מאימפריה לחורבן (ט'): ההצלחה הגדולה של שלומציון המלכה

אחרי עשרות שנים שבהן הייתה שלומציון אשת המלך, עם מותו של ינאי המלך היא הפכה למלכת יהודה.

שלומציון מלכה במשך תשע שנים, והיו אלו השנים הטובות ביותר לאורך מלכות חשמונאי כולה. ינאי ציווה לה את המלוכה, ולא לבניו הורקנוס ואריסטובולוס, כי ידע שהעם אוהב אותה ויסמוך עליה.

תחילת מלכותה הגיעה במעשה גבורה. ינאי המלך מת, כזכור, בעיצומה של מלחמה בעבר הירדן, שאליה בחר ללכת למרות מחלתו. הצבא החשמונאי אכן ניצח במלחמה והחריב את מבצר גרש המפורסם, אך שלומציון, שניהלה את הקרב, העלימה את דבר מותו של ינאי, כדי שלא ליצור מורך במלחמה. רק אחרי סיום המלחמה וחזרת הצבא לירושלים, הכריזה על מותו של המלך. היחידים שהצטערו היו העסקנים הצדוקים. רוב העם נשם לרווחה. יוסף בן מתתיהו מתאר: "היא השכילה להחזיק בידיה את השלטון, וזכתה לתהילת מושלת ביראת אלהים. היא נזהרה מאוד בחוקי מסורת האבות והרחיקה מן השררה את הבועטים במצוות הקדושות".

עם חזרתה לירושלים, קראה שלומציון לשמעון בן שטח וליהודה בן טבאי, והכריזה כי המדינה תתנהל על פי הכרעת הסנהדרין בכל דבר. דיוגנס הצדוקי, שיעץ לינאי לצלוב שמונה מאות פרושים, נתלה על העץ, וגמולו הושב לו בראשו. סמכות חכמים, שבוטלה על ידי ינאי, הושבה למקומה. שלומציון ביקשה להעניש יותר את ראשי הצדוקים, אבל בנה אריסטובולוס, שנטה אליהם, הצליח לגרום לה להרחיק אותם מירושלים תחת זאת, והם התגוררו במבצרים החשמונאים המפורסמים כמו הורקניה, מצדה ועוד.

שלומציון ניהלה את המלכות בתבונה. היא לא יצאה לשום מלחמה, כי במקום להוציא את הכסף על המלחמה, היא הוציאה אותו על הכפלת הצבא. הצבא של הממלכה החשמונאית נתפס כמאיים וגדול מאוד, ולכן אף אחד מהעמים הסובבים לא העז להתקיפה או להמרות את פיה. כאשר טיגראנס הגדול מלך ארמניה יצא בראש שלושים אלף חיילים למגר את האימפריה הסלבקית ששלטה בסוריה, ונדמה היה שבכוונתו לבלוע גם את ממלכת יהודה, יצאה שלומציון לקראתו במסע שלום. טיגראנס הגיע עד עיר המבצר עכו, שבה הייתה נצורה המלכה היוונית קלאופטרה סלנה. לשם הגיעה המשלחת של שלומציון, שעשתה לטיגראנס כבוד גדול והביאה לו מתנות יקרות. טיגראנס הבין את הרמז, והשיב שאין לו שום כוונות מלחמה כלפי יהודה, כי הוא רואה שמלכת יהודה מכבדת אותו מאוד. בסיעתא דשמיא מיוחדת הוא גם קיבל התראות כי לוקולוס האכזר משחית בינתיים את ארצו ארמניה, ולכן נפנה לשוב לארצו, ושכח מכל תכניות הכיבוש שלו.

בימי שלומציון הייתה גם ברכת שמים מיוחדת. חז"ל מספרים: "בימי שמעון בן שטח ושלומציון המלכה, היו גשמים יורדים מלילי שבת ללילי שבת, עד שנעשו חיטים ככליות ושעורים כגרעיני הזיתים ועדשים כדינרי זהב. וצברו מהם חכמים והניחום לדורות הבאים. כל כך למה? להודיע כמה החטא גורם. לקיים מה שנאמר: 'עונותיכם היטו אלה וחטאתיכם מנעו הטוב מכם'".

שלומציון מינתה את בנה הבכור, הורקנוס, לכהן גדול, כי היה רך יותר ויושב אהלים. אריסטובולוס לעומתו היה תאב לשלטון, אף על פי שהיה הבן הצעיר יותר. כל עוד הייתה המלכה בשליטה מלאה, לא היו בניה איום על שלום האומה. אך לאחר תשע שנים חלתה המלכה שלומציון, ושני בניה החלו לרחרח את האפשרות לשלוט. הורקנוס הוא הבכור, והוא הכהן הגדול, כפי מסורת החשמונאים הכהן הגדול הוא המלך. אבל אריסטובולוס טען כי הורקנוס לא מתאים למלוכה. בינתיים נפטרה המלכה שלומציון. מה שהביא למלחמת האחים החשמונאית, שאליה נגיע בפרק הבא.

מאימפריה לחורבן (א'): מרד החשמונאים והניצחון המפתיע

מאימפריה לחורבן (ב'): הברית המסוכנת שהפילה את ממלכת יהודה

מאימפריה לחורבן (ג'): הניצחון המדהים של יוחנן הורקנוס על אנטיוכוס

מאימפריה לחורבן (ד'): הקרב המכריע בין חכמי התורה לצדוקים

מאימפריה לחורבן (ה'): עלייתו ונפילתו של אריסטובולוס במלכות ישראל

מאימפריה לחורבן (ו'): הקרבות, הניצחונות והתקנה המפורסמת שתיזכר לדורות

מאימפריה לחורבן (ז'): העימות האכזרי של ינאי ותוצאותיו ההרסניות

מאימפריה לחורבן (ח'): הקרב האחרון של ינאי המלך והבקשה המפתיעה