ומה, אתם לא רוצים להרוויח 23 מיליארד דולר?

השבוע קראתי כמו כל עם ישראל בתדהמה ובלסת שמוטה את האייטם הבא: עסקת ענק בדרך? גוגל במגעים לרכישת סטארטאפ הסייבר וויז. הוול סטריט ג'ורנל מדווח שגוגל נמצאת במגעים לרכישת סטארטאפ הסייבר המצליח של אסף רפפורט, שרק לאחרונה גייס מיליארד דולר. אם העסקה תתממש, מדובר יהיה בהישג אדיר להייטק הישראלי - ולעסקה הגדולה בתולדות הענף.

"האם ההייטק הישראלי עומד בפני עסקת ענק? הוול סטריט ג'ורנל מדווח כי חברת אלפבית, חברת האם של גוגל, נמצאת במגעים מתקדמים לרכוש את Wiz, חברת אבטחת הסייבר הישראלית. רק לאחרונה גייסה Wiz את הגיוס הגבוה ביותר בתולדות ההייטק הישראלי, מיליארד דולר, לפי שווי של 12 מיליארד דולר. לפי הדיווח של הג'ורנל, גוגל מעוניינת לרכוש את החברה ב-23 מיליארד דולר".

23 מיליארד דולר! ואני שמח שאני נכנס לחדר מורים ומוצא שם טייסטר'ס צ'ויס במקום הקפה הנמס המעפן של המורים. עצרתי לרגע, וניסיתי להבין אם המשפט הזה, אם הסכום הזה, אומר לי משהו. 23 מיליארד דולר הם בעצם 83 מיליארד שקל. 

יודעים מתי בפעם האחרונה חשתי התרוממות רוח? כשקיבלתי במשכורת של יולי הבראה... לא אגיד לכם בדיוק את הסכום, אבל תנחשו לבד שזה ק-צ-ת פחות מ-23 מיליארד דולר...

עכשיו שלא יהיו כאן אי הבנות, כן? אני לגמרי מפרגן לאסף רפפורט. באמת.

מקנא? נו, אמנם אני מחנך בישראל, אבל גם מחנך הוא לא מלאך. רחוק מזה. אני מאמין שכל אחד בתוך תוכו מחזיק איזה קול קטן שהוא קצת מקנא... בכל זאת, בואו, מי לא רוצה לקבל 23 מיליארד דולר, בטח כשהוא עבד קשה מאוד בשבילם? כלומר, כולנו מתלהבים מהסכום, אבל אף אחד לא מספר כמה לילות ללא שינה, דם, יזע ודמעות אכל אסף רפפורט כדי להגיע להישג הבלתי נתפס הזה. כמה פעמים הוא רצה לוותר. להרים ידיים. להחליט שדי! מספיק זה מספיק ועד כאן! הוא לא רוצה להמשיך עם משאבת האנרגיה הזו. אבל הוא המשיך...בכל זאת.

ומי מאיתנו בכלל שומע על מאות הסטרטאפים שנסגרו ורוקנו את הבעלים שלהם?

אבל יודעים מה? באמת שניסיתי. באיזשהו מקום, הרגשתי שהסכום הזה של 23 מיליארד דולר לא באמת עושה לי את זה.

תגידו: "מה, אתה מטורף? אתה יכול לסדר את הילדים שלך ואת הנכדים שלך ואת הנינים שלך...".

אז ברור שאני רוצה לסדר אותם ולדאוג להם, אבל יודעים מה?

אולי הייתי מעדיף שהילדים והנכדים והנינים שלי יקבלו כלים לחיים נכונים, שתהיה להם תפיסת עולם בריאה, בלי קשר לטונות הכסף שיישפכו עליהם.

כי גם את זה צריך לומר ביושר: כמה אנשים ומשפחות קיבלו מיליארדי שקלים, ופשוט התפרקו אחר כך וקרסו לתוך עצמם?

מריבות ומחלוקות, ובעיקר התובנה העיקרית: כסף שעבדת עליו והרווחת אותו ביושר – זה משהו אחד. אם אתה חכם מספיק, כמו ביל גייטס או וורו באפט, אתה תמשיך לעבוד ולחפש את המשמעות של החיים שלך.

אבל מה לגבי הילדים והנכדים שיירשו את הכול?

לא מכיר את אסף רפפורט, אבל הוא נראה לי טיפוס חכם מספיק כדי לחשוב גם על העניין הזה, ולדאוג שהילדים שלו ימשיכו להרוויח את הכסף שלהם בזכות עצמם.

ואני? באמת, חוץ מנושא לטור הזה, לא הרגשתי שנפלתי מהרגליים.

בסופו של דבר גם אסף רפפורט וגם ההומלס ששוכב עכשיו בתל אביב – יסיימו במטר וחצי על מטר וחצי...

נכון, ברור שעדיף לחיות טוב, וכסף יכול להפוך את החיים לנוחים ומהנים יותר. כסף, אגב, גם מועיל מאוד לזוגיות תקינה ובריאה. ובכל זאת, אם יש שיעור שנראה לי שלמדנו מהשבעה באוקטובר, זה שכסף הוא בהחלט דבר חשוב – אבל יודעים מה?... יש בחיים דברים שחשובים יותר. אשכרה. בלי צחוק. בלי כאילו. בלי ציניות.

בריאות. חופש. חירות. משפחה. ואם אתם ממש מתעקשים... אז לא צריך 23 מיליארד.

גם דמי הבראה נשמע לי אחלה.

קיצר, דברו קצת עם התלמידים שלכם על המכירה המטורפת של וויז. תשתפו אותם. תשמעו. ואם על הדרך תצליחו להעניק להם תפיסת עולם נכונה יותר על החשיבות והפרופורציות בחיים של הכסף, תדעו שלא רק אסף רפפורט הרוויח מהמכירה שלו, אלא גם אתם והילדים שלכם.