מרן הבית יוסף כינה אותו "קדוש": מי היה שלמה מולכו?

הלומד "בית יוסף", הלכות ציצית, יגלה שבאמצע הדיון על מספר הכריכות הרצוי של חוט הציצית סביב הגדיל, כותב מרן הבית יוסף: "ובציצית של הקדוש שלמה מולכו...", וכך הוא מביא ראיה לסדר קשירת החוטים הראוי.

מי הוא אותו שלמה מולכו, שמרן הבית יוסף ראה אותו כ"קדוש", ושמנהגו שימש כדוגמא לדורות?

שלמה מולכו נולד בליסבון שבפורטוגל בשם דייגו פירס. הוא היה מזכיר בית הדין אצל המלך מנואל הראשון, מלך פורטוגל. בשנת 1523 הופיע בחצר מלכותו של המלך דוד הראובני, שביקש לקרב את הגאולה. הופעתו גרמה לדייגו פירס התעוררות. הוא נזכר שהוא ממשפחת אנוסים. הוא מל את עצמו, שינה את שמו ל"שלמה מולכו", וכמובן נאלץ לברוח מיידית מפורטוגל, שאסור היה ליהודים להתקיים בה. מולכו ברח למקדוניה, ושם התעמק ברזי הקבלה, נכנס לעומקן של נבואות הגאולה וערך חישובים אימתי יגיע זמן הגאולה. את החישובים האלו פרסם בספרו שנקרא "ספר המפואר". את שנת הגאולה קבע מולכו לשנת הרצ"ב, 1532.

בסלוניקי פגש את מרן הבית יוסף, ומרן התרשם ממנו ומתורתו עמוקות, שם כנראה גם ראה את הנהגתו בקשירת הציצית. המגיד של הבית יוסף כינה את שלמה מולכו "שלמה בחירי". הוא עסק בשאלות חלום, והיו לו גילויים שמימיים. המקובל רבי יעקב בן קלונימוס כותב: "כי מצאנו רשום בכתב אמת ואין גם אחד יכחיש בזה איך החסיד מולכו ז"ל, בפתע פתאום, נחה עליו רוח חכמה זאת דהיינו הקבלה, ולא נודע מאין בא לו, כי אם דמן שמיא [=מן השמים] פתחו ליבו כפתחו של אולם".

שלמה מולכו היגר לאיטליה, והיה דורש בבתי הכנסיות. הוא הזהיר את השומעים שאם לא יתעוררו לגאולה, יציף הנהר את רומא. ואכן, כך אירע לאחר זמן מה. בשנת 1531 הציף הטיבר את רומא, ואלפי אנשי נהרגו בשיטפון. עוד אירועים כאלו הגדילו את שמו, ורבים נהרו אחריו. בהמשך הוא הזהיר מרעש אדמה בליסבון, עקב רדיפת היהודים שם, ובסמיכות זמן אכן התרחשה רעידת אדמה בליסבון. הוא נפגש עם האפיפיור קלמנס השביעי, והאפיפיור התרשם שאף על פי שהינו יהודי, יש לו יכולת נבואית, ולכן הוא הנפיק לו אישור מיוחד לדרוש דרשות ולהדפיס ספרים, "ובלבד שלא יסתרו את אמונת הנצרות".

כמרי האינקוויזיציה לא ישבו מנגד בראותם עליית קרנו של יהודי, והוציאו עליו פסק דין מוות, שכן לפי חוקי הנצרות, מי שנולד כנוצרי – אסור לו להיות יהודי, ושלמה מולכו נולד בתור נוצרי. הם רצו לבצע את פסק הדין באופן מיידי, כדי שלא יתערבו לטובתו, ולכן שלחו שליחים ללכוד אותו. השליחים תפסו יהודי ששמו היה כנראה דומה לשמו של מולכו, אבל היה חף מפשע ולא קשור לעניין. הם העלו אותו על המוקד, בזמן ששלמה מולכו היה בפגישה עם האפיפיור, ושניהם לא ידעו דבר. אחרי הפגישה יצא שלמה מולכו מן הוותיקן, כשבידו הוא אוחז את הדגל שהכין לעצמו, שעליו כתוב "גד גדוד יגודנו", סמל לצבא היהודי שרצה להקים כדי להביא את הגאולה, וכן "מכב"י" – מי כמוך באלים ה'. שליחי האינקוויזיציה יצאו מדעתם מרוב כעס ותימהון, והאפיפיור ביטל את הצו נגדו במחי יד. (כמרי האינקוויזיציה הזדרזו לרשום בפרוטוקולים שלהם איזו אשמה בדויה על היהודי המסכן שעלה על המוקד בגלל הטעות שלהם בזיהוי).

שלמה מולכו נחשב אצל רבים כמבשר הגאולה, והייתה התעוררות רבה בקרב יהודי איטליה. אך כשיצא מולכו מגבולות איטליה, נלכד בידי קרל החמישי בעיר רגנסבורג שבגרמניה, שלא סרה למרותו של האפיפיור. האינקוויזיציה דנה אותו לשריפה, והוא הועלה על המוקד בשנת 1532, השנה שבה קבע את זמן הגאולה. לכל אורך הטקס היה פיו של מולכו חסום, שכן האינקוויזיטורים חששו מכך שיאמר שמות קדושים, או נאום נבואי לפני ההמונים, ויצליח להתחמק מגזרתם. אך לפני מותו הסיר התליין את הרסן מפיו, ושאלו האם הוא מתחרט על כך שחזר ליהדות. תשובתו הייתה: "על אשר התהלכתי בדתכם [=הנצרות]  לבי מר וזועף. ועתה כטוב בעיניכם תעשו, ונפשי תשוב אל בית אביה בנעוריה, כי טוב אז מעתה". מרן הבית יוסף התאבל עליו, וקרא "מי יתן מותי כמוך". הדגל של שלמה מולכו תלוי עד היום בבית הכנסת מייזל בפראג.

רבי חיים ויטל כתב ששלמה מולכו נכשל בשליחותו משום שהתעסק בקבלה מעשית, והיה עליו לקרב את הגאולה רק על ידי תשובה ומעשים טובים, ולא על ידי גילויים עליונים וקבלה מעשית.