חוק לישראל - פרשת לך-לך, יום חמישי

תורה

(ב) וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב: וְאַבְרָם תַּקִּיף לַחֲדָא בִּבְעִירָא בְּכַסְפָּא וּבְדַהֲבָא:
(ג) וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית אֵל עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם (אהלה) אָהֳלוֹ בַּתְּחִלָּה בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעָי: וַאֲזַל לְמַטְלָנוֹהִי מִדָּרוֹמָא וְעַד בֵּית אֵל עַד אַתְרָא דִּי פְּרַס תַּמָּן מַשְׁכְּנֵהּ בְּקַדְמֵיתָא בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין עָי:
(ד) אֶל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁם בָּרִאשֹׁנָה וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם יְהוָה: לַאֲתַר מַדְבְּחָא דִּי עֲבַד תַּמָּן בְּקַדְמֵיתָא וְצַלֵּי תַמָּן אַבְרָם בִּשְׁמָא דַּיְיָ:
(ה) וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים: וְאַף לְלוֹט דְּאָזִיל עִם אַבְרָם הֲוָה עָאן וְתוֹרִין וּמַשְׁכְּנִין:
(ו) וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו: וְלָא סוֹבָרַת יָתְהוֹן אַרְעָא לְמִיתַב כַּחֲדָא אֲרֵי הֲוָה קִנְיָנְהוֹן סַגִּי וְלָא יְכִילוּ לְמִיתַּב כַּחֲדָא:

נביאים - ישעיה - פרק מא

(יז) הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם וָאַיִן לְשׁוֹנָם בַּצָּמָא נָשָׁתָּה אֲנִי יְהוָה אֶעֱנֵם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא אֶעֶזְבֵם: עִנְוְתָנַיָּא וַחַשִּׁיכַיָּא דִּמְחַמְּדִין לְאֻלְפָנָא הָא כְצַחְיָא לְמַיָא וְלֹא מַשְׁכְּחִין רוּחֵיהוֹן בְּסִגּוּפָא מְשַׁלְהֲיָא אֲנָא יְיָ אֲקַבֵּיל צְלוֹתְהוֹן אֱלָהָא דְּיִשְּׂרָאֵל לָא אֲרַחֲקִנּוּן:
(יח) אֶפְתַּח עַל שְׁפָיִים נְהָרוֹת וּבְתוֹךְ בְּקָעוֹת מַעְיָנוֹת אָשִׂים מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמוֹצָאֵי מָיִם: אֲקָרֵב גָּלוּתְהוֹן מִבֵּינֵי עֲמְמַיָּא וְאֶדְבְּרִנוּן בְּאוֹרַח תַּקְנָא וְאַפְתַּח לְהוֹן עַל נַגְדִין נַהֲרִין וּבְנוֹ מַשִׁרְיָין מַבּוּעִין אֲשַׁוֵי מַדְבְּרָא לַאֲגַמִין דְּמַיִין וַאֲרַע בֵּית צַחֲוָּנָא לְמַבּוּעֵי מַיָא:
(יט) אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו: אֶתֵּן בְּמַדְבְּרָא אַרְזִין שִׁיטִין וְהַדְסִין וְאָעִין דִּמְשָׁח אֲרַבֵּי בְּמֵישְׁרָא בִּרְוָן מוּרְנְיָן וְאֶשְׁכְּרוֹעִין כַּחֲדָא:
(כ) לְמַעַן יִרְאוּ וְיֵדְעוּ וְיָשִׂימוּ וְיַשְׂכִּילוּ יַחְדָּו כִּי יַד יְהוָה עָשְׂתָה זֹּאת וּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בְּרָאָהּ: בְּדִיל דְּיֶחֱזוּן וְיֵדְעוּן וִישַׁווּן דַּחֲלְתִּי עַל לִבְּהוֹן וְיִסְתַּכְּלוּן כַּחֲדָא אֲרֵי גְּבוּרְתָּא דַיְיָ עֲבַדַת דָּא וְקַדִיִשָׁא דְיִשְּׂרָאֵל בְּרָא יָתָהּ
(כא) קָרְבוּ רִיבְכֶם יֹאמַר יְהוָה הַגִּישׁוּ עֲצֻמוֹתֵיכֶם יֹאמַר מֶלֶךְ יַעֲקֹב: קָרִיבוּ דִּינְכוֹן אַמַר יְיָ אָעִילוּ חֶזְוַּתְכוֹן אַמַר מַלְכֵּיהּ דְּיַעֲקֹב:

