איגרת תימן: הסיפור מאחורי מכתב הרמב"ם שחיזק דורות של יהודים

רבי נתנאל בירב פיומי היה נגיד וראש רבני תימן לפני כאלף שנים. הוא היה תלמיד חכם גדול, פילוסוף, מנהיג דגול לעדתו. התקין את לוח השנה לשנים רבות קדימה, והנהיג את יהדות תימן ברמה. ובכל זאת, למרות כל גדולתו, לפני פטירתו הוא הרגיש שמשהו נשבר בו. הוא לא הבין מדוע עוברות על קהילתו כאלו צרות גדולות: כפיית התאסלמות מצד המוסלמים, פרעות, רדיפות, ובנוסף הגיע לאזור אדם שטען שהוא משיח והבטיח נופת צופים וישועות. מה עושים? בצר לו הוא פנה אל המנהיג הנערץ רבי משה בן מיימון, שטרח והשיב לו באיגרת מיוחדת הנקראת "איגרת תימן".

עד שהספיק הרמב"ם להשיב, הגיעה אליו השמועה על פטירת רבי נתנאל, ועל כך שבנו רבי יעקב הוא ממלא את מקומו, ולכן האיגרת מופנית לשניהם יחדיו, וכך היא פותחת: "לכבוד גדולת קדושת מרנא ורבנא יעקב החכם והנבון הנחמד היקר הנכבד, בן כבוד גדולת קדושת מרנא ורבנא נתנאל בירב פיומי הנגיד המיומן, נגיד ארץ תימן, ראש הקהילות ושוע המקהלות, רוח ה' תניחנו... וכאשר יצאנו מן המערב לחזות בנועם ה' ולבקר מקום קדשו, שמענו כי נחה נפשו".

באיגרתו המיוחדת, קודם כל מעודד הרמב"ם את יהודי תימן שאל להם להתייאש, הגאולה בוא תבוא. אבל לא על ידי אותו משיח מתחזה, וגם לא על ידי הדתות המשיחיות, הנצרות והאיסלאם. הרמב"ם כותב בחופש רב ובלעג על האיסלאם, וכותב שנביאם הוא "משוגע", ואילו על משיח הנוצרים הוא כותב "הפסול", כיוון שהיה ממזר, לפי חלק מהשיטות.

הרמב"ם מוסר שיש לו קבלה מאבותיו על זמן הגאולה, והוא מתקרב ואין להתייאש. הוא מזכיר טענות שונות שהועלו בימיו, ומראה בהומור את שטחיותן. טענותיו של אדם שהתאסלם והפיץ חומרים ליהודים במטרה לשכנעם להצטרף אליו, טענות משיחי השקר השונים, ועוד.

אף על פי שלשונו של הרמב"ם תמיד מהוקצעת ומלוטשת, כדי להגיע למקסימום של הבהירות האפשרית, כרגיל לכנותה "לשונו הזהב" – האיגרת הזו, המופנית לחכמי תימן, מלאה מליצות נהדרות, כנראה משום שחשב את חכמי תימן לבקיאים ורגילים במליצות, כך שיבינו את כוונתו, וכן משום שרצה לעודדם ולשמחם. למעשה, איגרת תימן היא לא רק מכתב של הרמב"ם לעידוד, אלא ספר שניתן ללמוד ממנו את יסודי הדת והדעת, כיצד מתמודדים עם הגלות, כיצד מצפים לישועה וכיצד מבררים את האמת.

והרמב"ם אכן מצווה אותם ללמד את תוכן האיגרת לבניהם: "ועתה אחינו חייבין אתם להטות אזנם ולשמוע מה שאסדר לפניכם ותלמדוהו לטף ולנשים כדי שיתקיים להם מה שהסתפק מאמונתם ויתחזק בנפשותם האמת שאין לזוז ממנה ויצילנו הבורא ויצילכם מן הספק!".

הכלל הראשון הוא שאין להתרגש מכך שיש אנשים שכותבים טענות נגד התורה, שהרי כך היה תמיד: "אין לך זמן מאז שנתנה לנו תורה עד זמננו זה, שכל מלך עכו"ם גובר או מכריח או מתגבר או אנס שאין תחילת כוונתו ודעתו לסתור תורתנו, ולהפך, דתנו באונס בניצחון ובחרב". הם מנסים כל הזמן, באונס או על ידי "ניצחון" – ויכוח. התורה נשארת, והם מתחלפים, טענותיהם מתחלפות. לכן אין להתרגש, ובפרט שיש לנו הבטחה מפורש, כפי שכותב הרמב"ם: "לא יצלח ולא זה שהקדוש ב"ה בשר אותנו על ידי ישעיהו שכל אנס או נצחן שיתכוון לסתור תורתנו ולבטל דתנו בכלי זיין ישבר הבורא כלי מלחמתו ולא יצליחו. וזה על דרך משל כלומר שעצתו לא תשלם לעולם. כמו כן כל טוען שיתכוון לבטל מה שבידינו יצא מחויב מן הדין בטענתו ויבטל אותה ולא תתקיים. כמו שנאמר (ישעיהו נ"ד, י"ז) כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי".

אם נראה לכם שהכפירה מתגברת, אל תתרגשו. יש לנו הבטחה מאת ישעיהו הנביא, כפי שמסבירה הרמב"ם, הוא לא יצליח, 'יישבר הבורא כלי מלחמתו!'. אקטואלי היום, ובכל הדורות.