הפסוק מפרשת השבוע שמסתיר בתוכו סודות עמוקים: 5 פרשנויות שאתם חייבים להכיר

בפרשת השבוע, פרשת בלק, מובא הפסוק הבא: "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ". (פרק כ"ג פסוק א')

לפניכם ביאוריהם של רש"י, רמב"ן, אור החיים, רבנו בחיי ומלבי"ם על פסוק זה. 

1. פירוש רש"י

רש"י מפרש את הפסוק כך: "לא הביט און" - כתרגומו. וכך מבאר אונקלוס: 'אִסתַּכַּלִית וְלֵית פָּלְחֵי גִלוּלִין בִּדבֵית יַעֲקֹב וְאַף לָא עָבְדֵי לֵיאוּת שְׁקַר בְּיִשׂרָאֵל' - 'הסתכלתי ואין עובדים עבודה זרה בבית יעקב, וגם לא עוסקים בעבודה שקרית בישראל'.

מוסיף רש"י לפרש: "ואחרי פשוטו הוא נדרש מדרש נאה: 'לא הביט הקדוש ברוך הוא און שביעקב' - כשהן עוברין על דבריו, אינו מדקדק אחריהן להתבונן באוניוּת שלהן ובעמלן שהן עוברין על דתו. עמל - לשון עבירה,  שהעבירה עמל הוא לפני המקום. ה' אלהיו עמו - אפילו מכעיסין וממרין לפניו, אינו זז מתוכם. 'ותרועת מלך בו' - לשון חיבה וריעות: וכן תרגם אונקלוס: "ושכינת מלכהון ביניהון".

רש"י מפרש את הפסוק כך: כתרגומו של אונקלוס, המתאר: 'הסתכלתי ואין עובדים עבודה זרה בבית יעקב, וגם לא עוסקים בעבודה שקרית בישראל'.

מוסיף רש"י פירוש נוסף המסתמך על מדרש: "לא הביט הקדוש ברוך הוא און שביעקב" - כשהם עוברים על מצוותיו, ה' אינו מדקדק על חטאיהם ולא מתבונן בעמלם שהוא לשון עבירה. העבירה נחשבת כעמל לפני ה'. ה' אלהיו עמו - אפילו כשהם מכעיסים וממרים לפניו, ה' אינו עוזב אותם. "ותרועת מלך בו" - משמעותה חיבה וריעות, כפי שתרגם אונקלוס: "ושכינת מלכהון ביניהון".

2. פירוש הרמב"ן

בראשית דבריו מצטט הרמב"ן את פירושו של האבן עזרא: 'לא הביט און ביעקב' - יחזור אל האל הנזכר (פסוק יט) יאמר שלא הביט השם און ושקר ביעקב ולא ראה בהם עמל וכעס שיעשו לפניו, ועל כן הוא עמם ותרועת מלכותו בהם, כי יריע אף יצריח על אויביהם יתגבר - זה דעת רבי אברהם, ונכון הוא.

ממשיך הרמב"ן ומציע דרך נוספת לפרש את הפסוק: "ויתכן עוד לפרש כי... לא הביט אדם ביעקב ולא ראה איש בישראל און ודבר כזב. אין ביטחונם שקר ואין תוחלתם נכזבת, אבל כל ברכותיהם ובטחונם יתקיימו לעולם... ואמר הטעם כי 'ה' אלהיו עמו', אשר לא יכזב ולא ינחם, 'ותרועת מלך' גיבור בו שלא ינוצח לעולם. כי בהוציאו אותם ממצרים הנה לו תוקף גדול כתועפות ראם על כל בהמה, ואיך לא יתקיימו כל ברכותיהם, ואין בהם נחש וקסם".

הרמב"ן מצטט בתחילה את פירושו של האבן עזרא לפסוק "לא הביט און ביעקב": האבן עזרא אומר כי הכוונה היא שהקב"ה לא רואה חטא או שקר בישראל, ולכן הוא עמם ותרועת מלכותו בתוכם. כלומר, השם מרעיש ומתגבר על אויביהם, כפי שרבי אברהם (אבן עזרא) מפרש וזה נכון בעיניו.