כתובים - משלי - פרק ג

(יט) יְהוָה בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה: אֱלָהָא בְּחָכְמְתָא שִׁתְאַסְיָא אַרְעָא וְאַתְקִין שְׁמַיָא בִבְיוֹנָה :
(כ) בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל: בְּדַעְתֵּיהּ תְּהוֹמֵי אִתְבְּזִיעוּ וּשְׁמַיָא צָעֵי מִטַלַיָא :
(כא) בְּנִי אַל יָלֻזוּ מֵעֵינֶיךָ נְצֹר תֻּשִׁיָּה וּמְזִמָּה: בְּרִי לָא נִזַל בְּעֵינָךְ נְטַר מַדְעָא וְתַרְעִיתָא :
(כב) וְיִהְיוּ חַיִּים לְנַפְשֶׁךָ וְחֵן לְגַרְגְּרֹתֶיךָ: וְיֶהֱווֹן חַיֵי לְנַפְשָׁךְ וְחִסְדָא לְצַוְרָךְ :
(כג) אָז תֵּלֵךְ לָבֶטַח דַּרְכֶּךָ וְרַגְלְךָ לֹא תִגּוֹף: הֵידֵין תֵּיזֵל בְּסִבְרָא בְּאָרְחָתָךְ וְרִגְלָךְ לָא תִתְקָל :

משנה זבחים פרק ג

א. כָּל הַפְּסוּלִין שֶׁשָּׁחָטוּ, שְׁחִיטָתָן כְּשֵׁרָה. שֶׁהַשְּׁחִיטָה כְּשֵׁרָה בַּזָּרִים, בַּנָּשִׁים, וּבָעֲבָדִים, וּבַטְּמֵאִים, אֲפִלּוּ בְקָדְשֵׁי קָדָשִׁים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ טְמֵאִים נוֹגְעִים בַּבָּשָׂר. לְפִיכָךְ הֵם פּוֹסְלִים בַּמַּחֲשָׁבָה. וְכֻלָּן שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַדָּם חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ, אִם יֵשׁ דַּם הַנֶּפֶשׁ, יַחֲזוֹר הַכָּשֵׁר וִיקַבֵּל:

ברטנורה  (א) כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה. והוא הדין דאפילו לכתחילה שוחטין, דכתיב (ויקרא א) ושחט את בן הבקר והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם, מקבלה ואילך מצות כהונה, לימד על השחיטה שכשרה בזרים ובפסולים. ולא קתני ששחטו דמשמע דיעבד אין לכתחלה לא, אלא משום טמאים בלבד, דטמא לכתחלה לא ישחוט, גזירה שמא יגע בבשר. וטמא ששחט בקדשים וכשרים, לא משכחת לה אלא בסכינא אריכא וכגון שהוא עומד חוץ לעזרה ושוחט את הבהמה שבתוך העזרה, דהא שחיטת קדשים בעזרה הויא, ואין טמא נכנס לעזרה. ובנטמא בשרץ, שאינו מטמא את הסכין, דלאו אב הטומאה הוא, או בטמא מת וכגון שבדק קרומית של קנה ושחט בה, אבל בסכין לא, שטמא מת מטמא את הסכין להיות אב הטומאה כיוצא בו, והסכין מטמא את הבשר: לפיכך הן פוסלים. את הקרבן במחשבה. הואיל וראויין לעבודה זו, מחשבתן מחשבה ופוסלת: וכולן. הפסולים: שקבלו את הדם. על מנת לאכול ולהקטיר חוץ לזמנו או חוץ למקומו: אם יש דם הנפש. עוד בבהמה, יחזור הכשר לעבודה ויקבל ויזרוק, והזבח כשר. שאין מחשבתן של אלו פוסלת בקבלה, לפי שאינן ראויין לה, ואין המחשבה פוסלת אלא במי שראוי לעבודה, ובדבר הראוי, ובמקום הראוי לעבוד, דכתיב (ויקרא ז) המקריב אותו לא יחשב, בראוי להקרבה הכתוב מדבר:

ב. קִבֵּל הַכָּשֵׁר וְנָתַן לַפָּסוּל, יַחֲזִיר לַכָּשֵׁר. קִבֵּל בִּימִינוֹ וְנָתַן לִשְׂמֹאלוֹ, יַחֲזִיר לִימִינוֹ. קִבֵּל בִּכְלִי קֹדֶשׁ וְנָתַן בִּכְלִי חֹל, יַחֲזִיר לִכְלִי קֹדֶשׁ. נִשְׁפַּךְ מִן הַכְּלִי עַל הָרִצְפָּה וַאֲסָפוֹ, כָּשֵׁר. נְתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ, שֶׁלֹּא כְנֶגֶד הַיְסוֹד, נָתַן אֶת הַנִּתָּנִין לְמַטָּה לְמַעְלָה, וְאֶת הַנִּתָּנִים לְמַעְלָה לְמַטָה, אֶת הַנִּתָּנִים בִּפְנִים בַּחוּץ, וְאֶת הַנִּתָּנִין בַּחוּץ בִּפְנִים, אִם יֵשׁ דַּם הַנֶּפֶשׁ, יַחֲזוֹר הַכָּשֵׁר וִיקַבֵּל:

ברטנורה  (ב) יחזיר לכשר. ולא מפסיל במה שנתן אותו לפסול: נתנו. פסול: על גבי הכבש שלא כנגד היסוד. דהויא נתינה שלא במקומה. או שנתן את הנתנים למטה למעלה. יחזור הכשר ויקבל. וצריכא לאשמועינן בכולהו דאית ליה תקנתא בחזרה. דאי אשמועינן ברישא, הוה אמינא הנך דחזו לעבודת צבור כגון טמא דחזי לכתחלה בצבור, הלכך גבי יחיד איכא תקנתא בחזרה, אבל שמאל דלא חזיא לעבודת צבור אימא דלית ליה תקנתא בחזרה. ואי אשמעינן שמאל, הוה אמינא שמאל אית ליה תקנתא בחזרה, שכן יש בה הכשר ביום הכפורים, שכהן גדול נוטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו, אבל כלי חול אימא לא. ואי אשמועינן כלי חול, משום דחזו לקדושינהו, אבל הנך אימא לא, צריכא:

ג. הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר, כָּשֵׁר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל. לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר, פָּחוּת מִכַּזַּיִת, כָּשֵׁר. לֶאֱכוֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת, כָּשֵׁר, שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין:

ברטנורה  (ג) לאכול דבר שאין דרכו לאכול. חוץ לזמנו או חוץ למקומו: ור' אליעזר פוסל. ואין הלכה כרבי אליעזר:

ד. הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח לֶאֱכוֹל כַּזַּיִת מִן הָעוֹר, מִן הָרֹטֶב, מִן הַקִּיפָה, מִן הָאָלָל, מִן הָעֲצָמוֹת, מִן הַגִּידִים, מִן הַטְּלָפַיִם, מִן הַקַּרְנַיִם, חוּץ לִזְמַנּוֹ אוֹ חוּץ לִמְקוֹמוֹ, כָּשֵׁר וְאֵין חַיָּבִים עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא:

ברטנורה  (ד) קיפה. תבלין ודק דק שבשולי קדרה: אלל. שיורי הבשר הנדבקים בעור בשעת הפשט. פירוש אחר, גיד הצואר שהוא קשה ואינו ראוי לאכילה שקורין קפיל''ו בלע''ז: הקרנים והטלפים. ואפילו מה שיש בהן קרוב לבשר שכשחותכין אותו יוצא ממנו דם, לא חשיב כבשר: ואין חייבין עליהם משום פגול. אם היה הזבח פגול, שחשב על בשרו לאכלו חוץ לזמנו, ואכל מאלו, פטור: וטמא. אם אכל מאחת מאלה בטומאת הגוף מזבח כשר, אינו חייב משום אוכל קדשים בטומאת הגוף:

ה. הַשּׁוֹחֵט אֶת הַמֻּקְדָּשִׁין לֶאֱכוֹל שְׁלִיל אוֹ שִׁלְיָא בַחוּץ, לֹא פִגֵּל. הַמּוֹלֵק תּוֹרִין בִּפְנִים לֶאֱכוֹל בֵּיצֵיהֶם בַּחוּץ, לֹא פִגֵּל. חֲלֵב הַמֻּקְדָּשִׁין וּבֵיצֵי תוֹרִין, אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא:

