רבינו בחיי עם חידוש נפלא מפרשת מטות: שתפו משפחה וחברים

"אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" (במדבר ל', ג').

אם כבר נאמר בפסוק "לא יחל דברו" שמשמעותו היא שאדם לא צריך להפר את דבריו, מדוע התורה מוסיפה את הביטוי "ככל היוצא מפיו יעשה"? מה באה התורה ללמד אותנו במילים "ככל היוצא מפיו יעשה" שלא נלמד כבר מהמילים "לא יחל דברו"?

בפסוק "ככל היוצא מפיו יעשה" אנו לומדים כי אדם צריך לקיים את כל מה שהוא מבטיח או נודר. חז"ל במסכת נדרים דורשים על כך שכינויי נדרים (מילים נרדפות לנדר) נחשבים כנדרים עצמם, וכינויי שבועות (מילים נרדפות לשבועה) נחשבים כשבועות.

"ככל היוצא מפיו יעשה. דרשו רז"ל במסכת נדרים, הרי הוא אומר לא יחל דברו ומה ת"ל ככל היוצא מפיו, אלא מכאן שכנויי נדרים כנדרים, כנויי שבועות כשבועות".

עד כמה חמור עוון שבועות ונדרים? הרב עובדיה יוסף בדרשה מצמררת

העיקר הכוונה

רבינו בחיי מסביר שאם אדם שמתקשה בדיבור נשבע במילים שאינן מדויקות, כמו שאומר "שקוקה" במקום "שבועה", אם זו הדרך המקובלת במקום שבו הוא גר, הדבר נחשב כשבועה. העיקר הוא הכוונה שבדבר ולא המילה המדויקת. אם אדם כזה עובר על השבועה, הוא נחשב לנשבע לשקר, כי הולכים לפי משמעות הדברים ולא לפי המילים המדויקות.

"ובאר זה שאם הנשבע היה עלג בשפתיו, כגון מקומות העלגים שאומר על שבועה שקוקה או שבוקה וכיוצא בזה, אם היה דרכן שקורין לשבועה מומתא והוא אומר מותא וכיוצא בזה הרי זו שבועה ואם עבר עליה הרי זה נשבע על שקר, שאין הולכין אחר התיבה עצמה אלא אחר משמעות הענין שהרי הכל יודעים שלשונם כך".

באותו אופן, גם אם בנדרים יש שימוש במילים שאינן מדויקות כמו "נזק" או "בזק" במקום "נדר", כל עוד זו הדרך המקובלת באזור, הנדר נחשב כנדר גמור. הכוונה וההבנה הפנימית הן החשובות, ולא המילים המדויקות. גם כאן אנו למדים מהפסוק "ככל היוצא מפיו יעשה" שאדם חייב לקיים את מה שהוא מתחייב, כל עוד הכוונה ברורה.

"וכן בכנוי נדרים אם היו אומרים באותו מקום על נדר נזק או בזק, והוא שמפסידין התיבה ומוציאין אותה מהויתה, אין הולכין אלא אחר הכונה, ועל זה נאמר ככל היוצא מפיו יעשה, שהרי זה שבועה גמורה ונדר גמור, שהרי גמר בלבו והוציא בשפתיו מה שהוא יודע".

לא הזכיר את שם ה' – האם חלה השבועה?

רבינו בחיי מסביר כי אפילו אם האדם לא הזכיר את שם ה' או כינוי כלשהו של השם בנדרו או בשבועתו, הוא עדיין מחויב לקיים את דבריו. הנדר והשבועה אינם דורשים הזכרת השם כדי להיות תקפים. אם האדם עובר על הנדר או השבועה, הוא נחשב לנשבע לשקר. אך חשוב לציין כי במקרים אלה, האדם לא נלקה ולא מביא קרבן, מאחר שלא הזכיר את שם ה' או אחד מכינויו.

"ואע"פ שלא הזכיר את השם כלל ולא אחד מהכנויין חייב הוא בשבועה זו, שאין הנדר או השבועה צריכים הזכרת השם, ואם עבר עליה הרי זה נשבע על השקר, וכל זה לחומר לשון השבועה אלא שאינו לוקה ואינו מביא קרבן כיון שלא הזכיר השם ולא אחד מהכנויין".

מי איים על הרש"ש בסכין? מה נדר באותו רגע? הרב זמיר כהן בסיפור מופלא הממחיש את מידת האמת אצל גדולי ישראל. צפו