טורים נשיים
אני חייבת לבנקים רבע מיליון שקל. מבהיל, נכון? חשבו איך זה לחיות כך יום יום
החרדות, הנפילות, העליות, האמונה, הפחד, הבושה, תעצומות הנפש, ההצלחות והתקווה שיום יבוא ואהיה ביתרה של זכות גדולה. טור אישי שיתן כח לבעלי החוב בעם ישראל
- חגית כהן
- פורסם ב' אב התשפ"ד
(צילום: shutterstock)"למה את חושבת שה' הביא אותך לעולם הזה עם כאלה קשיים?" שאלה אותי עדנה הפסיכולוגית, מורת הדרך שלי לחיים.
זה קרה כששוב הגעתי אליה כשאני שבורה לחלקים. בסוף יום העבודה לא יכולתי לשוב הביתה כך למשפחה שלי, אז הגעתי אליה במונית הישר מהעבודה. שוב פגישת חירום מהיום להיום. שוב בגלל טריגר מהילדות, שפורר את הנפש שלי לחתיכות. שוב אני ילדה אבודה בת 7, ושוב אני חוזרת לגילי האמיתי כיום, כשחובות הענק האלו צפים ועולים בשיחה, ונוחתים בשקיעה כבדה בחדרי הלב.
אחרי שעה וחצי של מאבקים כבירים ומלחמות מול היצר הרע, קרבות של מתח, לחץ, דמעות, כאב לב, כעס, ומה לא, נראיתי על הספה שלה סוף סוף כשאני ישובה בישיבה בטוחה, נוכחת ומלאת אמונה, כיאה לאחת כמוני כשהיא רגועה, ויודעת היטב את מקומה בעולם. כמו הגיבור במלחמה היסטורית כלשהי, האוחז את חרבו בשלוות מנצחים, ויש לו חתך על הלחי, אבל הוא בכלל לא מרגיש את החתך הכואב. הוא למוד קרבות, ו... הוא ניצח. אז מה זה משנה החתך?
למה ה' הביא אותי לעולם הזה עם חובות?
בחזרה לשאלה של הפסיכולוגית: "למה את חושבת שה' הביא אותך לעולם הזה עם כאלה קשיים?". לאחר כמה ניסיונות ימינה ושמאלה לדייק לעצמי את התדר של תחנת הרדיו המתאימה, המובילה לתשובה הנכונה, השבתי לעדנה הפסיכולוגית:" ה' העביר אותי את מסכת הייסורים האלה, בין השאר, כדי שאשתמש במתנת הכתיבה שהוא נתן לי כדי לחזק אחרים שעוברים מצבים דומים, ושקועים בייאוש של חובות".
כשעדנה ראתה את המבט הבטוח שבעיני – היא הבינה שנולדה פה שליחות: "אז תכתבי", היא ביקשה, והנני כאן כדי לספר לכם: איך הגעתי בכלל למצב הזה? איך אני חיה איתו? איך אני מתמודדת באמונה? מה עשיתי כדי לפתור את הבעיה, ואיך אני יכולה לחזק את מי שחייב כספים אדירים וצולל בלי חמצן אל תהומות הנפש?
אתחיל בלנסות להצחיק, כי ככה אני מתמודדת עם הרבה מהקשיים בחיים, וברוך ה' יש לי קשיים בצבעי הקשת שאני מודה לה' עליהם, כי אין לי ברירה אחרת, אז כבר הפכתי לסטנדאפיסטית מומחית (בעיני עצמי, כן?).
על עבדות בימי קדם ועבדות מודרנית
למה דווקא כדאי לי להיות בעלת חוב בעידן המודרני ולא בימי קדם?
נניח שהייתי חיה בימי קדם בתקופת הנביאים, והגעתי למצב המחפיר של היותי בעלת חוב לבעל צאן ובקר, גידלתי להנאתי פרות בשן בצפון ארץ ישראל, הפרות ברחו, וכשלתי בעסקי. תחשבו איזה נורא זה שאני עולה למשפט אצל המלך. היום הבושה מסתכמת אצלי במכתב לקוני מהבנק או מקסימום מול הבנקאית האמפטית, שראתה מצבים חמורים משלי (תמיד יש חמורים משלי), אבל שהמלך בכבודו ובעצמו יראה את פני, ויגזור עלי עבדות של 7 שנים? בושה שכזו.
