הפרק היומי בתנ"ך | ביאור פרק ט"ו בספר יהושע: חלוקת נחלת יהודה

תקציר הפרק

בפרק ט"ו בספר יהושע מתוארת חלוקת נחלת בני יהודה על פי גורל. הפרק מתחיל בתיאור גבולות נחלת יהודה. עוד בפרק: כלב בן יפונה מקבל חלק מיוחד בתוך נחלת בני יהודה לפי ציווי ה' ליהושע. כלב כובש את חברון ומוריש את שלושת בני הענק (ששי, אחימן ותלמי). לאחר מכן הוא עובר לכבוש את דביר (קרית ספר) ומציע את בתו עכסה למי שיכבוש את העיר. עתניאל בן קנז כובש את העיר ונושא את עכסה לאשה.

הפרק המלא

(א) וַיְהִי הַגּוֹרָל לְמַטֵּה בְּנֵי יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחֹתָם אֶל גְּבוּל אֱדוֹם מִדְבַּר צִן נֶגְבָּה מִקְצֵה תֵימָן.

(ב) וַיְהִי לָהֶם גְּבוּל נֶגֶב מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח מִן הַלָּשֹׁן הַפֹּנֶה נֶגְבָּה.

(ג) וְיָצָא אֶל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים וְעָבַר צִנָה וְעָלָה מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְעָבַר חֶצְרוֹן וְעָלָה אַדָּרָה וְנָסַב הַקַּרְקָעָה.

(ד) וְעָבַר עַצְמוֹנָה וְיָצָא נַחַל מִצְרַיִם והיה [וְהָיוּ] תֹּצְאוֹת הַגְּבוּל יָמָּה זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב.

(ה) וּגְבוּל קֵדְמָה יָם הַמֶּלַח עַד קְצֵה הַיַּרְדֵּן וּגְבוּל לִפְאַת צָפוֹנָה מִלְּשׁוֹן הַיָּם מִקְצֵה הַיַּרְדֵּן.

(ו) וְעָלָה הַגְּבוּל בֵּית חָגְלָה וְעָבַר מִצְּפוֹן לְבֵית הָעֲרָבָה וְעָלָה הַגְּבוּל אֶבֶן בֹּהַן בֶּן רְאוּבֵן.

(ז) וְעָלָה הַגְּבוּל דְּבִרָה מֵעֵמֶק עָכוֹר וְצָפוֹנָה פֹּנֶה אֶל הַגִּלְגָּל אֲשֶׁר נֹכַח לְמַעֲלֵה אֲדֻמִּים אֲשֶׁר מִנֶּגֶב לַנָּחַל וְעָבַר הַגְּבוּל אֶל מֵי עֵין שֶׁמֶשׁ וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו אֶל עֵין רֹגֵל.

(ח) וְעָלָה הַגְּבוּל גֵּי בֶן הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב הִיא יְרוּשָׁלָ͏ִם וְעָלָה הַגְּבוּל אֶל רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גֵי הִנֹּם יָמָּה אֲשֶׁר בִּקְצֵה עֵמֶק רְפָאִים צָפֹנָה.

(ט) וְתָאַר הַגְּבוּל מֵרֹאשׁ הָהָר אֶל מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ וְיָצָא אֶל עָרֵי הַר עֶפְרוֹן וְתָאַר הַגְּבוּל בַּעֲלָה הִיא קִרְיַת יְעָרִים.

(י) וְנָסַב הַגְּבוּל מִבַּעֲלָה יָמָּה אֶל הַר שֵׂעִיר וְעָבַר אֶל כֶּתֶף הַר יְעָרִים מִצָּפוֹנָה הִיא כְסָלוֹן וְיָרַד בֵּית שֶׁמֶשׁ וְעָבַר תִּמְנָה.

(יא) וְיָצָא הַגְּבוּל אֶל כֶּתֶף עֶקְרוֹן צָפוֹנָה וְתָאַר הַגְּבוּל שִׁכְּרוֹנָה וְעָבַר הַר הַבַּעֲלָה וְיָצָא יַבְנְאֵל וְהָיוּ תֹּצְאוֹת הַגְּבוּל יָמָּה.

(יב) וּגְבוּל יָם הַיָּמָּה הַגָּדוֹל וּגְבוּל זֶה גְּבוּל בְּנֵי יְהוּדָה סָבִיב לְמִשְׁפְּחֹתָם.

(יג) וּלְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה נָתַן חֵלֶק בְּתוֹךְ בְּנֵי יְהוּדָה אֶל פִּי יְהוָה לִיהוֹשֻׁעַ אֶת קִרְיַת אַרְבַּע אֲבִי הָעֲנָק הִיא חֶבְרוֹן.

