המשמעות המדהימה של השם שלך: הסודות שמאחורי השם הפרטי

אחד העניינים יוצאי הדופן בתורתנו הקדושה הוא נושא השמות.

היום אנחנו קוראים שמות מבלי להקדיש לכך מדי הרבה מחשבה ושיקול דעת, אולם בימי קדם הענין הזה היווה משימה רצינית. כמובן שגם היום שוקלים את הנושא: ”האם כדאי לקרוא לתינוק על שם סבא פלוני או אלמוני?“, ”איזה צד חשוב יותר לשמח כעת?“ - אבל זה לא כמו שזה היה פעם.

בימים עברו, ובפרט בראשית ההיסטוריה שלנו, לשם היתה משמעות גדולה בהרבה מכפי שיש לו היום, וקריאת השם נעשתה מתוך כוונות הרבה יותר גדולות. וזו הסיבה שהנושא הזה של קריאת שמות עולה שוב ושוב לאורך התנ“ך.

לא מדובר בנושא שולי; בכל פעם שבה נולד ילד, התורה מספרת לנו בפרוטרוט מי נתן את השם, איזה שם ניתן, ומה השם הזה בא לבטא. 

והנה, אחת המטרות בקריאת שם של ילד, מטרה שנראית מובנת מאליה, היא שהשם משמש כזיכרון. לפעמים הוא מבטא רגש שהתלווה ללידה, כגון ביטוי של הכרת הטוב לקב“ה. כך נהגה אמנו הראשונה כשהיא קראה שם לתינוק הראשון שנולד אי פעם בתולדות ההיסטוריה האנושית: ”וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה‘“ - פירוש, קניתי איש מאת ה‘!

איזה אירוע גדול זה היה! הלידה הראשונה בהיסטוריה האנושית! למען האמת, גם הלידה מספר מיליון, מיליארד או קְוַדְרִילְיוֹן (מיליון פעמים מיליון) היא דבר מדהים ביותר!

כיצד זה יתכן? האמא אוכלת דגים, אפונה ולחם, היא שותה חלב, ולבסוף נולד ילד. מזה עשוי התינוק. הוא אינו מגיע מהאמא, אלא מהחומרים שהיא אוכלת. היא אוכלת תפוחי אדמה, ומזה נולד תינוק. מבחינה כימית, זו האמת לאמיתה.

גם כיום, הלידה היא נס של ממש! בכל פעם שתינוק נולד, זוהי הזדמנות לצחוק בפניהם של מאמיני האבולוציה. הם טוענים שזה קרה בטעות. ’המציאות של רבייה התפתחה במהלך השנים, באמצעות מוטציות גנטיות אקראיות‘. איזו טענה מצחיקה ומגוחכת! ההסתברות שרבייה מתרחשת בטעות, קטנה יותר מהסבירות שהמכונה הגדולה והמורכבת ביותר בעולם תתפתח בטעות. 

כאשר התרחשה הלידה הראשונה בהיסטוריה, חוה, שהיתה מוצפת בהתרגשות עזה ובשמחה אדירה, קראה לבנה בשם שיציין את המאורע הזה: ”קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה‘“ - קניתי בן אדם מאת ה‘. היא קראה לו בשם הזה כדי להזכיר את התדהמה והאושר שמילאו אותה כאשר היא ילדה את האיש הזה.

אגב, כמה חבל על אלו שקוראים את הפסוק הזה, וסבורים שמדובר בסיפור בעלמא, איזה חלק טריוויאלי מההיסטוריה שלנו. השם התורני הזה הפך ללימוד, להשקפה, שמצופה מכל אב ואם ללמוד אותם.

גם אם לילד שלכם לא קוראים קין, אלא קלמן או קריינדל, מה שזה לא יהיה, אבל בכל פעם שהאמא מביטה בבניה ובבנותיה, היא מזכירה לעצמה את שם הזכרון הזה שניתן לילד הראשון שנולד בהיסטוריה, ומודה להשם יתברך: ”ברוך ה‘! הקב“ה נתן לי מתנה כל כך גדולה - בן אדם!“

גם אחרי שהם מתחתנים ועוזבים את הבית, לפעמים האמא פוגשת את בנה או בתה הנשואים ברחובה של עיר, והיא מזכירה לעצמה את השם ’קין‘, אותו שם-זיכרון, וחושבת: ”אה! ברוך ה‘! בני! בתי! קָניתִי אִישׁ אֶת ה‘!“

זו הדרך לקחת את התורה הזו ולהשתמש בה כלימוד, כהוראה; הלא זהו הפירוש של המילה ’תורה‘- הוראה. השם ’קין‘ הופך אפוא לזיכרון עבור כל צאצאינו. 

שמות ותפילות 

והנה, למרות שהכוונה הזו בקריאת שמות, הווי אומר, כדי לשמש כזיכרון עבור רעיון מסוים - היא בוודאי אמיתית, צריך לדעת שישנה תכלית נוספת שאליה כיוונו הקדמונים כאשר בחרו שמות בניהם ובנותיהם. מעבר לענין הזיכרון, השם שימש גם כתפילה.

