החזירה את היהודים לירושלים: סיפור חייה של הקיסרית אודוקיה

אתינאיס היתה פילוסופית יוונית שנולדה בערך בשנת 410 לספירה. אביה היה לאונטיוס, מורה לפילוסופיה ולרטוריקה. היא שמעה על אמונה יהודית חדשה בשם "נצרות", החליטה שהיא מבוססת יותר מאמונת אבותיה האלילית, ונטבלה לנצרות. שמה הנוצרי היה אודוקיה.

אודוקיה הפכה לאשתו של קיסר האימפריה הביזנטית, תיאודסיוס השני. בעלה היה קצת עצל, והיא ניהלה עניינים רבים בממלכה. הדבר עורר עליה את קנאתם של אנשי מפתח, והיא נשלחה למשרה בירושלים, הרחק מתככי הארמון באיסטנבול.

אודוקיה היתה פעילה ביותר. היא בנתה, לראשונה מאז החורבן, חומה לעיר ירושלים. החומה שבנתה החזיקה כמה מאות שנים, עד שהוחרבה באחד הקרבות, ונבנתה שוב רק על ידי הסולטן סולימן, שנים רבות לאחר מכן.

חמש עשרה שנים היתה הקיסרית אודוקיה מושלת ירושלים. היא לא ממש שיתפה פעולה עם בעלה, וכאשר הוא שלח את אחד ממשרתיו בשם סטורנינוס כדי לחסל שני אנשים בירושלים, הורתה אודוקיה להוציא את סטורנינוס להורג. בנוסף, למרות השנאה של הממסד הביזנטי הנוצרי ליהודים, אודוקיה לא הלכה בדרך זו. היא כיבדה את היהודים. משלחת יהודית בקשה ממנה לבטל את האיסור להיכנס בשערי ירושלים, איסור שאותו הטילו עוד הרומאים, והיא אכן נענתה בחיוב.

מנהיגי הישוב היהודי, ששבעו תלאות וצרות מהנצרות, סברו שהגיעה עת הגאולה, והם הפיצו איגרת ליהודי התפוצות בזו הלשון: "לעם הרב והעצום של היהודים, מאת הכהנים והראשים שבגליל: שלום רב, הוו יודעים שנשלם זמן גלות עמנו, והגיע יום קבוץ שבטנו, כי הנה מלכי הרומאים ציוו לנו שעירינו ירושלים תושב לנו, מהרו ובואו לירושלים לחג הסוכות. כי מלכותינו בירושלים תקום".

מנקודת מבטנו מובן שההתלהבות היתה מוגזמת – היתר להיכנס לירושלים אינו באמת הגאולה השלמה. אבל בעיני זקני הגליל היו הדברים נראים כישועה קרובה לבוא, והתעוררות התחילה בכל התפוצות הקרובות.

מובן שבהתעוררות כזו היתה סכנה. בכל עת שהיהודים חשבו שהגאולה מגיעה והם פרקו את עול המלכויות, הדבר הכעיס את השלטונות והם עשו שפטים ביהודים.

נזיר בבלי בשם בר צומא, שחי באותם ימים, מתאר בספרו כך: "בחג הסוכות עלו לחרבות ירושלים מאה ושלש אלף יהודים, אבל מטר אבנים נפל עליהם מן השמים ובזה נגוזה תקוותם לגאולה".

להיסטוריונים לא ברור אם תיאורו של בר צומא הוא אמת או המצאה נוצרית. מה שברור הוא שתקוותם של היהודים נכזבה, ובאורח פלא הקיסר לא התנקם בהם על הרצון לגאול את ישראל מעולו.