(יד) וַיֹּרֶשׁ מִשָּׁם כָּלֵב אֶת שְׁלוֹשָׁה בְּנֵי הָעֲנָק אֶת שֵׁשַׁי וְאֶת אֲחִימַן וְאֶת תַּלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק.

(טו) וַיַּעַל מִשָּׁם אֶל יֹשְׁבֵי דְּבִר וְשֵׁם דְּבִר לְפָנִים קִרְיַת סֵפֶר.

(טז) וַיֹּאמֶר כָּלֵב אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת קִרְיַת סֵפֶר וּלְכָדָהּ וְנָתַתִּי לוֹ אֶת עַכְסָה בִתִּי לְאִשָּׁה.

(יז) וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב וַיִּתֶּן לוֹ אֶת עַכְסָה בִתּוֹ לְאִשָּׁה.

(יח) וַיְהִי בְּבוֹאָהּ וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל מֵאֵת אָבִיהָ שָׂדֶה וַתִּצְנַח מֵעַל הַחֲמוֹר וַיֹּאמֶר לָהּ כָּלֵב מַה לָּךְ.

(יט) וַתֹּאמֶר תְּנָה לִּי בְרָכָה כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי וְנָתַתָּה לִי גֻּלֹּת מָיִם וַיִּתֶּן לָהּ אֵת גֻּלֹּת עִלִּיּוֹת וְאֵת גֻּלֹּת תַּחְתִּיּוֹת.

(כ) זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחֹתָם.

(כא) וַיִּהְיוּ הֶעָרִים מִקְצֵה לְמַטֵּה בְנֵי יְהוּדָה אֶל גְּבוּל אֱדוֹם בַּנֶּגְבָּה קַבְצְאֵל וְעֵדֶר וְיָגוּר.

(כב) וְקִינָה וְדִימוֹנָה וְעַדְעָדָה.

(כג) וְקֶדֶשׁ וְחָצוֹר וְיִתְנָן.

(כד) זִיף וָטֶלֶם וּבְעָלוֹת.

(כה) וְחָצוֹר חֲדַתָּה וּקְרִיּוֹת חֶצְרוֹן הִיא חָצוֹר.

(כו) אֲמָם וּשְׁמַע וּמוֹלָדָה.

(כז) וַחֲצַר גַּדָּה וְחֶשְׁמוֹן וּבֵית פָּלֶט.

(כח) וַחֲצַר שׁוּעָל וּבְאֵר שֶׁבַע וּבִזְיוֹתְיָה.

(כט) בַּעֲלָה וְעִיִּים וָעָצֶם.

(ל) וְאֶלְתּוֹלַד וּכְסִיל וְחָרְמָה.

(לא) וְצִקְלַג וּמַדְמַנָּה וְסַנְסַנָּה.

(לב) וּלְבָאוֹת וְשִׁלְחִים וְעַיִן וְרִמּוֹן כָּל עָרִים עֶשְׂרִים וָתֵשַׁע וְחַצְרֵיהֶן.

(לג) בַּשְּׁפֵלָה אֶשְׁתָּאוֹל וְצָרְעָה וְאַשְׁנָה.

(לד) וְזָנוֹחַ וְעֵין גַּנִּים תַּפּוּחַ וְהָעֵינָם.

(לה) יַרְמוּת וַעֲדֻלָּם שׂוֹכֹה וַעֲזֵקָה.

(לו) וְשַׁעֲרַיִם וַעֲדִיתַיִם וְהַגְּדֵרָה וּגְדֵרֹתָיִם עָרִים אַרְבַּע עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן.

(לז) צְנָן וַחֲדָשָׁה וּמִגְדַּל גָּד.

(לח) וְדִלְעָן וְהַמִּצְפֶּה וְיָקְתְאֵל.

(לט) לָכִישׁ וּבָצְקַת וְעֶגְלוֹן.

(מ) וְכַבּוֹן וְלַחְמָס וְכִתְלִישׁ.

(מא) וּגְדֵרוֹת בֵּית דָּגוֹן וְנַעֲמָה וּמַקֵּדָה עָרִים שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן.

(מב) לִבְנָה וָעֶתֶר וְעָשָׁן.

(מג) וְיִפְתָּח וְאַשְׁנָה וּנְצִיב.

(מד) וּקְעִילָה וְאַכְזִיב וּמָרֵאשָׁה עָרִים תֵּשַׁע וְחַצְרֵיהֶן.

(מה) עֶקְרוֹן וּבְנֹתֶיהָ וַחֲצֵרֶיהָ.

