"איך הקב"ה רוצה שאהיה בן אדם מתוכנן וגם בן אדם שמח? זה לא הולך יחד!"

טוב, היום אני רוצה לשתף אתכם באחת הנקודות המהותיות במסע המתמשך שלי להבנת השמחה בחיים.

אז ככה, זה בולט מאד, במיוחד באירועים המשמעותיים שלנו בחיים.

כשאנחנו מתכננים אירועים חשובים כמו בר מצווה, חתונה או אפילו חגיגה משפחתית, אנחנו מוצאים את עצמנו מוטרדים ועמוסים במחשבות על כל הפרטים הקטנים ועל כל מה שיכול להשתבש, ובמקום להיות שמחים באירוע שלנו – אנחנו לפעמים מגיעים לאירוע טרודים ועסוקים, כשהראש לא במקום. אף על פי שחיצונית אנחנו שמחים, ואולי גם קצת פנימית, אנחנו לא באמת משוחררים ושמחים בשמחה גדולה כל כך שיש לנו, עד כדי שלפעמים אנחנו בקושי אוכלים משהו...

מצד שני, יש אנשים שזורמים על החיים, לא מפריע להם כלום, והם גם מצליחים לשמוח באירועים של עצמם, וגם בשאר מקרים שונים ומשונים שעוברים עליהם הם שמחים. אבל... מצד שני, אין מנוס מכך שהם יפגעו פגיעה קשה ביראת השמיים שלהם, במצב הכלכלי שלהם, בילדים שלהם, לפעמים גם בזוגיות ובעוד תחומים. למה?

כי הם מוותרים על תכנון, מוותרים על חשיבה מראש, מוותרים על לחשב מהלכים קדימה...

הנה דוגמא אמיתית: באחד האירועים שעשיתי, הגעתי לאירוע וראיתי שהמחיצות עשויות בצורה כזו שבקיצור... אין מחיצות. וזאת אף על פי שהובטחו לי מחיצות אטומות לחלוטין...

אדם אחר, זורם, מה שנקרא, היה זורם עם זה, או עם כל מיני פשרות שהציעו בעלי האולם, העובדים והמלצרים, אבל אני לא הייתי מוכן לשום פשרות ותכל'ס יצא שהייתי צריך, באירוע שלי, לתזז את כולם ולהילחם (בנועם וגם קצת שלא בנועם...) ולהיות מתוזז במשך למעלה משעה וחצי, רק כדי לסגור את המחיצות באופן הרמטי, בלי לוותר על קוצו של יוד.

אוסיף לכם עוד נקודה.

האמת היא שחששתי מזה, ולכן החתמתי את בעל האולם בפירוש, בכתב ידו ובחתימתו, על טופס ההזמנה – שהוא יספק מחיצות אטומות לחלוטין, ולא הסתפקתי בהבטחות שלו. למרות זאת החלטתי שכולנו נגיע מוכנים לאירוע באזור שש בערב, כדי לוודא שהכל תקין, בפרט הקדושה של האירוע.

האם זה היה מאתגר להתארגן מראש? כן.

האם זה היה מאתגר לאטום את המחיצות? היה מעמיס? בפרט בערב השמחה שלי? בהחלט.

והמחיר של זה? זה פגע לי משמעותית בשמחה, וגם עצבן...

ועכשיו לשאלה העיקרית – מה היה רצון ה'? שאתן לאירוע שלי להפוך לקן צרעות של פריצות, או שרק אהיה זורם ובשמחה באירוע שלי, ושהמחיצות תהיינה כמעט שקופות לגמרי...?

הלאה...

כיצד אדם חי את חייו כשהוא צריך להוציא ולהכניס כסף? האם הוא מתכנן, או שהוא זורם, ומה שיהיה יהיה? האם הוא מתכנן את העתיד? האם הוא חוסך לילדים? האם הוא עושה השתדלות ללמוד כיצד להשקיע, ואז משקיע את כספו בתבונה, או שהוא "שם אותו אצל מישהו" (או הכי גרוע, שם אותו במזומן בבנק, ומפסיד עליו כל חודש בוודאות)? כיצד הוא משתמש בכסף שלו? על מה הוא מוציא, וכמה?

ומה עם חינוך הילדים? האם אתה אוחז ראש עם מי הם מסתובבים? היכן הם לומדים? האם אתה יודע מה גורם לילדים לנשור (חוסר הנאה בלימוד, אגב), ואתה מכין את הקרקע לכך מראש, או שאתה "זורם" ומתעורר רק כשיש בעיות?

ומה עם הזוגיות? האם אתה זורם ככה עם החיים, או משקיע ומתכנן כיצד להפרות את הזוגיות וכיצד לרומם אותה?

מה עם שמירת הלשון? ומה עם שמירת העיניים? ומה עם לימוד תורה? כל הדברים הללו דורשים לימוד, דורשים בנייה, דורשים התמדה, דורשים תחזוקה... זה לא בא בזרימה...

אתם קולטים כמה תכנון צריך בשביל להצליח בחיים?

בכלל, צריך לדעת שהחפץ חיים כותב שאת כל חיינו אנחנו צריכים לתכנן בדיוק כמו עסק מסחרי. לחשב טוב טוב מה כנגד מה, מי כנגד מי, מה משתלם ומה לא משתלם, לקבל הכשרה מתאימה בכל תחום בחיים, ולפעול בהתאם.

ומי שלמרות זאת יגיד שלא צריך לתכנן כל כך, וצריך לזרום וכו' – אז תקראו מה כותב החכם מכל אדם, שלמה המלך, על הגישה הזו (משלי ו', ו'-י"א): "לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם. אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל. תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ. עַד מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ. מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת מְעַט חִבּוּק יָדַיִם לִשְׁכָּב. וּבָא מִתְהַלֵּךְ רֵאשֶׁךָ וּמַחְסֹרְךָ כְּאִישׁ מָגֵן".

וגם: "רָאש עֹשֶׂה כַף רְמִיָּה וְיַד חָרוּצִים תַּעֲשִׁיר. אוֹסֵף בַּקַּיִץ בֵּן מַשְׂכִּיל נִרְדָּם בַּקָּצִיר בֵּן מֵבִישׁ" (משלי י', ד'-ה').

"כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם כֵּן הֶעָצֵל לְשֹׁלְחָיו" (משלי י', כ"ו).

שימו לב למילים שלו: אדם צריך להיות חרוץ וחושב על העתיד שלו, בדיוק כמו הנמלה, שחושבת על העתיד ומתכננת אותו לפרטים. מי שלא עושה את זה, נקרא – עצלן!

ועוד יותר מזה, הוא קובע שאפילו העושר, שלכאורה הוא במבט שטחי "משמיים" בלבד, אינו תלוי רק בידי שמיים, אלא גם בידי אדם, ומי שהוא עצלן – לא יהיה עשיר! "יד חרוצים תעשיר", הוא קובע, אדם חרוץ יהיה עשיר! ועוד יותר מזה, הוא קובע שאדם כזה שלא מתכנן, הוא אדם מזיק.

ממילא ברור שרצון ה' הוא שנתכנן מראש ונהיה מוכנים לכל אירוע מראש.

אבל... איך אפשר גם להיות שמחים, וזורמים, ולא אנשים לחוצים? הרי אותו שלמה המלך גם אומר, בפרט בספר קהלת, שאותו כתב בסוף חייו (לעומת משלי, שאותו כתב הרבה לפני כן): "יָדַעְתִּי כִּי אֵין טוֹב בָּם כִּי אִם לִשְׂמוֹחַ וְלַעֲשׂוֹת טוֹב בְּחַיָּיו. וְגַם כָּל הָאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה וְרָאָה טוֹבָה בְּכָל עֲמָלוֹ מַתַּת אֱלֹהִים הִיא" (קהלת ג', י"ב-י"ג); "וְרָאִיתִי כִּי אֵין טוֹב מֵאֲשֶׁר יִשְׂמַח הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו כִּי הוּא חֶלְקוֹ כִּי מִי יְבִיאֶנּוּ לִרְאוֹת בְּמֶה שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָיו" (קהלת ג', כ"ב); "וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר אֵין טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתוֹת וְלִשְׂמוֹחַ וְהוּא יִלְוֶנּוּ בַעֲמָלוֹ יְמֵי חַיָּיו אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ" (קהלת ח', ט"ו).

שוב, שימו לב למילים: אין טוב בכל החיים אלא לאכול ולשתות ולשמוח! והשמחה היא זו שתלווה את האדם בעמלו כל ימי חייו...

אז איך זה מסתדר? כיצד אפשר גם להיות כל כך מתוכנן וגם לשמח?

איך נוכל להיות גם אחראיים ומתוכננים וגם שמחים?

אז קודם כל דבר ראשון צריך להבין שזו בחירה. שמחה זו בחירה.

ואיך למדתי את זה? מגיסי היקר, שאשתו, בגיל 32, יומיים אחרי הלידה של התינוק השישי החדש, נפטרה והשאירה אותו עם 6 יתומים וחור ענק בלב, ללא שום התראה.

עברנו סיוט מהחיים, כל המשפחה יחד איתו לאורך כל התקופה הזו (אגב, לפני יומיים הוא התחתן שוב, ברוך ה'), אבל הדבר שאני רוצה להתמקד עליו הוא דווקא השבת של השבעה.

כמה ימים אחרי הפטירה, בחור צעיר, בן 32, שבור לרסיסים, עם שישה יתומים עד גיל 10, שחלקם לא מבינים בכלל מה קרה להם. זו הסיטואציה, תנסו לעכל את גודל הכאב וההלם.

ולמרות זאת, עד היום, כשאני מזכיר את השבת ההיא אני אומר בטעות "שבת חתן", במקום "השבת של השבעה". למה? כי שבת השבעה שלו הייתה פשוט שבת שמחה!

אקצר את כל הסיפור, שאולי ראוי למאמר בפני עצמו, ורק אספר לכם איך זה קרה: הוא פשוט בחר להיות בשמחה, להסיח את הדעת שוב ושוב ולא לחשוב על שום דבר עצוב בשבת. ולא רק זה, אלא גם לשמח את עצמו ואת כל היתומים שלו (וגם את כולנו...) למרות כל מה שקרה, ואף על פי שהיו אנשים שניסו לבוא אליו ב"טענות" על זה שהוא שמח... תקלטו את גודל המאורע.

תמיד סיפרו לי ששמחה זו בחירה אבל באותה שבת נפל לי האסימון – אכן, שמחה זו בחירה. אם אתה בוחר לעשות פעולות משמחות – אתה תהיה שמח, נקודה!

הרב יוחי דנחי הוא מרצה, מנהל קרן ההשקעות הפרטית "NextMoves" ותומך רגשי רב תחומי המומחה ליצירת שינויים מהירים, יציאה מחרדות, חינוך וזוגיות - שיטת "מנצחים".