוגיה".

וכך הוא כותב: "בעקבות בדיקה בארכיון איינשטיין בספרייה הלאומית והאוניברסיטאית בירושלים ובמקורות אחרים עמדתי במהרה על כך שהדת מילאה תפקיד חשוב בחייו הרגשיים והאינטלקטואליים של איינשטיין".

וכך כותב איינשטיין על ילדותו: "כשהייתי צעיר בעל הכרה מפותחת למדי, נעשיתי ער לאפסותם של התקוות והמאוויים שרוב בני־האדם רודפים אחריהם ללא לאות לאורך חייהם. יתרה מזאת, עד מהרה גיליתי את האכזריות הכרוכה באותו מרדף עקר... המפלט הראשון מאותה סחרחרת הוא הדת, שמונחלת לכל ילד באמצעות מכונת החינוך המסורתית. כך הגעתי – חרף היותי בנם של הורים (יהודים) חילוניים לגמרי – לידי דתיות עמוקה".

איינשטיין לא ראה מעולם את היחס בין מדע לדת כאנטיתזה. היפוכו של דבר, מדע ודת נחשבו בעיניו כמשלימים זה את זה ואפילו כתלויים הדדית זה בזה, יחס שתואר במטפורה המצוטטת לעיל, "מדע בלי דת צולע; דת בלי מדע היא עיוורת".

ב-1930, בשיחה עם הסופר האירי ג׳יימס מרפי (Murphy) ועם המתמטיקאי האירי ג׳ון ויליאם נייבין סליבן (Sullivan), הכריז איינשטיין בהטעמה: "לדעתי כל ההשערות המעמיקות יותר בתחום המדע צומחות מרגש דתי עמוק, ובהעדר רגש כזה היה נבצר מהן להיות פוריות".

יימר מראה שהגישה המדעית של איינשטיין הושפעה מגישה דתית יהודית: "התנגדותו המתמשכת של איינשטיין למכניקת הקוונטים החדשה... נבעה, במידה מסוימת לפחות, ממניע דתי... רעיונות פיזיקליים נקודתיים מסוימים בתורת היחסות הושפעו משיקולים דתיים. גיאורג שקמוני אפילו אמר כי יחס המאסה-אנרגיה המפורסם של איינשטיין, שמבוטא במשוואה e = me2, מקביל לאחד המשפטים בתורת המידות".

כל הנזכרים לעיל סברו כי תורת היחסות של איינשטיין עוצבה במידה מסוימת בכפוף להשפעות או למניעים דתיים.

מתנגדיו של איינשטיין בגרמניה טענו כי המדע שלו הוא חשיבה תלמודית... "אופן החשיבה שמוצא את ביטויו בתיאוריה של איינשטיין נקרא, כאשר מחילים אותו על עניינים רגילים אחרים, ״חשיבה תלמודית.״ תכליתו של התלמוד היא להגשים בעקיפין את תפיסות התורה, מערכת החוקים התנ״כית. תכלית זו מושגת באמצעות הגדרות מתאימות של המושגים המופיעים בחוק, ועל־ידי דרך פורמליסטית לחלוטין לפירושם ויישומם".

אולי בכך הם צדקו. החשיבה התלמודית של איינשטיין היהודי קידמה בהרבה את המדע.