האם הפחד הוא רגש בלתי נמנע? זה לא מה שאתם חושבים

בדומה לעצלות, הפחד גם הוא מאפיין שעלול לשתק את האדם לחלוטין.

הרב יוסף סיטרוק מזהיר מפני התוצאות השליליות של הפחד, ומציע לאנשים להימנע ממנו ככל האפשר.

לפי דבריו, יש פחד חיובי ופחד שלילי. הפחד שיש להימנע ממנו הוא זה שנובע מגורמים חיצוניים, שאינם תלויים בנו – מלחמות, מעשי טרור, הרס סביבתי, שוד, אנשים שמסוגלים להרע לנו, איבוד כספנו או חוסר הצלחה בהשקעותינו. ידוע לנו שהפחד שלילי מאוד, כי בעקבותיו אנו מרגישים קטנים וחסרי יכולת לפעול, עד שאיננו מסוגלים לחשוב עוד ונהיים משותקים.

הפחד החיובי הוא הפחד להשתנות, ולו לרגע, לאדם רע שאינו עומד באמות המידה המקובלות בתורה. נכון לפחד מתחושת הכוח שתשתלט עלינו עקב קידום לתפקיד בכיר בחברה או בקהילה, או לפחד שלא נתאמץ מספיק להגשמת ייעודנו. זהו פחד מפני מה שבעצם תלוי בנו. פחד זה, להבדיל מהראשון, ממריץ אותנו, נותן לנו תחושה טובה, תחושת חיזוק, מכוון אותנו לגדול כבני אדם ולהוציא לפועל מעשים חיוביים.

אמנם יכולנו לחשוב שהפחד הוא רגש בלתי נמנע, אך זה לא נכון. בבני אדם יש פוטנציאל לשלוט במחשבותיהם וברגשותיהם. הבה נראה כיצד ניתן לחיות בלי פחד, חיים רגועים ומכוונים לפעולות, ולהשאיר את דאגותינו בידי האלוקים.

ראשית, בוודאי אתה יודע שכל מה שקורה בחייך – תוכנן במחשבת האלוקים ונמצא במעקב שלו. ישדדו אותך – רק אם זה רצונו של אלוקים. ואם הוא רוצה בכך, סימן שזה לטובתך. כך, גם אם מלחמה מאיימת על ארצך, עליך לסמוך שלאלוקים כוח אין-סופי וחזק יותר מכל נשק גרעיני בעולם, ושבתוך שניות הוא יכול להשמיד את האויבים, אם זה רצונו. ואם אין זה רצונו ואתה ניזוק מזה, זה לטובתך. העובדה שאדם מפחד ברגע נתון מעידה על חוסר אמונה. מי שיודע שאלוקים מסתכל ושולט בכל מה שקורה בחיינו, יודע שאין סיבה לפחד. ומי שגם מרגיש זאת – אכן אינו מפחד. דאגתנו היחידה צריכה להיות – כיצד להתנהג בתנאי החיים שקיבלנו. היתר לא צריך לעניין אותנו. לחיות באמונה – זה לא רק לדעת שאלוקים קיים ומשגיח בכל המצבים, אלא גם להפנים את האמונה הזאת בהווייתנו, עד שנהיה רגועים ונינוחים לגמרי, בכל מצב.

ברור, ש"לא לפחד" אין פירושו "לא להיזהר". עלינו להישמר מדברים רעים העלולים לקרות – לשמור על ביטחוננו, על הסביבה ועל מצבנו הכלכלי – כיוון שכך ציווה אותנו השם, ולא כי הדברים האלה תלויים במאמצינו. כתוב בגמרא שאדם שמכניס את עצמו לסכנה עלול להינזק ממנה. זאת לא מפני שאנחנו נתונים ביד המקרה. להפך, במצב של סכנה אדם פותח לעצמו משפט משמיים שיציג את כל חטאיו, וכך הוא עלול לצאת חייב ולהינזק מהסכנה שהוא הכניס עצמו אליה.

היבט נוסף שעלינו להיות מודעים לו הוא העובדה שאיננו אדונים לעצמנו. האמונה שהחיים שייכים לנו גורמת לנו לפחד לאבדם. פחד מהמוות, מקור כל הפחדים, נובע מתפיסה מוטעית זו.

