מאימפריה לחורבן (ו'): הקרבות, הניצחונות והתקנה המפורסמת שתיזכר לדורות

מיד כשנתמנה ינאי למלך, הוא המשיך במלחמות למען גירוש הגויים מארץ ישראל. אחיו אריסטובולוס ייהד את עמק יזרעאל ואת הגליל, וינאי יצא למלחמה על עכו, שהייתה עיר גויים שהציקה ליהודי ארץ ישראל.

אלכסנדר ינאי צר על עכו מכל צדדיה, אך לא הצליח להיכנס אליה. תושבי עכו שלחו בסתר הודעה למלך קפריסין, תלמי לתירוס, שיבוא להושיעם, וזה אכן הגיע ופגע בחילו של ינאי. ינאי הזעיק לעזרה את קליאופטרה השלישית מלכת מצרים, ששלחה אליו שני גדודים בפיקוד של יהודי מצרים, ממשפחת חוניו. הגדודים המצריים ניצחו את תלמי לתירוס וצבאו, וסייעו לינאי להשתלט על האזור.

קליאופטרה חשבה שבזכות הניצחון המצרי תהיה ישראל שייכת למצרים מעכשיו, אך המצביאים היהודים לא תמכו ביוזמה זו, והסבירו לקליאופטרה את הסיבוך הגדול בניסיון להשתלט על ישראל, ועל כך שבלי ספק זה יגרום גם לרומאים להיכנס למלחמה. כך ניצלה ישראל מרעיון הסיפוח המצרי. בתמורה ויתר ינאי על עכו, וכבש במקומה את דור, סטרטון (קיסריה בהמשך) ואפולוניה, השולטות על החוף מחיפה ועד המרכז.

בשנות מלכותו הראשונות המשיך ינאי בכיבושיו, כבש את עבר הירדן המזרחי, את גדר ואת חמת, ועוד ערים מפורסמות. הוא כבש את הנגב, וכשהגיע לעזה ציווה למרבה ההפתעה להרוס את כולה. הסיבה לכך הייתה רצונו לשתק את המסחר של הנבטים (הערבים הקדומים), שהובילו סחורות על פני כל המזרח עד נמל עזה. הרס עזה התבצע בשנת 96 לספירה, אחרי כשבע שנות שלטון. בשנים הבאות המשיך ינאי בכיבוש מואב, סוסיתא, ועוד מקומות חשובים בעבר הירדן המזרחי. ממלכתו הייתה הגדולה ביותר בתולדות ישראל, והקיפה שטחים עצומים במזרח התיכון.

כל עוד היה ינאי עסוק במלחמות, הצליחה אשתו שלומציון לייצב את עולם ההלכה ואת הנהגת המקדש בעזרת גיסה הגדול, שמעון בן שטח, שהיה גם אב בית הדין של הסנהדרין. מטעם המלכות הוכרז כי כל מי שירצה לדון מעכשיו – יצטרך להביא ראיה מן התורה. חכמי הצדוקים הגיעו כדי לחוות את דעתם בשאלות הלכתיות שונות, אבל כשהגיעו לשלב שבו היו צריכים להביא ראיה מן התורה, הם התחילו להתגמגם, ובסופו של דבר חזרו כלעומת שבאו. וכך התמנו סנהדרין שמכירים את התורה שבעל פה ומכירים בסמכותה, ויודעים כיצד כל דין מבוסס בתורה. היום הזה שבו הצדוקים נשמטו מלדון נקבע כחג במגילת תענית, יום כ"ח לחודש טבת.

ינאי המלך, למרות היותו כהן גדול באופן פורמלי, לא יכל לעסוק בעבודת המקדש הקבועה, עקב עיסוקו במסעות מלחמה. אישה עשירה ומפורסמת מאד בשם מרתא בת בייתוס החליטה לנצל את המצב. היא שילמה לבית המלוכה סכום עצום של דינרי זהב, והמינוי ניתן ליהושע בן גמלא, שהיה תלמיד חכם גדול ופרושי. וכך, בזמן שינאי המלך נסע למלחמותיו, יכל יהושע בן גמלא לחזק את ענייני הדת בירושלים. תקנתו המפורסמת ביותר, שתיזכר לדורות, היא החובה לשלוח ילדים ללימוד תורה. חוק חינוך חובה. אם אין מספיק ילדים בעיירה, ניתן לכפות את ההורים לארגן לימוד בעיירה אחרת, ועוד כללים המסדירים את לימוד התורה של הילדים. תקנה זו החזיקה את עם ישראל בכל שנות הגלות הארוכה. בעוד ילדי הגויים הלכו עם אבותיהם לחנות או לשוק, ילדי ישראל למדו תורה במשך שנים רבות ככל שיכלו.

כל הדברים האלו קרו למרות ינאי המלך, לא בגללו - אלא בזכות אשתו הצדקנית שלומציון, ובזכות אחיה שמעון בן שטח ושאר חכמי ירושלים, שהשכילו לדאוג לרוחניות של עם ישראל, בעוד ינאי טרוד במלחמותיו. אך כל זה השתנה כשנרגעה סדרת המלחמות של ינאי.

מאימפריה לחורבן (א'): מרד החשמונאים והניצחון המפתיע

מאימפריה לחורבן (ב'): הברית המסוכנת שהפילה את ממלכת יהודה

מאימפריה לחורבן (ג'): הניצחון המדהים של יוחנן הורקנוס על אנטיוכוס

מאימפריה לחורבן (ד'): הקרב המכריע בין חכמי התורה לצדוקים

מאימפריה לחורבן (ה'): עלייתו ונפילתו של אריסטובולוס במלכות ישראל