נכון, העבדות היתה נגמרת אחרי 7 שנים, וחובי היה משולם, אבל הייתי צריכה בשביל כך לשנות מסלול קריירה ולהיות שוטפת הרצפות הראשית של איזו גבירה יהודייה. ומה אגיד לכם? בקצב האיטי שבו אני מספיקה את עבודות הבית, הייתי מסיימת לשטוף לה את הארמון רק אחרי 7 שנים, ומשתחררת.
ליווי כלכלי – הישועה התחילה כאן
בחזרה למציאות. בעקבות תהליכים שאני עוברת, למדתי לשתף את הסביבה בקשיים שחלקנו אולי מתביישים בהם: חובות למשל. וראו איזה פלא: לא רק שעיניהם של חברות רבות שלי התרחבו בהקלה, הן שיתפו אותי בבעיות הכלכליות שלהן, שכללו אפילו חובות גדולים משלי. אנחנו נמצאים בעידן של חבלי משיח, יוקר המחיה באמת מאמיר ומאמיר, אנחנו במלחמה כבר קרוב ל-10 חודשים, ויש רבים מבינינו (כולל אותי) שעדיין משתקמים מהנזקים הכלכליים של הקורונה, אז אני בחברה טובה.
קחי אחריות
אני מודה ומתוודה. לא תמיד התנהלתי בשיקול דעת כלכלי מאוזן. בקורונה היה לי עסק, התפזרתי בהשקעות לא אחראיות כי כל יום האמנתי שאביא את המכה. היא לא באה. באה רק מכת חובות. לקח לי זמן להבין שהקורונה פגעה בי, ושהתנהלתי לא נכון, לקחתי אחריות, ונרשמתי לייעוץ כלכלי אצל המלאכית ענבר ראם. היא נותנת ליווי אישי וקבוצתי עם כלים מעשיים שהביאו תוצאות שהדהימו אותי, כי לא האמנתי אי פעם שיקרו לי הניסים הבאים:
- החוב הצטמצם לכ-200,000 ₪ כי עברו כמה חודשים מאז שהתחלתי לכתוב ועד היום.
- כבר שנה שלמה אני ביתרת זכות בחשבון, ואפילו הצלחתי לחסוך קצת.
- אין יותר בהלות ובלהות בכל עשירי לחודש כשהמשכורת נבלעת במינוס ואין איך לשלם את ההתחייבויות. הכל מסודר ומתוכנן.
- כמה כיף זה לרכוש מכסף שיש לי בידיים ושהרווחתי מעל כפי, ולא מגיהוצים אינסופיים בכרטיס האשראי אל הלא נודע.
אני עשיתי טעויות, אבל הקב"ה לא עושה טעויות
לסיום אבקש לחזק את עצמי ואת כל מי שעובר דברים דומים לשלי. הקב"ה לא עושה טעויות. כל אחד מגיע לעולם הזה עם קשיים, מבחנים ואתגרים. זה חוק טבע בבריאה, אבל יש מישהו שהיה רוצה להתחלף בצרותיו של חברו? לא הייתי רוצה דברים אחרים שאנשים מתמודדים איתם. ובאמת - כגודל הצרה כך גודל היכולת להתמודד איתה. דאגה לא תוביל לפתרון הבעיה, אלא רק תחמיר. אז מתחזקים באמונה שה' דואג לנו גם במצב הזה, ויש לעשות השתדלות לפתור את הבעיה, כמו שעשיתי עם הייעוץ הכלכלי, ולא האמנתי בחיים שלי שאהיה בשליטה כלכלית, אחסוך כסף לחסל יותר ויותר את ההלוואה שלי, אהיה בפלוס תמידי בחשבון, ואדע באקסל מפורט, שהוא אחד מחבריי הטובים, מה תמונת המצב הכללית שלי בכל חודש. אז ממני אליכם דעו שיש אור בקצה המנהרה, ואפשר לצאת לחירות כלכלית. שיהיה לכולם בהצלחה!