היסטוריה וארכיאולוגיה
מאימפריה לחורבן (ב'): הברית המסוכנת שהפילה את ממלכת יהודה
שמעון החליט לכרות ברית עם הרומאים. הברית הזו נראתה לשמעון ואנשיו כקלף ביטחון חזק במזרח התיכון הבלתי יציב. הם לא יכלו לדעת שהקשר עם הרומאים יוביל בסופו של דבר לחורבן הארץ על ידיהם
- יהוסף יעבץ
- י"ח תמוז התשפ"ד
(צילום: shutterstock)מאימפריה לחורבן (א'): מרד החשמונאים והניצחון המפתיע
בשנת 142 לפני הספירה, שמעון בן מתתיהו החשמונאי נעשה נשיא וכהן גדול. הוא ניהל את ממלכתו ביד רמה, אבל הוא רצה לצפות גם את פני העתיד. הניסיון לימד את החשמונאים, כי הממלכה היוונית הסלבקית לא הייתה יציבה. אם כיום קיבלה ממלכתו תמיכה מאנטיוכוס השביעי, הרי שבעוד מספר שנים יתהפך הגלגל. יהודה המכבי כבר חשב על כך, וכרת ברית עם אנשי ספרטה, בהסתמך על המסורת שהם בני אברהם, אולי זרע עשיו.
שמעון החליט לכרות ברית עם הרומאים. הרומאים היו אויביהם המרים של היוונים, וכיוון שכך, ברית איתם עשויה להוות חיזוק משמעותי, ואיום מול היוונים.
הרומאים נענו להצעה, וזקן הרומאים (באותו זמן לא היה עדיין קיסר לרומאים, כותב המכתב היה כנראה הקונסול לוקיוס קאיקיליוס) כתב מכתב ליוונים בזו הלשון: "לוקיאש זקן אנשי רומא, למלך תלמי שלום.
"שמעון ראש הכוהנים ועם היהודים בעלי בריתנו, שלחו מלאכים אלינו לחדש את ברית שלומם אתנו, ויגישו לנו מנחה מגן זהב אחד אלף שקל משקלו.
"לכן חשבנו למשפט לכתוב לכל המלכים ולכל העמים לבל ירעו עם היהודים, ולא יצאו למלחמה על ארצם ועריהם.
"גם לא יבואו לעזרת איש אשר יצא למלחמה עליהם, כי לקחנו את מנחתם את מגן הזהב מידם. וכי ינוכו אנשי רשע אליכם אשר העוו בארצם, והסגרתם אותם ביד שמעון הכהן ליסרם כמשפטם".
הברית הזו נראתה לשמעון ואנשיו כקלף ביטחון חזק במזרח התיכון הבלתי יציב.
הם לא יכלו לדעת שהקשר עם הרומאים יוביל בסופו של דבר לחורבן הארץ על ידיהם. להיפך, הם הרגישו שהברית מעניקה להם כוח. ואכן, תוך זמן קצר התהפך אנטיוכוס, וביקש בחזרה את הערים ששמעון החשמונאי כבש בארץ ישראל, וכך שלח לשמעון על ידי אתינובוס שר צבאו: "אתם לכדתם את יפו ואת גזר ואת המצודה אשר בירושלים והם ערי מלכותי. את גבולי הארץ השימותם ונחלתי שמתם לחרבה ועל ערי ממשלתי תשתררו. ועתה השיבו לי את הערים אשר לקחתם ואת כל תרומות הערים אשר הרימותם מחוץ לגבולי יהודה. ואם לא ונתתם לי את כסף מכרם חמש מאות ככר כסף בעד הערים וחמש מאות בעד השמות והתרומות. ואם תמאנו ומריתם ויצאתי בחרב לקראתכם".
אתינובוס הגיע לירושלים, "וירא את יקר גדולת שמעון ואת כל תפארת הזהב והכסף וכלי השרת, וישתומם ויגד לשמעון את אשר ציוהו המלך".
והמלך שמעון, בגאווה יהודית, השיב לאנטיוכוס: "לא ארץ נכריה לקחנו, ולא ברכוש נכרים משלנו – כי אם נחלת אבותינו, אשר בידי אויבינו בעת מן העיתים בלא משפט נכבשה. ואנחנו כאשר הייתה לנו עת, השיבונו את נחלת אבותינו. הארץ אשר שבנו לרשתה אחוזת אבותינו היא, ואין לאיש זר חלק ונחלה בתוכה. כי אויבינו שדדו נחלתנו ויאחזו בה באון ובעוול, ועתה כי הצליח ה' את דרכנו לקחנו את נחלת אבותינו וישבנו בה".