סיפורי ילדים
נפצעתי והייתי בבית החולים, אבל מסתבר שהצטערתי על הדבר הלא נכון, כמו שבט ראובן ומנשה
כאב לי משהו הרבה יותר מהנפילה מהעץ, ואז הרב שלי הסביר לי על השבטים שהעדיפו רכוש וממון על פני הילדים שלהם. פושקא, התרנגול המצויר, במסר מתוק לפרשת מטות מסעי
- עולם הילדים
- פורסם כ"ה תמוז התשפ"ד
עולם הילדים
הטלפון של הרב שלי צלצל. אחות בית החולים הודיעה לו שעברתי תאונה ואני מאושפז בבית החולים.
"מה?! פושקא? מאושפז? הוא בסדר?", שאל הרב ההמום את האחות.
"הוא במנוחה עכשיו. אני כבר מעבירה לך אותו", השיבה האחות, ואז הרב שלי שאל אותי בדאגה: "פושקא? אתה בוכה? כואב לך, מסכן שלי?".
"כואב לי בלב", עניתי לו, כאילו כואב לי באמת משהו בגוף.
"בלב? אוי, פושקא", אמר הרב שלי ברחמים, אבל משהו שאמרתי הפתיע אותו ואפילו זעזע אותו.
"כואב לי על הכדור החדש שהתפוצץ לי. הוא נתקע על העץ, אז טיפסתי על העץ כדי להוריד אותו. רק כשהגעתי לענף שהוא נתקע עליו, הענף נשבר, אני נפלתי לארץ, והכדור נפל בדיוק על השפיץ של הגדר והתפוצץ. כדור חדש! אתה מבין למה כואב לי הלב?".
שבטים שמעדיפים כסף ורכוש על פני ילדיהם
"וחוץ מהכדור אתה מרגיש טוב?", שאת אותי הרב, ואני עניתי שאני מרגיש פיקס, פשוט כואב לי הלב על הכדור. ואז הרב אמר לי משהו שגרם לי להבין את הטעות שלי: "אוי, פושקא, אתה פשוט לא יודע להבדיל בין עיקר לטפל".
"עיקר וטפל? מי אלה? לא מכיר אותם", אמרתי, ואז הרב הסביר: "פושקא, אתה לא יודע להבחין בין דבר שחשוב, לבין דבר שחשוב פחות. בדיוק כמו שבט ראובן ושבט גד בפרשת השבוע".
דווקא אותם אני מכיר. אבל מה הם קשורים לסיפור?
הרב אמר:"לשני השבטים האלה היה מקנה רב, והם ראו את השדות הירוקים, וביקשו ממשה להתיישב שם, ולא לעבור את הירדן ולהיכנס לארץ ישראל וכך אמרו: 'גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ'".
החיים שלי שווים יותר מעשרה כדורים
"משה הבין את סדר העדיפויות שלהם. קודם כל הצאן, הרכוש, ורק אחר כך המשפחה והילדים? משה ענה להם בסדר הפוך: 'בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם'. קודם כל תדאגו למשפחה ולילדים, ורק אחר כך לצאן ולממון. אל תחליפו בין עיקר לטפל, בין מה שבאמת חשוב למה שפחות חשוב. גם אתה, פושקא, אל תבלבל בין החיים שלך, שהם כל כך יקרים, והם העיקר, לבין הכדור, שאפשר לקנות עשרה כמוהו והוא הטפל".
הרב סיים את דבריו הנכונים, ואני פשוט אמרתי לו שאני לא יודע מה חשבתי לעצמי. ברור שהחיים שלי חשובים יותר מהכל. אפילו יותר מעשרה כדורים. ולכן בינתיים אסתפק בחמישה כדורים, אז שנקפוץ לקניון? יש שם חנות עם כל הכדורים הכי שווים. אחות, אחות! את יכולה לבוא ולשחרר אותי?