הרמב"ן מציע פירוש נוסף: "לא הביט אדם ביעקב ולא ראה איש בישראל און ודבר כזב". כלומר, לא רק שהקב"ה לא רואה חטא ושקר בישראל, אלא שגם בני אדם אינם רואים זאת בהם. אין ביטחונם שקרי וכל ברכותיהם יתקיימו לעד. הטעם לכך הוא שה' אלהיהם עימם, הוא אינו משקר או מתחרט, ותרועת מלך גיבור בתוכם שלא יובס לעולם. כשם שה' הוציאם ממצרים בכוח רב, כך יתקיימו כל ברכותיהם ואין בהם נחש וקסם.

3. פירוש רבנו בחיי

רבנו בחיי מפרש כך: "על דרך הפשט אין בהם און, שאילו כן לא תתקיים בהם הטובה, שהרי דברי השי"ת כולם על תנאי הם, ומפני שאין בהם און ועמל, ה' אלהיו עמו, השכינה עמהם, ותרועת מלך בו - כי במחנה ישראל בכל מסעיהם תרועה יתקעו, כי כן מנהג חיילות המלכות".

רבנו בחיי מפרש את הפסוק כך: לפי הפשט, אין בישראל חטא או עוון, כי אילו היה בהם חטא, לא הייתה מתקיימת בהם הטובה שהובטחה. מכיוון שאין בהם און ועבירה, ה' אלוהיהם נמצא עימם והשכינה שורה בתוכם. הביטוי "ותרועת מלך בו" מתייחס לתקיעת השופר במחנה ישראל בכל מסעיהם, שכן כך נוהגים חיילות המלכות לתקוע בשופרות בעת המסע.

4. פירוש המלבי"ם

המלבי"ם מפרש את הפסוק באריכות, ומבהיר כי יש הבדל בין 'ראה' ו'הביט' ובין 'יעקב' וישראל'. כה דבריו:

"לא הביט" - יש הבדל בין 'ראה' ובין 'הביט', ש'ראה' מציין ראות עין. ו'הבטה' מציין שימת לב על הדבר ועיון השכל. ויש הבדל בין 'און' ובין 'עמל', ש'און' מציין מעשה רע שנעשה בפועל, ו'עמל' מציין תכונת הנפש בעת עשותו הרע... אולם המליץ פה יש לו כוונה אחרת, שיאמר שה' מרוב אהבתו אותם לא ישים לב לחטאתם והוא סולח לעוונם, ועל פי זה יאמר שביעקב שהם ההמונים שבהם, הגם שיראה בם און שהוא מעשה הנעשה שלא ביושר וזה נראה לעיניים, בכל זה לא הביט און היינו שלא ישים לב עליו, כי עמי הארץ זדונות נעשו להם כשגגות ואינו משים לב לענשם בעבור זה, ובישראל - שהם גדולי האומה - שהם לא יעשו און שהוא מעשה רע בפועל, אבל יצויר אצלם עמל שהוא שיחטאו בהרהור הלב ובמחשב,ה שזה נקרא עמל, ובכל זה אחר שהרהור זה נשאר רק הרהור בלבד ואינו יוצא מכח אל הפועל שיעשו רע במעשה עד שהעמל יתראה בחוש הראות, אם כן לא ראה עמל בישראל, ואינו מעניש על המחשבה הנעלמה בקרב איש ולב עמוק".

ממשיך המלבי"ם את ביאורו: "ה' אלהיו - הוא מאמר מקביל ע"י שלא הביט און ביעקב לכן ה' אלהיו עמו - אף שיחטאו לפעמים, לא יסיר מהם השגחתו והשכינה בקרבם, וע"י שלא ראה עמל בישראל - תרועת מלך בו, כי ההשגחה דבוקה עם ישראל שהם הגדולים שבהם, ומציין שה' הוא מלכם והם עמו, כמו שהמלך יתכבד על ידי העם שהוא מולך עליהם וכשבא בקרבם יריעו תרועת שמחה על שמלכם בקרבם, כן יתקדש ה' ותנשא מלכותו ונקדש בכבודו על ידי הצדיקים והוא בקרבם כמלך השוכן בתוך עמו ומתכבד בכבודם".

ביאור דברי המלבי"ם: המדרש על הפסוק "לא הביט" מדגיש את ההבדלים בין המילים "ראה" ו"הביט" ובין "און" ו"עמל". "ראה" מציין ראות עין פשוטה, בעוד "הביט" מציין תשומת לב ועיון שכלי. "און" מתייחס למעשה רע שנעשה בפועל, ו"עמל" מציין את תכונת הנפש בעת עשיית הרע. המליץ מסביר כי מרוב אהבת ה' לעם ישראל, הוא אינו שם לב לחטאותיהם וסולח לעוונם.

