אור החיים הקדוש: דבר תורה קצר ומתוק על פרשת מטות

"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה" (במדבר ל', ב').

פסוק זה צריך ביאור, בין היתר:

מדוע ה' מסר את מצוות הפרת הנדרים לראשי המטות ולא לכל העם?

מדוע מצווה זו אינה מפורטת בתורה, אלא פרטיה מסורים ביד חכמי ישראל?

הטעם לכך שה' לא רצה שהאפשרות להפר נדרים ושבועות תהיה גלויה לכל היא כדי למנוע זלזול בנדרים ובשבועות. אם כל אדם היה יודע שניתן להפר נדרים, לא היה מתייחס אליהם ברצינות ויחל לנדור ולהישבע ככל אשר עולה על רוחו מתוך מחשבה שיוכל להתיר את הנדר. לכן, ה' החליט להסתיר את האפשרות הזו ולמסור את הידע על ההתרה רק לגדולי ישראל, שהם יודעים ומבינים את הדינים בנושא, והם יודעים להבחין ולשפוט מתי ניתן להפר נדר, ומתי לא.

עד כמה חמור עוון שבועות ונדרים? הרב עובדיה יוסף בדרשה מצמררת

לעומת זאת, בפני כל העם חומרת נדרים ושבועות נאמרה באופן כללי, ודיני הפרת נדרים יהיו "נעולי דלת" בפניהם וידעו כי הנדרים והשבועות שיצאו מפיהם מחייבים ויקפידו שלא להפר אותם (משום שלא ידעו כיצד להתירם), כפי שנאמר בפסוק "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" – כלומר, שאין הפרה לנדר למי שאינו יודע את דיני ההתרה, ויקחו בחשבון שעליהם לפנות לרב במקרים אלה.

"אכן הטעם הוא כי לא רצה ה' שיהיה כתוב לעין כל אדם שהנדר והשבועה ישנה בהיתר שבזה יזלזלו בנדרים ובשבועות, ולזה נתחכם ה' והעלים הדבר, ומסר ההתר לגדולי ישראל שהם ידעו ויבחינו חילוקי המשפטים שבהתר, אבל בפני כל ההמון יהיו נעולי דלת לקיים כל נדר וכל שבועה כאומרו לא יחל וגומר ככל היוצא מפיו וגו'".

מרן הרב יצחק יוסף - באילו מקרים מועילה התרת נדרים?