(מו) מֵעֶקְרוֹן וָיָמָּה כֹּל אֲשֶׁר עַל יַד אַשְׁדּוֹד וְחַצְרֵיהֶן.

(מז) אַשְׁדּוֹד בְּנוֹתֶיהָ וַחֲצֵרֶיהָ עַזָּה בְּנוֹתֶיהָ וַחֲצֵרֶיהָ עַד נַחַל מִצְרָיִם וְהַיָּם הגבול [הַגָּדוֹל] וּגְבוּל.

(מח) וּבָהָר שָׁמִיר וְיַתִּיר וְשׂוֹכֹה.

(מט) וְדַנָּה וְקִרְיַת סַנָּה הִיא דְבִר.

(נ) וַעֲנָב וְאֶשְׁתְּמֹה וְעָנִים.

(נא) וְגֹשֶׁן וְחֹלֹן וְגִלֹה עָרִים אַחַת עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן.

(נב) אֲרַב וְרוּמָה וְאֶשְׁעָן.

(נג) וינים [וְיָנוּם] וּבֵית תַּפּוּחַ וַאֲפֵקָה.

(נד) וְחֻמְטָה וְקִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן וְצִיעֹר עָרִים תֵּשַׁע וְחַצְרֵיהֶן.

(נה) מָעוֹן כַּרְמֶל וָזִיף וְיוּטָּה.

(נו) וְיִזְרְעֶאל וְיָקְדְעָם וְזָנוֹחַ.

(נז) הַקַּיִן גִּבְעָה וְתִמְנָה עָרִים עֶשֶׂר וְחַצְרֵיהֶן.

(נח) חַלְחוּל בֵּית צוּר וּגְדוֹר.

(נט) וּמַעֲרָת וּבֵית עֲנוֹת וְאֶלְתְּקֹן עָרִים שֵׁשׁ וְחַצְרֵיהֶן.

(ס) קִרְיַת בַּעַל הִיא קִרְיַת יְעָרִים וְהָרַבָּה עָרִים שְׁתַּיִם וְחַצְרֵיהֶן.

(סא) בַּמִּדְבָּר בֵּית הָעֲרָבָה מִדִּין וּסְכָכָה.

(סב) וְהַנִּבְשָׁן וְעִיר הַמֶּלַח וְעֵין גֶּדִי עָרִים שֵׁשׁ וְחַצְרֵיהֶן.

(סג) וְאֶת הַיְבוּסִי יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם לֹא יוכלו [יָכְלוּ] בְנֵי יְהוּדָה לְהוֹרִישָׁם וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת בְּנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלַ͏ִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

ביאור מילים קשות בפרק

"צנה" - לצין. וכל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה (רש"י).

"גבול" - מיצר וסוף (מצודת ציון).

"אבן בהן" - כל מה שהולך עד ירושלים הוא עולה (רש"י).

"הלשון" - ראש הים המשוך כלשון (מצודת ציון).

"אל פי ה' ליהושוע" - כמו שאמר הקדוש ברוך הוא ליהושוע (רש"י).

פירושים מעניינים של פרשנים

"קרית ספר" - רבותינו אמרו (תמורה טז א) אלו הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה שהחזיר עתניאל בן קנז מפלפולו (רש"י).

"לא יכלו בני יהודה להורישם" - שנינו בספרי: רבי יהושוע בן קרחה אומר: 'יכולין היו' אלא שלא היו רשאין מחמת השבועה שנשבע אברהם לאבימלך. ויבוסי לא על שם האומה היה, אלא מגדל דוד שהיה בירושלים ושמו יבוס, ובני אותו מחוז מפלשתים היו וכשכבשו בני יהודה את ירושלים לא הורישו את בני אותו מחוז (רש"י).

הרלב"ג בפירוש נפלא: "כבר יפול ספק במה שנזכר בכאן מנחלת בני יהודה שאחר כך נתנו קצת מעריהם למטה שמעון וזכר הסיבה בזה, כי היה חלק בני יהודה רב מהם וינחלו בני שמעון בתוך נחלתם, איך יתכן? והנה היתה זאת החלוקה כולה בגורל על פי ה', האם נעלם ממנו דבר עד שיינתן בתחלה לשבט יהודה יותר מהראוי, ואחר כך כשראה שלא הספיק הוכרח לתת לשבט שמעון מנחלת בני יהודה? הנה זה לא יתכן שידומה בזה האופן. ואנחנו נאמר בהיתר זה הספק כי תוך גבולות נחלת בני יהודה שהיו מכוונים מאת הש"י היו מן הערים יותר מן הראוי להם, ולא נפלו כל הערים ההם לבני יהודה, אך נמנו מפני היותם כולם בתוך גבולותיהם, ואחר זה ביאר מה שהיה מאלו הערים לשבט שמעון, ובזה נתקיים מה שאמר בתורה: 'אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל'".