המלבי"ם מסביר כי ה' אינו שם לב לאון ביעקב, כי אף אם הם עושים מעשים רעים, הוא אינו מעניש אותם כיוון שהמעשים הללו נחשבים כמעשים שנעשו בשגגה. הגדולים בישראל לא עושים מעשי און, אלא יתכן שיחטאו בהרהור לב בלבד, ובמקרים כאלה ה' אינו מעניש על מחשבות נעלמות שלא באות לידי מעשה.

המלבי"ם ממשיך ומסביר שה' תמיד נמצא עם ישראל, גם כאשר הם חוטאים, ולא מסיר את השגחתו והשכינה מהם. ה' הוא מלכם והם עמו, וכשהמלך בקרב העם, העם מריעים תרועת שמחה על נוכחות המלך ביניהם. כך ה' מתקדש ונכבד על ידי הצדיקים בישראל, אשר נחשבים למלך השוכן בתוך עמו ומתכבד בכבודם.

5. פירוש אור החיים

האור החיים מאריך ביותר בביאור פסוק זה, ומציע 9 (!) אפשרויות לביאורו:

א. "לא הביט און ביעקב" - יתבאר על פי דבריהם ז"ל (רע"מ ח"ג רעה) שאמרו כי על ידי חטא האדם נרשם רושם כח הרע באביר שבו עשאו והיא בחינת הפגם המוזכרת בדבריהם ז"ל, ופירוש און הוא כח הרע הנמשך מהעבירה, על דרך אומרו (משלי, ל) לא פעלתי און, וכתיב (תהלים, קכה) 'יוליכם ה' את פועלי האון', ולזה אמר לא הביט און שהוא רושם המפעל הרע אינו אפילו ביעקב שהן המון העם שיתכנו בשם יעקב שכלם נשמרים מעשות רע, והגם שיטעו מדרך השכל אינו נקבע בנפשם האון שהוא חלק הרע, על דרך אומרו (שיר ד') כולך יפה ומום אין בךו פירוש שאין החטא עושה בו מום קבועו אלא לכלוך העובר על ידי רחיצה והדחה, וכמו שרמזו ז"ל (שהש"ר) במה שאמר הכתוב 'שחורה אני ונאוה' יעיין שם, ואומרו 'ולא ראה עמל בישראל' פירוש אפילו פגם שצריך עמל להעבירו אינו באותם שנקראים ישראל שהם הצדיקים".

כלומר, הפירוש "לא הביט און ביעקב" מתבסס על דברי חכמינו ז"ל, האומרים כי חטא האדם יוצר רושם של כוח רע באדם. "און" מתייחס לכוח הרע הנמשך מהעבירה. בפסוק נאמר שה' לא הביט און, כלומר, רושם המפעל הרע אינו נמצא אפילו ביעקב, המון העם, שמורים מלעשות רע. אפילו אם הם טועים, החטא אינו נקבע בנפשם כחלק רע קבוע, אלא ככתם שניתן להסירו באמצעות רחיצה והדחה, כפי שנרמז בפסוק "שחורה אני ונאוה".

בהמשך נאמר "ולא ראה עמל בישראל", שמשמעותו היא שאין אפילו פגם שדורש עמל להעבירו אצל אלו שנקראים ישראל, הצדיקים.

ב. האור החיים מציע דרך נוספת לפרש את הפסוק: "או ירצה אומרו 'לא הביט און' הוא חטא המחשבה שגם הוא יקרא און על דרך אומרו (תהלים, סו): 'און אם ראיתי בלב'י, שאין ה' מביט אל המחשבה הרעה, 'ביעקב' פירוש שאין עושה ביעקב המחשבה הרעה רושם האון שהיא ענף הרע, ולזה דקדק לומר לשון הבטה שהיא יותר מהראיה פירוש כי הגם כי בראיה ראשונה הוא רואה מחשבה הרעה כשהוא מביט בפנימיות מפעלה אין און, ודקדק לומר און ביעקב, פירוש שאינו עושה בו החטא ההוא רושם, וזה אפילו בהמון העם אשר בשם יעקב יכונה, וכנגד הצדיקים שבהם אמר 'ולא ראה', פירוש אפילו מחשבה בלתי הגונה הנקרא עמל שעמל עמו יצר הרע בכח המחשבה להטותה מדרך השכל והצדיקים לבם חלל בקרבם, והוא אומרו 'ולא ראה עמל בישראל'.

