מאימפריה לחורבן (י"א): כך ממלכת יהודה נכנעה לרומאים

השנה היא 63 לפני הספירה, 133 שנים לפני חורבן הבית. האחים החשמונאים הורקנוס ואריסטובולוס נלחמים ביניהם על המלוכה. אריסטובולוס נצור במקדש, והורקנוס, יחד עם חיל גדול של ערבים ואדומים, צר עליו מבחוץ. שני הצדדים הגיעו לשפל המדרגה, ומוצא לא נראה באופק.

והנה שמועה הגיעה כי הרומאים נמצאים בדמשק. אכן המדינאי הרומאי פומפיוס, ששלט בחלק מצבא רומי (בזכות ניצחונותיו על שודדי הים בים התיכון), שלח את שר צבאו, מרקוס אמיליוס סקאורוס, לדמשק. שני הצדדים שלחו אליו שליחים עם הצעות כספיות כדי שיתערב לטובתם, אך ההצעה של אריסטובולוס היתה טעונה ביותר מצלצלים. מרקוס אמיליוס הגיע לירושלים בראש גדוד, ודרש מהערבים הנבטים מחיל הורקנוס להסתלק. הם אכן פנו ללכת. בעת הליכתם הופיע פתאום אריסטובולוס בראש פרשיו וזינב בהם, למעשה כמעט השמיד אותם. כעת הוסר האיום מעליו.

אך השירות הרומאי לא היה חינמי. פומפיוס עצמו כבר הגיע לדמשק, וביקש להתערב. שלוש משלחות הגיעו לפניו: שתי משלחות של האחים הניצים, ומשלחת מאת העם, שדרשה את הסרת המלכים החשמונאיים, והחזרת שלטון הכהן הגדול כמו בימי עזרא הסופר.

פומפיוס הטוב החליט לגאול את ירושלים בעצמו, וירד עם כל חילו לתפוס את ירושלים. הוא צר עליה במשך שלושה חדשים. הוא שפך סוללה עצומה כדי להגיע אל ראש החומה, אבל מגיני ירושלים הביסו אותו. הוא ניצל את העובדה שבמהלך יום השבת הם נחו, ופרץ לעיר בעיצומה של השבת. תוך כדי הכיבוש נהרגו שנים עשר אלף יהודים. פומפיוס נכנס ברגל גאווה לקודש הקדשים. לראשונה מאז נבוכדנצר, כארבע מאות שנים קודם לכן, נכנס כובש זר לבית המקדש!

יוסף בן מתתיהו מתאר: "ורבים מן הכהנים ראו את האויבים עולים עליהם בחרבות שלופות ולא חתו מפניהם, ונשארו על עמדם לעבוד את אלהיהם, ובעוד הם זורקים את דם הקורבן ומתקנים את מעשה הקטורת נשחטו על זבחיהם, כי עבודת האלוהים קדמה בעיניהם להצלת נפשם".

אך פומפיוס לא פעל כאן מטעמים אידיאולוגיים. הוא הודיע ליהודים שיאפשר להם לנהוג לפי חוקי דתם, אלא שהוא קיבל החלטה אסטרטגית חדשה: הכסף של אריסטובולוס כבר לא חשוב כל כך, שכן הורקנוס כרת ברית עם האדומים ועם אנטיפטרוס האדומי, ופומפיוס מצא באדומים, ובפרט באנטיפטרוס, פרטנרים לניהול האזור. הוא לא סמך על היהודים, ולכן רצה למנות גורם זר. הוא מינה את הורקנוס, בן בריתו של אנטיפטרוס, ל"ראש העם", לא עוד מלוכה בישראל, ולמעשה שלט במצב מרחוק על ידי אנטיפטרוס, שהיה האיש החזק. האדומים שיתפו פעולה עם הרומאים במלחמות בעבר הירדן, ושני הצדדים היו מרוצים.

בניו של אריסטובולוס, שהושמו במעצר על ידי המלכה האם, שלומציון, כפי שהזכרנו בפרקים הקודמים, נלקחו על ידי פומפיוס לרומא, כבני תערובות, למען ההתנהגות הנאותה של אביהם. אריסטובולוס עצמו הוצעד בעל כורחו בתהלוכת הניצחון של פומפיוס באופן משפיל.

במשך חמש שנים העניינים המשיכו להתנהל, לכאורה, בלי בעיות מיוחדות. בשנת 58 לפני הספירה נמלט אלכסנדר השני, בנו של אריסטובולוס אחי הורקנוס, מכלאו ברומי, הגיע ליהודה וגייס סביבו צבא. הורקנוס נמלט בבהלה מירושלים, ושלח בקשת עזרה למצביא הרומאי גבינוס. זה הגיע בשמחה, הכה בצבאו של אלכסנדר וערף את ראשו, ועל הדרך ביטל גם את סמכות בית הדין הגדול של היהודים, הסנהדרין הגדולה היושבת בלשכת הגזית. ממלכת יהודה כפפה את ראשה בפני רומי, ונראה שכך תוכל להתנהל על מי מנוחות, באופן יחסי.