מדרשים מעניינים מילקוט שמעוני

"ושם דביר לפנים קרית ספר" - "ובמקום אחר הוא אומר: דנה וקרית סנה הוא דביר, נמצא ארבעה שמות לו. וכי מה צורך לבאי העולם בכך? אלא שהיו ארבע מלכויות מכתשות זו את זו, זאת אומרת על שמי יקרא, וזאת אומרת על שמי יקרא. והלא דברים קל וחומר: ומה פסולת ארץ ישראל מכתשות עליה, ק"ו לשבח של א"י. כיוצא בו: 'עלה אל הר העברים הזה הר נבו'. ובמקום אחר הוא אומר: 'עלה ראש הפסגה', נמצא קרוי שלשה שמות. וכי מה צורך לבאי עולם וכו'.

"ויאמר כלב אשר יכה קרית ספר" - "תנא, אלף ושבע מאות ספקות של גזרות שוות ושל קלין וחמורין ושל דקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. אמר ר' אבהו: אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז בפלפולו, שנאמר: 'ויאמר כלב אשר יכה קרית ספר ולכדה ונתתי לו את עכסה ביתי'. מאי עכסה? שכל מי שרואה אותה כועס על אשתו".

"ארץ הנגב נתתני" - אדם שמנוגב מכל טובה. "ונתת לי גלות מים" - אדם שאין בו אלא דברי תורה. "ויתן לה כלב את גלות עלית ואת גלות תחתית" - מי שרזי עליונים ותחתונים גלויים לו, יבקש מזונות ממנו.

"תנא: הוא עתניאל הוא יעבץ" - עתניאל - שענאו אל, יעבץ - שיעץ ורבץ את התורה לישראל. ומה שמו? יהודה אחי שמעון שמו. ומנא לן דענאו אל? דכתיב: 'ויקרא יעבץ לאלהי ישראל ויאמר אם ברך תברכני - בתורה. והרבית את גבולי - בתלמידים. והייתה ידך עמי - שלא אשכח את לימודי, ועשית לי מרעה - שיהיו לי רעים כמותי, לבלתי עצבי - שלא יסגפני יצר הרע מלשנות, אם תעשה לי מוטב ואם לאו הריני יורד בנסיסי לשאול, זו משנת רבי נתן.

"ר' יהודה הנשיא אומר: אם ברך תברכני - בפריה ורביה. והרבית את גבולי - בבנים ובנות. והייתה ידך עמי - במשא ומתן. ועשית לי מרעה - שלא יהא בי לא מיחוש ראש ולא מיחוש אוזניים ולא מיחוש עיניים. לבלתי עצבי - שלא יסגפני יצר הרע"'.

לינקים לפרקים קודמים:

הפרק היומי בתנ"ך | יהושע פרק א': ציווי ה' ליהושע להכניס את ישראל לארץ

הפרק היומי בתנ"ך | יהושע פרק ב': המרגלים מתחבאים בבית רחב

הפרק היומי בתנ"ך | יהושע פרק ג': נס מעבר הירדן

הפרק היומי בתנ"ך | ביאור פרק ד' בספר יהושע: 12 אבני זיכרון בגלגל

הפרק היומי בתנ"ך | פרק ה' בספר יהושע: מילת בני ישראל

הפרק היומי בתנ"ך | ביאור פרק ו' בספר יהושע: כיבוש יריחו בדרך נס

הפרק היומי בתנ"ך | ביאור פרק ז' בספר יהושע: מעילת עכן בחרם יריחו 

הפרק היומי בתנ"ך | פרק ח' בספר יהושע: ביאור, פירושים ומדרשים

הפרק היומי בתנ"ך | פרק ט' בספר יהושע: פרשת הגבעונים

הפרק היומי בתנ"ך | פרק י' בספר יהושע: עצירת השמש ואבני אלגביש משמים

הפרק היומי בתנ"ך | ביאור פרק י"א בספר יהושע: הניסים במלחמות הצפון

הפרק היומי בתנ"ך | ביאור פרק י"ב בספר יהושע: 31 המלכים הגיבורים שכבש יהושע

הפרק היומי בתנ"ך | ביאור פרק י"ג בספר יהושע: פירוט חלקי הארץ

הפרק היומי בתנ"ך | ביאור פרק י"ד בספר יהושע: כלב מקבל את חברון