זה מה שאנחנו צריכים כדי ליצור: להאמין ביכולתנו

רבים מבלבלים בין המושגים "הערכה עצמית" ו"גאווה". הפסיכיאטר רבי אברהם טוורסקי מסביר, ששתי התכונות האלה, לא רק שאינן דומות – אלא הן מנוגדות. משמעות הגאווה היא: אתה זוקף את ההצלחה לעצמך, כאילו שאתה הכוח היחידי הפועל בפרויקטים שלך, ומזלזל בעזרה ובכוח שאלוקים נותן לך. לעומת זאת, הערכה עצמית היא: המודעות לגודל הפוטנציאל שלך. אתה בהחלט יכול להיות מודע ליכולת שלך לבנות דברים רבים, להשפיע רבות על העולם ולהשתתף בתוכנית האלוקית – שמטרתה להוביל את העולם הזה למצב אידיאלי – וכל זאת בענווה גדולה.

הנוסחה פשוטה: דע, קיים בך פוטנציאל גבוה מאוד לפעולה ולידע, פוטנציאל שהוא ודאי גבוה יותר ממה שאתה מתאר לעצמך. עליך לחפש ולפתח אותו ככל האפשר, ועם זאת לדעת שאלוקים, ולא אתה, הוא שנתן לך את הכישורים ואת הכוח לפתח אותם. משה רבנו הוא הדוגמה הטובה ביותר לאדם ששילב בעצמו הערכה עצמית גבוהה עם ענווה גדולה.

התורה מעידה על משה שהוא האדם העניו ביותר שהיה אי פעם על כדור הארץ (במדבר י"ב, ג'), וחכמינו מבארים שהוא היה מסוגל להבין שכל מעשיו אינם בזכותו אלא בזכות האלוקים. הוא הבין אפוא שהפוטנציאל שלו נמצא בידי האלוקים וחיפש כיצד לפתח אותו. כך, באמצעות ביטחון עצמי גדול, הוא הצליח להשפיע על כל האנושות, עד ימינו. ענוותנותו הקנתה לו את הזכות להיות דובר האלוקים, ועל ידי זה הוא נעשה לאדם החשוב ביותר בעולם.

לעומת זאת, הגאווה חוסמת את ההערכה העצמית. אדם גאוותן אינו חותר להתפתח, כי בתפיסתו הוא כבר "מושלם". כדי שתהיה לך גישה לפוטנציאל האמיתי שלך, עליך להתגבר על המחסום הקובע שכל מעשיך נובעים ממך. באותה מידה, תלמיד החושב שהוא יודע הכול ואין לו צורך במישהו שילמד אותו, נמצא בסיכון שלא להוסיף לעצמו דעת.

חשוב מאוד שתכיר את פוטנציאל הפעולה שלך. דע שיש משימות ששייכות לך בלעדית, אף אם אינך אדם מפורסם. עלינו להגשים את הפוטנציאל שלנו ולזקוף אותו בענווה לאלוקים.

לחשוב חיובי

לפני שמתחילים פרויקט, לרבים מאיתנו יש נטייה להעלות בעיות העלולות לצוץ, גם כאלה שאינן סבירות. כך מרימים ידיים לפני שמתחילים. בעיות תמיד היו ויהיו, ואם הן מופיעות צריך לפתור אותן, אבל לא להתייאש בגללן אף בטרם הן צצו. תמיד נשמע דברים כגון "חבל אפילו לנסות. הקהילה הזאת מעולם לא תמכה בפרויקטים מסוג זה", או: "מה? נראה לך שמישהו ינקוף אצבע לעזור?".

מה נכון לעשות כששומעים דיבורים מחלישים כאלה? במקום להיבהל מהבעיות, עלינו להפוך אותן לרעיונות. כאשר מכירים את המכשולים, אפשר לתכנן ביתר יעילות את הדרך למטרה.

תמיד חשיבה חיובית היא המניעה אותנו והגורמת לנו להסתכל קדימה. דמיין לך את מצבו של חולה אנוש שהרופא אומר לו: 'יש לך עשרים וחמישה אחוזים של סיכוי למות'. האמירה הזאת מכניסה את החולה לייאוש, מחשבות שליליות ממלאות אותו, ואלו מחמירים את מחלתו.

לאותו חולה הרופא יכול לומר: 'יש לך שבעים וחמישה אחוזים של סיכוי להחלים ולהתאושש'. במקרה זה, החולה, שכבר איבד תקווה, מוצא דרך להחזיק בחוט של מחשבות חיוביות ולשנות את מצב רוחו, וצעד זה ישפיע לטובה על בריאותו. מה ההבדל? הרי המסר אחד הוא. מה שהשתנה הוא רק הדרך שבה ביטאו אותו. זו הוכחה ליתרון הגדול של החשיבה החיובית.

מתוך הספר "מסעו של דן אחר משמעות החיים", מאת רוני דיין. לרכישת הספר בהידברות שופס, לחצו כאן.