נסה להיעצר לרגע! הרפה ונסה להוציא מליבך את המחשבות ואת הדאגות. ברגע זה – אין לך שום בעיה... תנשום עמוק ותנסה לחשוב: "מי אני?" נסה למצוא את מצפונך – זה שתמיד מייעץ לך, מחליט החלטות ולפעמים משוחח עם אלוקים. עכשיו התבונן היטב בגופך וחשוב: "מי יצר את כל זה? לא אנחנו, קרוב לוודאי...! לכן, שום דבר אינו שייך לנו: לא גופנו, לא מצפוננו וגם לא חיינו. איש לא שאל אותנו אם אנחנו רוצים להיוולד. פשוט הכניסו אותנו לעולם הזה והורו לנו להתפתח רוחנית. החיים עצמם אינם שייכים לנו!!! מדוע אפוא מטריד אותנו מהו המועד שבו ייקחו אותם בחזרה? אם באמת זה לא מטריד אותנו, מדוע שניכנס לחרדה מפני מלחמות, טרור וכדומה? תפקידנו הוא למלא את חיינו בדרך הטובה ביותר, כל עוד אנו חיים, ולא לדאוג להישרדותנו, כי זהו תפקיד האלוקים – בעל הבית האמיתי של חיינו".

לבסוף, כדי להרחיק את המחשבה ממה שמפחיד אותנו עלינו להתרכז בדברים אחרים: מספר עצום של מעשים טובים שיש לעשות ודברים רבים שעלינו לשנות בזמן קצר. במילים אחרות: עלינו להעריך יותר את עצמנו, בד בבד עם מתן כיוון של דחיפות למעשינו.

לנפש האדם שני מאפייני יסוד: א. לעולם היא אינה ריקה. ב. היא מצליחה לחשוב בו-זמנית רק על דבר אחד. אין אפשרות שאדם לא יחשוב על משהו, או שיחשוב על שני דברים בו-זמנית. אם אנחנו עסוקים במחשבות בונות – באופן אוטומטי תיעלם המחשבה השלילית שמנסה להשתלט עלינו, כולל הפחד.

ההפך גם הוא נכון! אם נבלה שעות ב"טחינת" מחשבה מדאיגה, לא נצליח לחשוב על שום דבר נוסף. הפחד משתק את האדם לגמרי. אנחנו חייבים להרחיק אותו תכף ומיד, כדי שנוכל להחליט החלטות הגיוניות שיפתרו את הבעיה המטרידה אותנו.

הפחד לטעות

מעבר לזה, רבים אינם מיישמים רעיונות בגלל פחדים דמיוניים: הם חוששים שהחברה או המשפחה לא יראו את הדבר בעין יפה או שהחברים יצחקו עליהם, וכן הלאה – מיליון סיבות מונעות מהם לפעול, אבל אלו רק פרי דמיונם. אין טעם להתחבט בבעיה שלא באה לאוויר העולם. הפחד לטעות מונע מאיתנו לפעול.

אם שאיפתך היא, לדוגמה, להיות מומחה גדול במחשבים, חשוב לדעת שתעשה טעויות רבות לאורך הדרך. אבל אם תדע לנצל אותן במטרה שלא לחזור עליהן, רק תרוויח מהן. אין בית ספר טוב יותר מהטעויות שלנו, לכן אל תפחד מהן. מי שמעולם לא טעה, הפסיד הזדמנות ללמוד מהתוצאות. אין אדם מושלם. זה אומר שכולם טועים. ההבדל הוא, שיש היודעים להפוך את הטעויות ללקחים, ואילו אחרים מצטערים על שאינם מושלמים. בקבוצה האחרונה אנו מוצאים את הגאוותנים, שאינם מצליחים להתפתח ולמצוא הזדמנויות לניצול הפוטנציאל שלהם.

לבסוף, אדם שמעוניין בפיתוח רוחני עשוי להיתקל בפחדים לא מציאותיים, שמהווים מחסום בדרך להתפתחותו האישית. לדוגמה: יש אנשים שחוששים שאם יתקרבו לתורה – בהכרח הם יתרחקו מהחברה, מהחברים ואפילו מהמשפחה.

אין זו אלא אשליה! נכון שבראשית ההתקרבות לתורה ייתכן שהאדם ייתקל בקשיים עם החברה או עם המשפחה, אך עליו לדעת שהתורה מקרבת אנשים ולא להפך. חוקיה שואפים להוביל את בני האדם לדו-שיח, למפגש משפחתי, לסובלנות ולכבוד הדדי, ותכונות אלה מקרבות דווקא את האנשים לחברה ומסייעות להם להשתלב בה.

ייתכן שהחשש מפני קושי חברתי נובע מסטריאוטיפ שמציג את האיש הדתי כמי שאינו עוסק בספורט, אינו מתקשר עם אנשים אחרים ואינו שומר על המראה החיצוני שלו, רק יושב סגור כל היום בעולמו ה"קטן". בדוק נא אם אין בתוכך דימוי כזה, שמישהו, מתישהו, הציג לך. אם זה המקרה, מחוק אותו! גם אם יש אנשים כאלה, לא בגלל התורה הם כאלה. דרך אגב, כל סטריאוטיפ הוא שקרי, מכיוון שאין בעולם שני אנשים זהים. זאת ועוד, אדם שמבקש לגדול מבחינה רוחנית, מעוניין דווקא לפתח את הפוטנציאל שלו, שהוא יחיד במינו. אם אתה מאמין שכתוצאה מהתקרבותך לתורה איבדת חברים והתרחקת מהמשפחה, רצוי שתבדוק מחדש את הערכים שלך, כי בוודאי טעית במקום כלשהו. יחסים טובים בין הבריות הם הבסיס של כל התורה.

לבסוף, נכון שהפחד יוצר מחסום בין הפוטנציאל לפעולה, אבל כשמסירים את המחסום הזה, רואים שהצד האחר לא היה מפלצתי כל כך – להפך, סביר למצוא שם משהו נעים מאוד. זה תקף גם לגבי מצוות התורה. לפני שמחליטים לקיים מצווה כלשהי, כגון אכילת מאכלים כשרים בלבד, יש בלב פחד. מחשבות שליליות רבות עשויות להופיע לפני שמקבלים את ההחלטה הזאת: "לא אצליח לוותר על אכילה במסעדת הבשרים ההיא", "לא יהיו לי חברים, שהרי תמיד הם אוכלים במסעדות לא כשרות", וכן הלאה. הפחד הזה הוא רק מחסום, אך ברגע שהאדם יתגבר עליו, הוא ייווכח לראות שהכול היה אשליה ושאכילת אוכל כשר משפרת את חייו ולא להפך. מהרגע שאדם בוחר את תזונתו לפי רצון האלוקים, הוא מתחיל להעריך את עצמו הרבה יותר. בהדרגה הוא רואה שאפשר להחליף את התפריט הישן בתפריט כשר, ושמסעדת הבשרים ההיא מאבדת מחשיבותה.

התמדה

מצרך יסוד להצלחתנו הוא התמדה. לצערנו, אנו חיים בעולם "אינסטנט". אין לנו סבלנות לחכות להצלחות, כי אנו רוצים לראות את התוצאות מיד. אי לכך, בימינו מוותרים מהר מאוד – לעיתים אחרי כישלון ראשון, אבל זו טעות. סוד היעילות הוא להתמיד – לא להזדרז. חייבים לדעת שלפני שרואים הצלחה בהשקעות, טבעי להיכשל כמה פעמים. זה סימן טוב המעיד על אהבתו של האלוקים, שבגללה הוא מעמיד מכשולים בדרכנו. כשהכול קל מדי, סימן שלא דואגים לנו כל כך, כי לא מתעניינים במאמצינו. אב שמכניס את בנו למצבים קשים במטרה שיתפתח, מראה אהבה רבה יותר מאב שמפקיד בכל חודש כסף בחשבונו של בנו.

משום כך אסור שנוותר. גם אם ניכשל אלף פעם, עלינו להמשיך לנסות ולדעת שהמאמץ שהושקע בכל אחד מהניסיונות לא היה לשווא, אלא היה חיוני כדי שנצליח לבסוף. זה תקף גם לגבי עבודה, לימודים, חינוך ילדים וכל התוכניות שאנו מוציאים לפועל. אישה שהפילה כמה פעמים לפני שילדה ילד ראשון, צריכה לדעת שהכאב שסבלה בכל ההריונות הוא שאִפשר את הלידה הראשונה, ואחרי כל המאמץ הזה היא תקבל את גמולה.

אבל, יש לזה תנאי: לא לאבד תקווה לעולם! התורה מלמדת שכאשר אדם מאבד משהו, המוצא חייב להחזירו. ואולם אם בעל האבדה התייאש מלמצוא את אבדתו, שוב אין המוצא חייב להשיבה, כי מה שמקנה לנו זכות על רכוש כלשהו הוא אמונתנו שהוא יימצא. מהרגע שאין בנו תקווה שהוא יימצא, שוב אין הוא שייך לנו.

לכן ההתמדה היא מעשה של אומץ. אם נבדוק בהיסטוריה – כל מה שהושג בקלות לא החזיק מעמד.

ברור שאין נוסחת קסם הנותנת מאה אחוזי ביטחון להצלחת כל תוכנית. לעיתים קרובות סיכויי ההצלחה קטנים מאוד. ובכל זאת חשוב שתהיה בטוח שאתה עושה את מרב המאמצים למימוש תוכניותיך, ושתמלא את החלק שלך.

מתוך הספר "מסעו של דן אחר משמעות החיים", מאת רוני דיין. לרכישת הספר בהידברות שופס, לחצו כאן.