"זה טוב שאתם מיואשים. עכשיו אתם מוכנים לשינוי"

"רק על עצמך אתה חושב! אתה לא משתף אותי בכלום, ואני לא רוצה אפילו להתחיל לדבר על הזלזול שלך", צעקה שילת.

"איך את יכולה להגיד שאני חושב רק על עצמי? מאיפה את מגיעה למסקנות כאלה שגויות? את מספרת לעצמך סיפורים לא נכונים, ואחר כך את גם ממשיכה לחמם את עצמך… ברור שתכעסי", הגיב ראובן.

"את מבינה איזה בלתי נסבל הוא?", פנתה אלי שילת.

ראובן סובב את הראש ולא הגיב.

"סך הכל אתם זוג נפלא, שבאמת אוהבים זה את זו, וכל המלחמות המיותרות שיש לכם בקשר הזוגי – זה בגלל שאתם נמנעים מלהיפגש באמת", הגבתי.

"את היית רוצה להיפגש עם נמר טורף באמצע היום?", שאל ראובן.

"המקום שממנו צריך להתקיים מפגש אמיתי לא יכול לבוא מתוך הבטן (שם שוכנים כל הפחדים, הכעסים, ההצפות הרגשיות), וגם לא יכול להגיע מתוך השכל (דעות, תובנות ותפיסות על הקשר)".

"אז מה נשאר?", שאלה שילת.

"המקומות שכל הזמן אתם מואשמים או מזולזלים, אלו מקומות שמפעילים את תנועות ההישרדות שלכם, וכששורדים – לא נפגשים. זה ישר מכניס אתכם למצב סכנה, ואז כל אחד פועל באחד ממיומנויות ההישרדות שרכש במהלך חייו: שלושת המיומנויות המקובלות – להתנתק, לברוח או להילחם (Fight, Flight, Freeze).

"אנחנו ננסה ללמוד איך יוצאים מהמקום ההישרדותי הזה וניפגש באמת, מפגש אמיתי של לב עם לב.

"כשהכרתם בתחילת הקשר נפגשתם מהות במהות, ואנחנו ננסה להיפגש מחדש. מפגש אמיתי, זו נקודה שבה המהות שלך והמהות של ראובן באמת נפגשים".

"איך אנחנו יכולים להגיע לקומה הזו? לקומת הלב? רק אני חשופה פה כל הזמן, והוא כלוא עמוק בתוך השריון המעצבן שלו", התלוננה שילת.

"אם אני יודע שהיא טועה והיא מאשימה אותי בשקרים והמצאות, איך אני אמור לא לדבר על עובדות?", שאל ראובן.

"כשאתם עסוקים במעגל האשמות, התגוננות ופרשנויות, המרחב המשותף שלכם ממש מזדהם ברעלים.

"זה אותו מרחב שבו הילדים גדלים, משחקים ונושמים, ואני יודעת כמה הילדים חשובים לכם, אז בואו ננסה להזין את המרחב הזה בדברים חיוביים. זה יכול לקרות רק על ידי זה שכל אחד יפגוש את השני במלואו.

"אי אפשר להרגיש פתיחות ואמון מבלי לייצר מרחב בטוח, ובמרחב בטוח השפה היא שפה שבה אין מקום לעובדות, ולא מתווכחים על רגשות".

"ואם אני לא אצליח להבין את העולם שלה?", שאל ראובן.

"תלמד להסכים שלא להבין", עניתי.

"אני לא חושבת שאני אצליח. אני כל כך מוצפת וכועסת עליו, לא מאמינה שיכול להתרחש כזה מפגש, אני מיואשת מזה לגמרי", ענתה.

"זה טוב שאתם מיואשים, זה הכרחי להתייאש מאותם דברים שעושים פעם אחר פעם ומביאים לאותה תוצאה לא רצויה.

"נלמד לקחת אחריות על המרחב הזוגי: ממצב של קשר של צרכנות, שבו בן הזוג אמור לספק לנו כל הזמן דברים, למצב של קשר של מתנות, שבו כל אחד מביא את המתנות שלו לקשר".

"איך בדיוק אנחנו אמורים לבנות את המסלול הזה?", שאלה שילת.

"כל אחד מכם ירכוש את המיומנות לארח ולהתארח על ידי תרגולים בתוך מרחב מוגן פה בקליניקה. כשתרכשו את המיומנויות האלה, תוכלו גם ליישם אותם בצורה שוטפת גם בתוך הקשר הזוגי", עניתי.

"מה הכוונה מארח ומתארח?", שאל ראובן.

"תלמדו לארח, על ידי זה שתדברו רק על החוויות האישיות שלכם, על עצמכם, וכך תגלו אמת רגשית שצרובה בגוף שלכם, שאפילו אתם לא העזתם לזהות בעצמכם. כך תחוו תחושה חזקה שמישהו נוכח אתכם, ואתם לא לבד בעולם.

"תלמדו להתארח, על ידי זה שתהיו סקרנים, כמו תיירים שבאים לחוות, בלי ציפיות, דעות, ביקורות או עצות לשיפור ושיפוץ.

"כל מה שהנפש שלכם מחפשת באמת זה את התחושה הזאת שמישהו נמצא איתכם בחלומות, בשמחה ובפחדים שלכם, וכך תוכלו לייצר מפגשים אמיתיים שיאפשרו בניה של קומות בתוך הקשר הזוגי שלכם".

הפוסט נכתב בהשראת המרכז להתפתחות זוגית - כלים שלובים

חנה דיין hanna.tipul@gmail.com

לכל הטורים וליצירת קשר, לחצו כאן