האור החיים מציע דרך נוספת לפרש את הפסוק "לא הביט און ביעקב": לפי פירושו, המילה "און" מתייחסת לחטא המחשבה, כפי שנאמר בתהילים "און אם ראיתי בלבבי". ה' אינו מתמקד במחשבות הרעות של עם ישראל, כלומר, המחשבות הרעות אינן משאירות רושם רע בעם ישראל.

ה' משתמש במילה "הביט" שהיא יותר חזקה מ"ראה", כדי להבהיר שה' רואה את המחשבות הרעות, אך כשהוא מתבונן לעומק, אין בהן און אמיתי. זה אפילו נכון לגבי המון העם הנקראים "יעקב".

ביחס לצדיקים בישראל, נאמר "ולא ראה עמל בישראל". כאן הכוונה היא שה' אפילו לא רואה מחשבות לא הולמות אצל הצדיקים, שאצלם המחשבות הרעות נגרמות על ידי היצר הרע אך אינן משפיעות עליהם באמת, כי לבם חלל בקרבם. לכן נאמר "ולא ראה עמל בישראל".

ג. עוד ממשיך האור החיים לבאר: "גם נתכוון לומר שהצדיקים, הגם שעושים מצות וכל עסקם בתורה, אינם מרגישים שיש להם עמל על דרך אומרו (תהלים, עג) 'עמל הוא בעיני', אלא אדרבא כאדם המרויח וכאדם המשתעשע בשעשועים לרוב חשקם בתורה".

ד. עוד מבאר האור החיים בדרך נוספת: "גם נתכוון על דרך אומרו (משלי, ח) 'אני בינה לי גבורה', כי כשהצדיקים עוסקים בתורה ומתמידין בה - אין להם עמל בעסק התורה, שאדרבא היא נותנת לו גבורה".

כלומר, האור החיים מסביר שהצדיקים, למרות שהם עסוקים כל הזמן בלימוד תורה ובקיום מצוות, אינם מרגישים שזה עמל. למעשה, הם חשים הנאה ושעשוע מכך, כאדם שמרוויח ונהנה מהעשייה, בגלל אהבתם הגדולה לתורה.

ה. האור החיים מבאר בדרך נוספת את החלוקה בין 'יעקב' ל'ישראל'. כה דבריו: "עוד ירצה לומר כי באמצעות ב' הדרגות שיש בישראל, אין הקדוש ברוך הוא מקפיד על רשע שבעולם מהאומות ובזה אינו מאבדם גם אינו יגע בבריאת עולמו ובנשיאת עול לכל הדברים הצריכין לעולם, והוא אומרו לא הביט און שיש בעולם בשביל יעקב, גם אינו רואה עמל שעמל כביכול בסבילת העולם ובמזונותיו ובסיפוק צרכיו הכל אינו חש לו בשביל ישראל, והוא אומרו בישראל בשביל ישראל, וכן תמצא שאם ישראל הולכים בדרך התורה והמצות ה' נותן טובו לעולם וניזונים ונהנים גם האומות יחד, ומעתה המבקשים לעקור אומה זו מבקשים לאבד העולם ויושביו".

כלומר, האור החיים מסביר את ההבדל בין "יעקב" ל"ישראל" באופן נוסף. הוא אומר כי בזכות שתי הדרגות שיש בישראל, הקב"ה אינו מקפיד על רשעי העולם מהאומות ולכן אינו משמידם. ה' אינו מתאמץ לשאת בעול העולם ולספק את כל הצרכים בזכות "יעקב". עבור "ישראל" הצדיקים, ה' אינו רואה עמל בעשיית הטוב לעולם. אם ישראל הולכים בדרך התורה והמצוות, ה' נותן טובו לכל העולם, כולל לאומות, ומי שמבקש להשמיד את עם ישראל בעצם מבקש להשמיד את העולם כולו.

ו. האור החיים מבהיר דרך שישית לביאור הפסוק: "עוד נתכוון באומרו: 'ולא ראה עמל בישראל' כי הצדיקים כל צפצופם עושים בו נחת רוח לה' ואינם מיגעים אותו, כביכול על דרך אומרו (מלאכי, ב) הוגעתם ה' בדבריכם, ולזה אמר ולא ראה עמל בישראל".

