מאימפריה לחורבן (ז'): העימות האכזרי של ינאי ותוצאותיו ההרסניות

בית המלוכה של ינאי המלך היה בית מלוכה הלניסטי, בעל גינוני תרבות יוונית. שרי הצבא והיועצים היו מתייוונים, ולכן ינאי רק בקושי החזיק את עצמו מול חכמי התורה הפרושים. בעוד אביו יוחנן טבע במטבעותיו "יוחנן כהן גדול וחבר היהודים", הכוונה לסנהדרין, הרי שינאי טבע רק את שמו. הסנהדרין לא נחשבו בעיניו סמכות.

לא זו בלבד שהם לא נחשבו סמכות, הוא היה נחוש להוכיח שהוא הסמכות היחידה במדינה, ועל פיו יישק כל דבר, גם עניני ההלכה, שהרי הוא כהן גדול.

בחג הסוכות מתקיימת מצווה נדירה וחביבה של ניסוך המים. מצווה זו היא הלכה למשה מסיני. בכל הדורות עם ישראל היה מקיים אותה כמסורת עתיקת יומין. יורדים היו למעיין השילוח בשירה ובריקודים, ושני ילדים שלא נטמאו מעולם היו שואבים את המים בטהרה, ומשם היו עולים בשמחה ובששון אל בית המקדש, ומקיימים את שמחת בית השואבה בריקודים, באבוקות של אור ובכלי נגינה. הכהן הגדול היה מסיך את המים על המזבח, כפי שנדרש על פי הלכה למשה מסיני.

לאחר מספר שנים שבהן יהושע בן גמלא היה הכהן הגדול בפועל, שב ינאי ונטל לעצמו את זכות הכהונה הגדולה. לאחר כל החגיגה וההכנות, הגישו הכהנים את כלי המים אל ינאי הכהן הגדול, כדי שינסכם על המזבח. אך ינאי, ברוב חוצפתו, שפך את המים על רגליו, שכן הוא שמע לעצת הצדוקים שאינם מאמינים בתורה שבעל פה, ומבחינתם – מה שלא כתוב בתורה, לא קיים.

עשרות אלפי היהודים החוגגים בבית המקדש רתחו מזעם. אחד השליך את האתרוג שבידו על ראשו של ינאי בכעסו, ומיד אחריו ניתך מטר של אתרוגים. אלפי אלפי אתרוגים הוטחו בינאי המלך, עד שקרן המזבח נשברה. אמנם ינאי ידע שתהיה תגובה חריפה, כאשר הוא פוגע בציפור נפשו של העם, ולכן הכין מראש אלפי חיילים נוכרים, שכירי חרב, שהגיחו ממחבואם וטבחו ביהודים. שלשת אלפים יהודים תמימים נהרגו באותו יום, כדי להוכיח לעם ישראל שינאי הוא הקובע ולא ההלכה או התורה שבעל פה.

חכמי התורה הנותרים הבינו שינאי מבקש להרוג גם אותם, ולכן הנשיא יהושע בן פרחיה ברח למצרים, כדי שלא תשיגנו ידו הארוכה של ינאי. שמעון בן שטח, שהיה אב בית הדין, מצא מקום מחבוא על ידי אחותו, שהייתה המלכה. העולם היה שמם מן התורה. הצדוקים עשו בבית המקדש ככל העולה על רוחם.

ינאי המלך יצא למסע מלחמה נוסף בנבטים, באזור ממלכת ירדן של ימינו, שם נקלע למצוקה במארב שהטילו עליו הנבטים. העם בישראל חשב שזה הזמן לצאת למרד נגדו על דיכוי חכמי התורה. המונים התגייסו מכל רחבי הארץ וצרו על חילו של ינאי בעבר הירדן המזרחי, בדרישה שיתפטר מן המלכות ויניח אותה למלך שמתאים לרוח העם, וששומר את ההלכה.

בשלב הראשון הצליח ינאי להביס את המורדים, אך עד מהרה התברר כי העם כולו מורד בו. בכל מקום שאליו הלך – צבאו נתקל בהתקוממויות. במשך שש שנים נלחם ינאי בעמו שלו. חמישים אלף יהודים מתו על ידי צבאות שכירי החרב של ינאי, עד שקצה נפשם של יושבי הארץ במלך האכזר, והם שכרו את דמיטריוס השלישי מלך סוריה, ששמח על ההזדמנות, הביס את חילו של ינאי ונכנס בשערי ירושלים כמנצח. ינאי, שנשאר כמעט לבד, נשא נאום תחנונים באזני אנשי ירושלים. איך יתכן שהם יכניסו גוי לשלוט על ירושלים, ולהרוג את נצר מלכי החשמונאים שהצילו את עם ישראל מהיוונים? ועוד ועוד דברים כאלו. כאשר דמטריוס ראה שיש המקשיבים לינאי, חשש שיתהפכו עליו ויפגעו בו, ולכן הכריז על נסיגתו. ינאי חזר לירושלים כמנצח, ובעצת דיוגנס הצדוקי הורה לצלוב שמונה מאות מראשי המורדים בו. הוא התיישב לצפות במחזה יחד עם נשותיו, כשהם סועדים וצוהלים.

מאימפריה לחורבן (א'): מרד החשמונאים והניצחון המפתיע

מאימפריה לחורבן (ב'): הברית המסוכנת שהפילה את ממלכת יהודה

מאימפריה לחורבן (ג'): הניצחון המדהים של יוחנן הורקנוס על אנטיוכוס

מאימפריה לחורבן (ד'): הקרב המכריע בין חכמי התורה לצדוקים

מאימפריה לחורבן (ה'): עלייתו ונפילתו של אריסטובולוס במלכות ישראל

מאימפריה לחורבן (ו'): הקרבות, הניצחונות והתקנה המפורסמת שתיזכר לדורות