פרשת מטות-מסעי: מה המטרה של המסע שלכם?

פרשת "מסעי" מתארת את מסעם של בני ישראל במדבר. פרשה זו נקראת בתקופת ימי בין המצרים, ימים המזכירים שבני ישראל עדיין נעים בגלות בגלל חטאיהם, ואינם מוצאים מנוח לכפות רגליהם במדבר העמים. עלינו לזכור, שכשם שאברהם יצא לגלות למטרה נעלה, בניין האומה היהודית, גם הגלות שאנו שרויים בה היא הזדמנות לבחון את דרכינו, לגדול ולהיבנות.

התורה פותחת את תיאור מסעם כך: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי השם, וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם" (ל"ג, ב'). נשים לב לשינוי בסדר המילים בפסוק זה. בתחילה נכתב "מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם", ובסוף נכתב "מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם". בנוסף, בתחילה נכתב "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי השם", ובסוף לא נכתב "על פי השם" אלא רק "וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם".

יודעים אנו שאין סתם בתורה, וכל שינוי טומן בחובו עולם ומלואו. מה עומק כוונת הפסוק?

ה"כלי יקר" מביא שלושה ביאורים לשינויים אלו, נראה שניים מהם. לדבריו, ישנה תשובה אחת לשתי השאלות.

דקדוקית, אות מֵם בראש מילה מבטאת את המקור – אדם אומר, אני באתי מהבית, מהעבודה, משם. לעומת זאת, האות לָמֶד מבטאת את היעד – אני הולך לשם, לבית, לעבודה.

מסע בני ישראל במדבר היה מורכב ולא פשוט. חלק מהזמן הם התקדמו אל עבר היעד – הארץ המובטחת, וחלק מהזמן הם הלכו אחורה לכיוון המוצא שלהם - מצרים. כשעם ישראל היה במצב רוחני טוב, הם התקדמו, אולם כשהם היו במצב פחות טוב, הם נסוגו אחור.

המילים "מוצאיהם למסעיהם" מבטאות מצב של התקדמות מנקודת המוצא ומסע אל עבר נקודת היעד. המצב התקין הזה היה כשעם ישראל חי את חייו "על פי השם". כשעם ישראל חי על פי השם אזי השם מוליך אותו בדרך סלולה, מהמוצא אל עבר היעד. אולם כשעם ישראל חטא, התלונן, התאונן וניסה את השם, הקדוש ברוך הוא השיב אותם לאחור והמצב היה הפוך - "ואלה מסעיהם למוצאיהם", המסע שלו היה חזרה אל נקודת המוצא. כשזה המצב, לא מופיעות המילים "על פי השם", משום שהעיכוב נגרם כתוצאה מכך שבני ישראל חיו את ההיפך - לא על פי השם.

ה"כלי יקר" מביא פירוש נוסף: יודעים אנו שיחד עם בני ישראל היו גם "ערב רב" – כל מיני אנשים מאומות העולם שרצו להצטרף להצלחה של עם ישראל. ה"ערב רב" ניסו פעמים רבות להניא את בני ישראל מלהיכנס לארץ והם גרמו להם לחטאים גדולים. המילים "מוצאיהם למסעיהם" אלו עם ישראל שרצו להתרחק ממצרים ולזכות להגיע לארץ המובטחת, אולם "מסעיהם למוצאיהם" אלו הערב רב, שכל מה שהם רצו זה לנסוע חזרה למוצא, ולשוב למצרים.

ספר "צפנת פענח" מביא הסבר נוסף.

לכל דרך יש נקודת מוצא ונקודת יעד. יש שתי סיבות עיקריות להליכה של אדם ממקום אחד למקום אחר. האחת היא אירוע המכריח אותו לצאת מן המקום, למשל – איום על חייו. לא משנה לאדם לאן ילך, העיקר לא להישאר במקום שהוא כעת. השנייה היא ההגעה למקום השני. הוא צריך להיות במקום האחר לרגל עיסוקיו וכדומה. מעטים הם האנשים שרואים בדרך מטרה לכשעצמה.

בורא עולם גזר על בני ישראל נדודים במדבר. התורה מלמדת אותנו, שעצם הנדודים ועצם השהייה הארוכה במדבר הם חשובים לכשעצמם. כך כותב הצפנת פענח: "ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי השם. רצה לומר דכל מציאות הליכה מן מקום למקום, או עיקר הכוונה ביאה למקום השני או יציאה מכאן, וכאן הווה (היה) המצווה גם עצם ההליכה. וכן המקומות שבאמצע הדרך הווה (היה) גם כן מצווה, כי כל דבר אף שהוא הכרחי לכאורה, הכל בכוונה מכוון ומצווה על פי השם" (עיין שם בדבריו שמפנה למקומות רבים בתלמוד ובהלכה).

כאשר אלוקים הורה לבני ישראל לצאת ממקום חנייתם, הוא התכוון שהם ישיגו מטרה בעצם המסע לקראת המקום החדש. זו כוונת התורה "מוצאיהם למסעיהם", היעד הוא המסע עצמו. בורא עולם מנהיג את עמו, והוא מעביר אותם דרך מקומות שהוא יודע שיכשירו אותם להיכנס אל הארץ ולהתחיל את ההיסטוריה היהודית, אולם בני ישראל התלוננו, הם לא ששו לשהות במדבר, והפכו את היוצרות – "מסעיהם למוצאיהם". היעד מבחינת בני ישראל היה "למוצאיהם", לצאת מהמקום שבו הם היו וללכת הלאה. לא משנה לאן, העיקר לצאת משם. הם לא ראו משמעות בעצם ההליכה. בכל מקום שהגיעו אליו הם לא היו מרוצים. היציאה מן המקום הייתה להם לתכלית.

משה הכתיב להם "מוצאיהם למסעיהם", אולם בני ישראל התנהלו בתחושה של "מסעיהם למוצאיהם".

האמונה היהודית היא "מוצאיהם למסעיהם". יש מטרה בכל מסע – במסע הכללי של עם ישראל בגלותו הארוכה, ובמסע של כל יחיד ויחיד בחייו האישיים.

זהו יסוד חשוב מאוד. כשיש מוצא ויש יעד, ובאמצע יש אמצעי ודרך, היה מקום לחשוב שהאמצעי הוא רק בלית ברירה. כלומר, אין אפשרות להגיע ליעד בלי הדרך, כך שהדרך היא רק "אין ברירה", והלוואי ויכולנו להגיע אל היעד מבלי לבזבז זמן על הדרך. באה התורה ומלמדת – כל מה שקורה בדרך, כל פסיעה ופסיעה וכל תחנה ותחנה – הכל מדויק! הכל על פי השם. במדבר, היו אנשים שכל רצונם היה להתרחק ממצרים והיו אנשים שכל רצונם היה להגיע לארץ המובטחת, אולם "ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי השם", משום שגם המסע עצמו הוא על פי השם.

בעל ספר "דגל מחנה אפרים" כותב, שכל נשמה עוברת בחייה 42 מסעות. אין הכוונה למסעות פיזיים, אלא למסע של הנפש. כל שם של מקום שהתורה מציינת, מופיע במובן מסוים בחיים של כל אחד מאיתנו. אם נבקש מאדם – תעשה סקירה של כל התחנות בחייך, האם יש תחנות שהיית רוצה למחוק? סביר להניח שאצל חלקינו התשובה תהיה חיובית. באה התורה ואומרת – "ויכתוב משה... על פי השם". משה כתב על פי השם כל תחנה שאדם עובר בחייו, מאז שיצא לאוויר העולם ועד המוות.

אז איך אנחנו עוברים את מסע החיים שלנו?