האור החיים מציע דרך שישית לביאור הפסוק: "ולא ראה עמל בישראל" – הצדיקים עושים כל דבריהם בנחת רוח לה' ואינם מטריחים אותו, בניגוד למה שנאמר במלאכי "הוגעתם ה' בדבריכם". כלומר, הצדיקים אינם גורמים לה' עמל או טרחה במעשיהם, ולכן נאמר "ולא ראה עמל בישראל".

ז. מבאר האור החיים בדרך נוספת: "'ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו' - פירוש כנגד ב' בחינות שהזכיר, הנקראים בשם יעקב שהם ההמון עם, והמתכנים בשם ישראל שהם הצדיקים, ה' אלהיו עמו הם הצדיקים שעושים מאהבה, לזה אמר ה' שהוא שם החסד לומר שאין עבודת הצדיק לצד הדין אלא אוהב הטוב במה שהוא טוב, ודקדק לומר אלהיו שלא תחשוב שאם ה' מייסרהו ישוב אחור, לזה אמר אלהיו שהגם שייסרהו על משמרת אהבתו יעמוד, וכנגד כת ההמון הנקראים בשם יעקב אמר ותרועת מלך בו שהוא ירא לצד המשפט.

האור החיים מבאר את הפסוק באופן נוסף: "'ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו'". הוא מתייחס לשתי קבוצות בעם ישראל: יעקב וישראל. "ה' אלהיו עמו" מתייחס לצדיקים, שעובדים את ה' מתוך אהבה, ולא מתוך פחד. ה' מייסר אותם אך הם נשארים נאמנים. "ותרועת מלך בו" מתייחס להמון העם, יעקב, שעובדים את ה' מתוך יראה ופחד ממשפטו.

ח. פירוש נוסף מבאר האור החיים על הפסוק: "עוד ירצה לומר שבח השגתם שלא בחר ה' לשכן שמו אלא עמם, ועוד שעשה בהם כח עליון שיכולין לאבד כל מה שנותנין בו עיניהם כמלך עולם, והוא אומרו 'ותרועת מלך בו' פירוש אין צריכין שה' יאבד קמיהם אלא בהם עצמן יש הדרגה זו. וכן תמצא שהצדיקים כל מקום שנותנים בו עיניהם להשחית בכל הנבראים הם בעלי היכולת".

האור החיים מבאר פירוש נוסף לפסוק: הוא מסביר שהשבח של עם ישראל הוא בכך שה' בחר לשכן את שמו דווקא בקרבם, ובנוסף העניק להם כוח עליון. הכוח הזה מאפשר להם לאבד כל דבר שהם נותנים בו את עיניהם, כמו מלך העולם. הביטוי "ותרועת מלך בו" מתייחס לכך שהכוח הזה נמצא בעם ישראל עצמו, והם אינם צריכים שה' ישמיד את אויביהם, כי יש להם את הכוח לעשות זאת בעצמם. הצדיקים, בפרט, מסוגלים להשחית כל דבר שהם רוצים בכל הנבראים, והם בעלי היכולת הזאת.

ט. דרך נוספת לפירוש, מבאר האור החיים: "עוד יתבאר על דרך אומרם ז"ל (ברכות סא) על רבי עקיבא שהיו סורקים בשרו במסרקות של ברזל והיה מאריך באחד וכו', והוא אומרו: 'ה' אלהיו עמו' - פירוש: 'מדבק נפשו בה' אלהיו בתכלית החיבה', הגם שתרועת מלך בו בשבט ברזל שסורקין בשרו, ואפילו בזמן עצמו שהשבט בו, שהיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל - אף על פי כן ה' אלהיו עמו".

בית בקיבוץ בארי לאחר הטבח

האור החיים מציע פירוש נוסף לפסוק בהתבסס על מאמר חז"ל (ברכות דף סא:) על רבי עקיבא שסבל ייסורים קשים בזמן שהיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והוא בכל זאת האריך בקריאת שמע במילה "אחד". הפירוש הוא: "ה' אלהיו עמו" - הצדיקים מדבקים נפשם בה' בתכלית החיבה, אפילו כשסובלים ייסורים קשים כמו רבי עקיבא, שמאריך בקריאת שמע בזמן שסורקים את בשרו. גם בזמן הייסורים הקשים ביותר, ה' עדיין נמצא איתם ומחזק אותם, והם עדיין דבוקים בו בעבותות אהבה.

מומלץ במיוחד - הרב זמיר כהן בשיעור נפלא על החוכמה האלוקית העצומה הטמונה בתורה: