דונה גרציה: סיפור חייה המרתק של האישה שהצילה אלפי יהודים

ביאטריס דה לונה היתה בת אנוסים שנולדה בפורטוגל בשנת 1510, ר"ע. שכניה וחבריה לא ידעו ששמה האמיתי הוא חנה נשיא. אביה נמלט מספרד בעת גירוש ספרד, והעביר את מסחרו לפורטוגל, אך בעת גירוש פורטוגל, שלש שנים מאוחר יותר, כבר לא יכל לעזוב, והוא נשאר בפורטוגל כ"אנוס". בגיל 18 נישאה ביאטריס לפרנציסקו מנדס, יהודי אנוס גם הוא, כמובן. לבתם הנולדת להם הם קראו "בריאנדה", אך שמה היהודי היה "ריינה" – מלכה. השמות "מלכה" ו"נשיא" מעידים על שאיפתם של האנשים הגדולים האלו. ואכן, ביאטריס לא נועדה לחיים של הסתרה, היא נועדה לגדולות, למלוכה.

ביאטריס היגרה לאנטוורפן, כיהודיה גאה. היא הצליחה להעביר את כל נכסיה ומסחרה. שמה המוכר היה "דונה גרציה". היא הרוויחה כסף רב, וחלק עצום מהונה הושקע בעזרה ליהודים להימלט מספרד ומפורטוגל. כיוון שהרשויות לא אפשרו ליהודים לצאת ממדינות אלו, היה צורך לשלם סכומים גדולים למבריחים שלקחו אנשים במשך שבועות דרך מעברי הרים, נקיקים ופסגות, כדי לצאת למדינות שבהן לא תשיגם ידה הארוכה והמרושעת של האינקוויזיציה.

סוכניה היו פזורים בכל אירופה כסוחרי תבלינים, אך לכל אחד מהם היתה עין נוספת שאותה פקחו על מסלולי ההברחה, תשלומים למבריחים וקשרים עם יהודים נוספים המעוניינים לברוח. על ספינות הסוחר שלה הוחבאו יהודים כנוסעים סמויים, כאשר עובדיה "לא שמים לב". סוכנים מיוחדים בנמלים שבהם עגנו ספינות הסוחר העבירו מידע לנוסעים הסמויים, היכן יוכלו לרדת בבטחה. רבים מהם הגיעו להולנד, שבה פרחה הקהילה היהודית. רשת נפרדת עסקה בהוצאת רכושם של היהודים אל מחוץ לספרד ולפורטוגל, באמצעים מתוחכמים של הלבנת הון, העברות בעלויות ועוד אמצעים משפטיים שעמדו לרשותה כעשירה מופלגת.

ההיסטוריון הבריטי ססיל רות' כתב ב-1946 שדונה גרציה הייתה "המוח מאחורי המבצע המשוכלל הזה", וכי "אין דומה לכך בהיסטוריה היהודית, או אולי אפילו בכל היסטוריה שהיא עד ימינו. מעולם לא נראה ארגון כזה של 'מסילת רכבת מחתרתית' להצלת יהודים ולהבאתם למקום מבטחים".

הקיסר קרל החמישי חמד את הונה של דונה גרציה, וניסה לאלץ אותה להשיא את ביתה לאחד מהאצילים שסביבו. גרציה ידעה על התוכנית, נמלטה לצרפת עם רוב רכושה, ומשם היגרה לוונציה, שם התבססה מחדש בהצלת היהודים ובעסקי מסחרה, שחבקו את כל אירופה והבלקן. אך הנוצרים לא נתנו לה מנוח, והצרו את מסחרה. כך עברה דונה גרציה לטורקיה, תחת ממשלת הסולטן באיזיט השני. מעברה הביא צמיחה כלכלית עצומה לטורקיה, והסולטן התלוצץ על הקיסר שכונה "פרדיננד הנבון": "כיצד תוכלו לקרוא לפרדיננד הזה 'נבון', הרי הוא רושש את ממלכתו והעשיר את ממלכתי?".

ביתה בקונסטנטינופול נעשה בית ועד לחכמים, ובראשם מרן הבית יוסף. היא תמכה בלומדי תורה, בהדפסת ספרי קודש ובכל עניין שחשוב לעם ישראל. היא פדתה יהודים שנשבו על ידי שודדי ים. שמונים עניים אכלו על שולחנה מדי יום. בחורף הקשה של שנת 1567 היא קנתה המוני בגדים ועצי הסקה עבור העניים, ושילמה לבתי החולים ולבתי ספר יהודיים. בבית הכנסת הפרטי בביתה, שכונה "בית הכנסת של הסניורה", יכלו להתפלל כל היהודים בכל נוסח שהיו רגילים בו. בית הכנסת סניורה קיים עד היום באיזמיר. דונה גרציה הקימה גם כולל אברכים בסלוניקי, כאשר היא משלמת את מלגתם של האברכים.

חלום חייה היה ליישב את ארץ ישראל, וכאישה העשירה בעולם באותו זמן היא יכלה להרשות זאת לעצמה. בשנת 1561 היא קיבלה אישור מהסולטן סולימן לבנות מחדש את העיר טבריה, תמורת אלף דוקטי זהב לשנה. אחיינה, דון יוסף נשיא, עמד בראש הפרויקט. חומות טבריה שוקמו, נבנו בה בתים, וארונו של פרנקו מנדס, בעלה של דונה גרציה, הובא לקבורה באחוזתה שבטבריה. ביתה כבר היה מוכן לקבל את פניה. הנוסע הפורטוגזי פנטלאו דה אביירו, שביקר בארץ ישראל סמוך לשנת 1565, מספר: "שמעתי מכמה יהודים פורטוגזים בדבר אשה פורטוגזית, שנמלטה ממלכות זו ברכוש גדול, שהעניק לה כוח והשפעה רבה, ופרסם את שמה במדינות אלו, וכיצד קנתה את העיר טבריה... וכי בקיץ הבא היא תבוא מקושטא עם כל משפחתה, לגור בטבריה, ועמה כל היהודים שירצו לבוא אחריה. חדשות אלה הביאו שמחה גדולה לכל היהודים היושבים בארץ-ישראל, כיוון שאלה האמינו שעם התיישבותם שם, חייב גם המשיח לבוא". אולם ב-1569 נפטרה דונה גרציה לא רחוק מקושטא, בטרם הגשימה את חלומה לעלות לארץ ישראל. יהי זכרה ברוך.