בכלל כוונתה של חוה בקריאת שם בנה ’קין‘ היתה, שהיא רוצה שבנה יהיה ’קונה‘ - אדם שעובד וקונה קניינים בעולם הזה. שכן זוהי תכלית העולם הזה - לקנות את כל אותם הדברים שמכינים את האדם עבור העולם החשוב באמת.

השם קין ביטא אפוא את תפילתה של חוה: ”ריבונו של עולם, לא ילדתי את התינוק הזה רק כדי שישמש לי כ‘בובת משחקים‘. ילדתי אותו כדי שהוא יפעל וישיג למענך. ולכן, ריבונו של עולם, אנא עזור לו להיות ’קונה‘, שיקנה וישיג את כל הקניינים הטובים, כל המעלות הטובות. עזור לו לקנות את כל הדברים שיכינו אותו לעולם הבא“.

נמצא ששם משמש תפקיד כפול. כל שם יכול לשמש כזיכרון, והוא יכול לשמש גם כתפילה. ניקח לדוגמא את השם ’עזריה‘ - השם הזה יכול להתפרש כ:“עזרני ה‘ כשבני נולד“. לאחר שהאמא קיוותה והתפללה לפרי בטן, ובסוף זכתה להגשמת בקשתה, היא מכריזה: ”עזריה - עזרני ה‘. הוא שמע את תפילתי ועזר לי“. ובנוסף, השם הזה הוא גם תפילה: ”שהשם יתברך תמיד יהיה בעזרו של בני“. 

כך גם לגבי השם ’חנניה‘, או 'אלחנן': יש בו זיכרון של הודיה: ”השם יתברך העניק לי בן - בחן ובנועם“, וכן תפילה: ”ריבונו של עולם, אנא תנהג עם בני הקטן בחן“. 

בחלק מהמקרים זו לא היתה תפילה רק עבור הבן, אלא עבור האומה היהודית כולה. לדוגמא, שמו של נחמיה בן חכליה, הלא הוא נחמיה התרשתא. נחמיה נולד בתקופה של גלות בבל, וכשרואים את שמו ואת שם אביו, ניתן מיד לראות כיצד שמות אלו ביטאו תפילות עבור כלל ישראל. ’נחמיה‘ - ה‘ ינחם אותנו ויאמר לנו ’נחמו נחמו עמי‘ - תפילה שהגלות תגיע לקיצה, ועם ישראל יזכה לשוב לארצו ולתפארתו.

הוריו הצדיקים של נחמיה קראו לו בשם הזה, ובכל פעם שקראו לו: ”נחמיה, בא לאכול“, ”נחמיה, הגיע הזמן לקום“, ”נחמיה, עכשיו הולכים לישון“, הם אמרו את שמו מתוך כוונה, כוונה לפירוש המילות.

זה לא כמו אצלנו. כשאנחנו קוראים למישהו: ”נחמיה“, זהו שם - ותו לא. ולפעמים אנחנו גם מקצרים את השם: ”חמק‘ה“, ושוכחים את מקור השם. אבל הוריו של נחמיה קראו לו בשם הזה כתפילה. הוא לא נקרא על שמו של איזה דוד או סבא, אלא הם המציאו את השם הזה! והם התכוונו לפירוש המילות; בכל פעם שהזכירו את שמו, הם התפללו.

כך גם לגבי שמו של אביו של נחמיה, ’חכליה‘, שפירושו ’חכה לה‘‘ - כלומר, ככל שהגלות תהיה קשה ומרה, המשך לפנות לה‘ ולהתפלל לישועתו.

הנה לנו אב ובנו, ששמותיהם מציינים יסוד גדול ביותר של פניה להשם יתברך; הם חיו בגלות, והתפללו לקב“ה באמצעות שמותיהם. האין זה דבר נפלא ביותר?

נניח ויש לכם בן בשם ישעיה; בכל פעם שאתם קוראים לו, תוכלו לכוון לפירוש המילות - ”ה‘ יושיע אותך!“ האין זו דרך עבודה נפלאה עבור אמא החפצה להתעלות? בשבילה, הוא אינו ”שייק‘ה“ בעלמא. כאשר היא אומרת את שמו, היא חושבת: ”ישעיה, שה‘ יושיע אותו. שיעזור לו לגדול בבריאות איתנה ולחיות חיים ארוכים. שיהיה איש עשיר. שיהיה תלמיד חכם. שיזכה לשידוך טוב. שיזכה לכל הדברים הטובים“.

דרך חיים נפלאה היא מתפללת לא רק מתוך הסידור או בשעת הדלקת נרות, אלא גם כשהיא קוראת לבנה לבוא ולאכול ארוחת ערב: ”ישעיה, בא לאכול“ - היא חושבת: ”ה‘ יושיע אותך מכל צרה. שלא תחנק חס ושלום מהאוכל שתאכל כעת, שגופך יספוג בצורה טובה את כל האוכל, ושתהיה רק בריא ועשיר“. האין זו דרך נפלאה לקרוא לבן שלך לבוא לשולחן?! 

הנה לנו אבא ירא שמים. הוא לא אומר: ”יידל‘ה, בוא לכאן“. אולי כן, אבל מדי פעם הוא קורא לו יהודה. ”יהודה! תוציא בבקשה את האשפה“. וכשהוא אומר את השם ’יהודה‘ הוא מכוון: ”שהוא יודה וישבח את השי“ת“. בלשון הקודש, האות ה‘ של ’הפעיל‘ נשאר גם בלשון עתיד, כמו ’יהוסף‘. בדרך כלל אנחנו אומרים ’יוסף‘ - הוא יוסיף, או ’יודה‘ -הוא ישבח, אבל במקרים רבים, האות ה‘ נשארה גם בלשון עתיד, וכן הוא בשם ’יהודה‘, שמשמעותו - הוא ישבח. אבא טוב משקיע מעט מחשבה כשהוא קורא לבנו בשמו: ”אני מתפלל לריבונו של עולם שיהודה שלי יעסוק כל חייו בשבח והודאה להשם יתברך“.

לומדים אנו אפוא ששמות יהודיים הם למעשה תפילות יהודיות. אם כן, מדוע יהודים קוראים לבניהם בשמות של בעלי חיים כגון דוב, זאב ואריה?

התשובה היא שזוהי תפילה. הם מתפללים שבנם יזכה למעלותיהם של בעלי חיים אלו, עוצמה, גבורה ורעב.

כן, בהחלט. לפעמים יהודי צריך להיות דוב או אריה או זאב. אם אתה הולך ברחוב בשעת לילה, ורואה בהמשך הרחוב דוב גדול שהולך לכיוונך, אין ספק שאתה לא תיגש אליו ותלחץ את ידו. גם אם הדוב נמצא במרחק חמש רחובות, אתה תעצור מונית ותורה לנהג לנסוע לכיוון ההפוך. ואם אין מונית, אתה תטפס על עמוד טלגרף. כי אתה יודע שעם דוב לא מתעסקים!

יהודי צריך להיות דוב - איש חזק ועוצמתי, שמוכן להילחם למען כבוד שמים.

אריה - יהודי צריך להיות אריה. עליו להיות נחוש וחסר מורא כמו אריה. היהודי יעבור הרבה ניסיונות בחיים; יהיה עליו להתעמת עם אומות שונות ותרבויות מגוונות, וכדי לשרוד ולהישאר נאמן לה‘ולתורתו, הוא מוכרח להיות אריה - לא לפחד, לא להיכנע, ולא לזוז כהוא זה.

זאב - יהודי הוא זאב. הזאב רעב תמיד, ויהודי נאמן רעב תמיד למצוות. הוא רעב לעבודת ה‘. הוא לא עובד את ה‘ כמו אדם שמכריח את עצמו לעשות משהו! לא! יש לו תאבון גדול לעבודת ה‘, תאבון של זאב. כשזאב טורף כבש, הוא לא עושה זאת ’לשם מצוה‘, כמו אדם שאכל הרבה בערב שבת, וכעת, בסעודת ליל שבת, הוא שבע עד להתפקע; הוא לא מסוגל להכניס שום דבר לפה; אבל מה אפשר לעשות? הוא צריך לשבת ולאכול סעודת שבת, אז הוא אוכל עוד קצת. לא! הוא רעב למצוות. זוהי משמעותו של שם זה. כל השמות היהודיים הללו, שמות של תורה, מבטאים מעלות נחשקות בעבודת ה‘, שעליהן אנחנו מתפללים. אנחנו זקוקים לקין, ליהודה, נחמיה, דוב, זאב ואריה - לכל מיני שמות ותפילות. 

זה רעיון לא רע - לתרגל את הענין הזה מדי פעם. ולא רק אבות ואמהות כלפי ילדיהם; בכל פעם שאתם מזכירים את שמו של יהודי, באפשרותכם לכוון לבחינת התפילה שקיימת בשם הזה. נכון שזה לא קל, אבל זה שווה את זה. כי זוהי מהותו של שם של תורה; כך עשו אבות אבותינו בקוראם שמות אלו - הם עשו ככל יכולתם להשתמש בשמות כדי להזכיר לעצמם את הקב“ה, ולהתפלל אליו.  

שמות טובים ומומלצים לבנים

שמות טובים ומומלצים לבנות

בשם האדם טמונות האנרגיות הפועלות בו. על פי הקבלה אותיות השם מהוות צינורות שפע רוחניים לאדם. בהרצאתו המרתקת חושף זמיר כהן מן הסוד ומעניק כללים והדרכה לפירוש שמות. חלק א':

חלק ב' - בהרצאתו המרתקת חושף הרב זמיר כהן מן הסוד ומעניק כללים והדרכה:

בהרצאה זו מפרט הרב זמיר כהן על פי ספרו "הצופן" את הכללים לבחירת שם לילד, פירוש שמות, וכיצד מוסיפים שם או משנים שם. חלק א':