ברטנורה  (ה) השוחט את המוקדשין. כל היכא דנקט האי לישנא, מיירי בנקבות: לאכול שליל. שבמעיה: או שליא. העור החופה את הולד. אין מחשבה זו פוסלת את הזבח. דשליל ושליא לאו גופא דזבחא הוא: לא פיגל. הכי קאמר, השוחט את המוקדשין לאכול שליל או שליא חוץ למקומו, לא פסל. ואם חשב לאכול מהן חוץ לזמנו, לא פיגל: חלב המוקדשין וביצי תורין אין חייבין עליהן משום פגול. אם פגל בזבח ואכל מחלב שבדדיה, לא מיחייב עליה משום פגול. דלאו גופא דזבחא הוא:

ו. שְׁחָטוֹ עַל מְנָת לְהַנִּיחַ דָּמוֹ אוֹ אֶת אֵמוּרָיו לְמָחָר, אוֹ לְהוֹצִיאָן לַחוּץ, רַבִּי יְהוּדָה פוֹסֵל, וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין. (שְׁחָטוֹ) עַל מְנָת לִתְּנוֹ עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ שֶׁלֹּא כְנֶגֶד הַיְסוֹד, לִתֵּן אֶת הַנִּתָּנִין לְמַטָּה לְמַעְלָה, וְאֶת הַנִּתָּנִין לְמַעְלָה לְמַטָּה, אֶת הַנִּתָּנִין בִּפְנִים בַּחוּץ, וְאֶת הַנִּתָּנִין בַּחוּץ בִּפְנִים, שֶׁיֹּאכְלוּהוּ טְמֵאִים, שֶׁיַּקְרִיבוּהוּ טְמֵאִים, שֶׁיֹּאכְלוּהוּ עֲרֵלִים, שֶׁיַּקְרִיבוּהוּ עֲרֵלִים, לְשַׁבֵּר עַצְמוֹת הַפֶּסַח וְלֶאֱכוֹל הֵימֶנּוּ נָא, לְעָרֵב דָּמוֹ בְדַם פְּסוּלִין, כָּשֵׁר, שֶׁאֵין הַמַּחֲשָׁבָה פוֹסֶלֶת אֶלָּא חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ, וְהַפֶּסַח וְהַחַטָּאת שֶׁלֹּא לִשְׁמָן:

ברטנורה  (ו) להניח את דמו או את אמוריו למחר. לא שיקטירם למחר, דהאי מחשבת חוץ לזמנו היא ופגול גמור הוי. אלא על מנת שיניח הכל למחר ולא יקטירם: רבי יהודה פוסל. הואין ומיפסל בהוצאה ובהנוח, מיפסל נמי במחשבת הוצאה והנוח. וכשם שאם הניחן למחר פסול, דדם נפסל בשקיעת החמה, כך אם חשב עליהן להניחם למחר, פסל: וחכמים מכשירין. הואיל ולא חשב לא להקטיר ולא לזרוק ולא לאכול חוץ לזמנו, וכן לא חשב לא להקטיר ולא לזרוק ולא לאכול חוץ למקומו. אע''פ שחשב להניח למחר או להוציא חוץ למקומו, לא פסל. והלכה כחכמים. והא דלא פסל רבי יהודה במחשב בדמים הנתנין למטה לתת אותם למעלה הואיל ואם עשה כן פסל, משום דסבירא ליה לר' יהודה שהחושב לזרוק הדם על המזבח אפילו שלא במקומו כאילו חשב לזרקו במקומו, ובלבד שלא יחשוב לזרוק חוץ לעזרה:

גמרא זבחים דף ל''ב ע''א

כָּל הַפְּסוּלִים שֶׁשָּׁחֲטוּ וְכוּ'. שָׁחֲטוּ דִּיעֲבַד אִין לְכַתְּחִלָּה לָא וְרַמִינְהִי וְשָׁחַט שְׁחִיטָה בְזָר כְּשֵׁרָה שֶׁהַשְּׁחִיטָה כְּשֵׁרָה בְזָרִים בְּנָשִׁים וּבַעֲבָדִים וּבִטְמֵאִין וַאֲפִלּוּ בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְכֹהֲנִים אֲמַרְתָּ וְכִי מֵאַיִן בָּאתָ מִכְּלַל שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח) אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהוּנַתְכֶם לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ יָכוֹל אַף בִּשְׁחִיטָה תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא א) וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה' וְהִקְרִיבוּ וגו' מִקַּבָּלָה וְאִילָךְ מִצְוַת כְּהוּנָה לִמַּד עַל הַשְּׁחִיטָה שֶׁכְּשֵׁרָה בְכָל אָדָם הוּא הַדִּין דַּאֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה נַמֵּי וּמִשּׁוּם דְקָא בָּעֵי לְמִתְנֵי טְמֵאִים דִּלְכַתְּחִלָּה לָא גְזֵירָה שֶׁמָּא יִגְּעוּ בַּבָּשָׂר תָּנָא שֶׁשָּׁחֲטוּ. וְטָמֵא דִיעֲבַד שַׁפִּיר דָמֵי וְרַמִּינְהִי וְסָמַךְ וְשָׁחַט מַה סְמִיכָה בַּטְּהוֹרִים אַף שְׁחִיטָה בַּטְּהוֹרִים מִדְּרַבָּנָן. מַאי שְׁנָא סְמִיכָה דִּכְתִיב לִפְנֵי ה' שְׁחִיטָה נַמֵּי הָכְתִיב לִפְנֵי ה' אֶפְשַׁר דְּעָבִיד סַכִּין אֲרוּכָה וְשָׁחִיט סְמִיכָה נַמֵּי אֶפְשַׁר דִמְעַיִיל יָדֵיהּ וְסָמִיךְ קָסָבַר בִּיאָה בְמִקְצַת שְׁמָהּ בִּיאָה. רַב חַסְדָּא מַתְנֵי אִיפְכָא וְסָמַךְ וְשָׁחַט מַה שְׁחִיטָה בַּטְּהוֹרִים אַף סְמִיכָה בַּטְּהוֹרִים מָאי שְׁנָא שְׁחִיטָה דִכְתִיב לִפְנֵי ה' סְמִיכָה נַמֵּי כְתִיב לִפְנֵי ה' אֶפְשַׁר דִּמְעַיִיל יָדֵיהּ וְסָמִיךְ שְׁחִיטָה נַמֵּי אֶפְשַׁר דְּעָבִיד סַכִּין אֲרוּכָה וְשָׁחִיט הָא מַנִּי שִׁמְעוֹן הַתֵּימָנִי הִיא דְתַנְיָא וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה' וְלֹא הַשּׁוֹחֵט לִפְנֵי ה' שִׁמְעוֹן הַתֵּימָנִי אוֹמֵר מִנַיִן שֶׁיִּהְיוּ יָדָיו שֶׁל שׁוֹחֵט לִפְנִים מִן הַנִּשְׁחַט תַּלְמוּד לוֹמַר וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה' שׁוֹחֵט אֵת בֶּן הַבָּקָר יִהְיֶה לִפְנֵי ה':

רש''י  ה''ג. ורמינהי ושחט שחיטה בזר כשירה מדלא כתיב ושחט הכהן: וכי מאין באת. לומר שצריכה כהונה והלא לא נאמר בה כהן: והקריבו הכהנים. ומדכתיב בקבלה כהונה ובשחיטה לא כתיב לומר על השחיטה שכשרה בזר: מה סמיכה בטהורים. כדמפרש לקמיה: מדרבנן. שמא יגעו בבשר: מאי שנא סמיכה. דבטהורים מדאורייתא דכתיב לפני ה' ושחט את בן הבקר לפני ה' וכיון דבעינן תכף לסמיכה שחיטה אין סמיכה מבחוץ ושחיטה מבפנים אלא אף הסמיכה בפנים ואין טמא נכנס לעזרה: ולא השוחט לפני ה'. שאם רצה עומד חוץ לעזרה ושוחט בסכין ארוכה: לפנים מן הנשחט. לפנים מן הבהמה:

זוהר לך דף פ''ה ע''א

תָּא חֲזֵי כַּמָּה דִּשְׁכִינְתָּא לָא אִתְגַלְיָא אֶלָּא בְּאַתְרָא דְּאִתְחָזֵי לָהּ אוֹף הָכִי לָא אִתְחֲזֵי וְלָא אִתְגַלְיָא אֶלָּא בְּבַר נַשׁ דְּאִתְחֲזֵי לָהּ דְּהָא מִן יוֹמָא דְּסָלִיק עַל רְעוּתֵיהּ דְּלוֹט לְאִתְהַפְּכָא בְּסֻרְחָנֵיהּ אִסְתַּלָּקַת רוּחָא קַדִּישָׁא מֵאַבְרָהָם, וְכַד אִסְתַּלַּק לוֹט מִנֵּיהּ מִיָּד שָׁרָא רוּחַ קֻדְשָׁא בְּדוּכְתֵּיהּ הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיְיָ אָמַר אֲל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֵד לוֹט מֵעִמּוֹ וְגוֹ', תָּא חֲזֵי כֵּיוָן דְּחָמָא אַבְרָהָם דְּלוֹט הֲוָה תָּב לְסֻרְחָנֵיהּ הֲוָה דָּחִיל אַבְרָהָם אָמַר דִּילְמָא חַס וְשָׁלוֹם בְּגִין חַבְרוּתָא דְּדָא אֲבִידְנָא בְּגִנֵּיהּ חוּלָקָא קַדִּישָׁא דְּאַעַטַּר לִי קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא כֵּיוָן דְּאִתְפָּרַשׁ מִנֵּיהּ אָמַר לֵיהּ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם מַאי מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם דְּאִתְדַבָּקַת בֵּיהּ בְּקַדְּמִיתָא וְאִתְעַטְּרַת בְּהֵימָנוּתָא שְׁלֵימָתָא, צָפוֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָה, אִלֵּין אִנּוּן מַסָעָיו דַּהֲווּ בְּקַדְּמִיתָא דִּכְתִיב וַיֵּלֶךְ לְמַסָעָיו, וּכְתִיב הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה, אִלֵּין דַּרְגִין עִלָּאִין דְּאִתְעַטַּר בִּמְהֵימָנוּתָא שְׁלֵימָתָא בְּקַדְּמִיתָא וּכְדֵין אִתְבַּשַּׂר דְּלָא יַעְדִּי מִנֵּיהּ וּמִן בְּנוֹי לְעָלְמִין דִּכְתִיב כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה מַאי אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה, דָּא דַּרְגָא קַדְּמָאה דְּאִתְגַלְיָא לֵיהּ כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר לַיְיָ הַנִּרְאֶה אֵלָיו וּבְגִין כָּךְ אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה בְּגִין דְּדַרְגָא דָּא קַדְּמָאָה אִתְכַּלִּיל מִכֻּלְּהוּ דַּרְגִין וְכֻלְּהוּ אִתְחֲזוּן בֵּיהּ וּבְגִין כָּךְ כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה וְגוֹ':

תרגום הזוהר
בֹּא וּרְאֵה, כְּמוֹ שֶׁהַשְּׁכִינָה אֵינָהּ מִתְגַלָּה אֶלָּא בַּמָּקוֹם הָרָאוּי לָהּ, כֵּן אֵינָהּ נִרְאֵית וְאֵינָהּ מִתְגַלָּה אֶלָּא לָאִישׁ הָרָאוּי לָהּ, שֶׁהֲרֵי מִיּוֹם שֶׁעָלָה בִּרְצוֹנוֹ שֶׁל לוֹט לְהִתְהַפֵּךְ בְּחֶטְאוֹ, נִסְתַּלֵּק רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מֵאַבְרָהָם, וּכְשֶׁלּוֹט נִפְרָד מִמֶּנּוּ, מִיָּד שָׁרָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ בִּמְקוֹמוֹ, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב, וַה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ וְגוֹ'. בֹּא וּרְאֵה, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אַבְרָהָם שֶׁלוֹט חָזַר לְסוּרוֹ, הָיָה מְפַחֵד, אָמַר, אוּלָי חַס וְשָׁלוֹם, מִשּׁוּם הִתְחַבְּרוּתִי עִם זֶה, אָבַדְתִּי בִּשְׁבִילוֹ חֵלֶק הַקָּדוֹשׁ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶעְטִּיר אוֹתִי. כֵּיוָן שֶׁלּוֹט נִפְרָד מִמֶּנּוּ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שָׂא נָא עֵינֶיךְ וְגוֹ', מַהוּ מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם, הַמָּקוֹם שֶׁנִּתְדַבַּקְתָּ בּוֹ בַּתְּחִלָּה וְנִתְעֲטַרְתָּ בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, דְּהַיְנוּ צָפוֹנָה וָנֶגְבָּה קֵדְמָה וְיָמָה, אֵלּוּ הֵם הַמַּסָּעוֹת שֶׁנָּסַע בַּתְּחִלָּה, שֶׁכָּתוּב וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו, וְכָתוּב הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה וְכוּ', אֵלּוּ הֵן מַדְרֵגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת שֶׁנִּתְעַטֵּר בָּהֶם בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בַּתְּחִלָּה, וְאָז נִתְבַּשֵּׂר, שֶׁלֹּא יָסוּרוּ מִמֶּנּוּ וּמִן בָּנָיו לְעוֹלָם, שֶׁכָּתוּב, כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה וְאוֹמֵר, זֶה הוּא מַדְרֵגָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנִּתְגַלָּה לוֹ כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו וּמִשּׁוּם זֶה נֶאֱמָר אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה מִשּׁוּם שֶׁמַּדְרֵגָה זוֹ הָרִאשׁוֹנָה, נִכְלֶלֶת מִכָּל הַמַּדְרֵגוֹת, וְכָל הַמַּדְרֵגוֹת נִרָאוֹת בָּהּ, וּמִשּׁוּם זֶה נֶאֱמַר, כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה וְגוֹ'.

הלכה פסוקה
ש''ע יו''ד סי' רנ''ג

א. מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ מָזוֹן ב' סְעוּדוֹת לֹא יִטּוֹל מֵהַתַּמְחוּי מָזוֹן י''ד סְעוּדוֹת לֹא יִטּוֹל מֵהַקּוּפָּה וְאִם יֶשׁ לוֹ ר' זוּז וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהֶם אוֹ שֶׁיֶּשׁ לוֹ ן' זוּז וְהוּא נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהֶם לֹא יִטּוֹל צְדָקָה. וְאִם יֶשׁ לוֹ ר' זוּז חָסֵר דִּינָר וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהֶם אֲפִלּוּ נוֹתְנִים לוֹ אֶלֶף זוּז בְּבַת אָחָת הֲרֵי זֶה יִטּוֹל וְאִם יֵשׁ לוֹ הַרְבֵּה וְהוּא עָלָיו בְּחוֹב אוֹ שֶׁמְּמֻשְׁכָּן לִכְתוּבַת אִשְׁתּוֹ הֲרֵי זֶה יִטּוֹל. וְאִם יֶשׁ לוֹ בַּיִת וּכְלֵי בַיִת הַרְבֵּה וְאֵין לוֹ ר' זוּז הֲרֵי זֶה יִטּוֹל וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִמְכּוֹר כְּלֵי בֵיתוֹ וַאֲפִלּוּ הֵם שֶׁל כֶּסֶף וְזָהָב בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּכְלֵי אֲכִילָה וּשְׁתִיָה וּמַלְבּוּשׁ וּמַצָעוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם אֲבָל מַגְרֵדָּה אוֹ עֶלִי שֶׁהֵם שֶׁל כֶּסֶף מוֹכְרָם וְלֹא יִטּוֹל מֵהַצְדָקָה וְהָא דְאֵין מְחַיְּיבִים אוֹתוֹ לִמְכּוֹר כְּלֵי תַשְׁמִישׁוֹ שֶׁל כֶּסֶף וְזָהָב דָּוְקָא כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִיטוֹל מֵהַקּוּפָּה אֶלָא נוֹטֵל בַּסֵּתֶר מִיְּחִידִים אֲבָל אִם בָּא לִיטוֹל מֵהַקּוּפָּה שֶּׁל צְדָקָה לֹא יִתְּנוּ לוֹ עַד שֶׁיִּמְכּוֹר כֵּלָיו: ב. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא נֶאֶמְרוּ הַשִּׁיעוּרִים הֲלָלוּ אֶלָא בִימֵיהֶם אֲבָל בִּזְמַן הַזֶּה יָכוֹל לִטּוֹל עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ קֶרֶן כְדֵי שֶׁיִּתְפַּרְנֵס הוּא וּבְנֵי בֵיתוֹ מֵהָרֶיוַח וּדְבָרִים שֶׁל טַעַם הֵם: ג. מִי שֶׁהָיוּ לוֹ קַרְקָעוֹת וְאִם יִמְכְּרֵם בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים יִמְכְּרֵם בְּזוֹל וְאִם יַנִּיחֵם עַד יְמוֹת הַחַמָּה מוֹכְרָן בְּשׁוֹוְיָין אֵין מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ לִמְכּוֹר אֶלָּא מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מַעֲשֵׂר עָנִי עַד חֲצִי דְמֵיהֶם וְלֹא יִדְחוֹק עַצְמוֹ וְיִמְכּוֹר שֶׁלֹּא בִּזְמַן מְכִירָה. הָיוּ שְׁאָר הָאָדָם לוֹקְחִים בְּיוֹקֶר וְהוּא אֵינוֹ מוֹצֵא מִי שֶׁיִּקַּח מִמֶּנּוּ אֶלָא בְזוֹל מִפְּנֵי שֶׁהוּא דָחוּק וְטָרוּד אֵין מְחַיְּיבִים אוֹתוֹ לִמְכּוֹר אֶלָא אוֹכֵל מַעְשַׂר עָנִי וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁיִמְכּוֹר בְּשָׁוֶה וְיֵדְעוּ הַכֹּל שֶׁאֵינוֹ דָחוּק לִמְכּוֹר: ד. בַּעַל הַבַּיִת הַהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְכָלוּ מָעוֹתָיו בַּדֶּרֶךְ וְאֵין לוֹ מַה יֹאכַל יִטּוֹל צְדָקָה וּכְשֶׁיַּחֲזוֹר לְבֵיתוֹ אֵינוֹ חַיָּיב (לְשַׁלֵּם):

מוסר
מהרב סעדיה גאון

רָאוּי שֶׁנֵּדַע כִּי כָּל הָעֲוֹנוֹת מִתְכַּפְּרוֹת בִּתְשׁוּבָה אֶלָּא עָוֹן הַמַּתְעֶה אֶת הָרַבִּים וְהַמַּתְעֶה אוֹתָם בְּנִימוּס רָע וּבְטָעוּת רָע. וּבְהוֹרָאָה שֶׁהוֹרָה אוֹתָם שֶׁלֹּא כַתּוֹרָה וְשֶׁלֹּא כַהֲלָכָה לִמְּדָם אֵין עֲוֹנוֹ מִתְכַּפֵּר מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְתַקֵּן מַה שֶׁעִוֵּת וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהָשִׁיב אֶת הָרָעוֹת אֲשֶׁר לִמֵּד אוֹתָם. וְחַטָּאת הָרַבִּים תְּלוּיָה בּוֹ וְעָלָיו נֶאֱמַר (משלי כה) מַשְׁגֶּה יְשָׁרִים בְּדֶרֶךְ רָע. וְהַשֵּׁנִית מִי שֶׁמּוֹצִיא שֵׁם רַע עַל חֲבֵירוֹ. וְחֵרְפוֹ בְחֶרְפָּה אֲשֶׁר אֵינוֹ חָשׁוּד בָּהּ אֵין עֲוֹנוֹ מִתְכַפֵּר מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְתַקֵּן מַה שֶׁעִוֵּת. וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהָשִׁיב חֶרְפַּת חֲבֵירוֹ עָלָיו נֶאֱמַר (משלי כח) פֶּן יְחַסֶּדְךָ שׁוֹמֵעַ. הַשְּׁלִישִׁית מִי שֶׁיֵשׁ בְּיָדוֹ גֶזֶל וְעוֹשֶׁק וְאֵינוֹ מֵשִׁיב גְזֵלָתָן וְעָלָיו נֶאֱמַר (ויקרא ה) וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל וְעוֹד כְּתִיב (יחזקאל יח) חֲבֹל רָשָׁע יָשִׁיב גְזֵלָה לֹא יִגְזוֹל לְכַךְ אִם מֵת בַּעַל הַגְּזֵילָה חַיָּיב הַגּוֹזֵל לְהָשִׁיב וּלְהַחֲזִיר הַגְּזֵלָה לְיוֹרְשֵׁי הַמֵּת שֶׁנֶּאֱמַר לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ. וְאִם אֵין לוֹ יוֹרְשִׁים חַיָּיב הַגּוֹזֵל לְהַפְקִירָם וְלַעֲשׂוֹתָם קדֶשׁ: