חיים ללא נקמה: אלה המצוות שיהפכו אתכם לאנשים טובים יותר

המצווה היומית: איסור נקימה ונטירה

"לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי ה'" (ויקרא יט, יח)

לא תיקום ולא תיטור הן שתי מצוות לא תעשה המתמקדות ביחסי האדם עם זולתו. מצוות לא תיקום אוסרת על פעולת נקמה כלפי אדם אחר מישראל, ואילו מצוות לא תיטור אוסרת על שמירת טינה ורגשות שליליים כלפיו.

לא תיקום

מצווה זו אוסרת לנקום במי שפגע בך. למשל, אם מישהו ביקש ממך טובה ולא עזרת לו, אסור לך לסרב לבקשתו למחרת מתוך כוונה להחזיר לו באותו אופן. זו נקמה, והיא אסורה.

בספרא (קדושים ד', י"א) נכתב סיפור שמדגים את הרעיון: אם מישהו ביקש להשאיל מגל (כלי לקצירת תבואה) ולא השאילו לו, ולמחרת אותו אדם ביקש להשאיל קרדום (גרזן), והוא סירב באומרו "איני משאילך כמו שלא השאלת לי מגלך", זו נקמה. מכאן נלמד שאסור לנקום בכל דבר שהוא.

לא תיטור

מצווה זו מחייבת לשכוח את הפגיעה ולא לשמור טינה בלב. אם חברך סירב לעזור לך וביום למחרת ביקש את עזרתך, עליך לעזור לו מבלי להזכיר לו את סירובו הקודם. אם תעזור לו אך תגיד לו "אני עוזר לך למרות שאתה לא עזרת לי", אתה עובר על איסור שמירת טינה, גם אם לא נקמת בו בפועל.

גם כאן, בספרא (קדושים ד', י"א) מובא סיפור שמדגים זאת: אם מישהו ביקש להשאיל מגל ולא השאילו לו, ולמחרת ביקש להשאיל קרדום, והמשאיל אמר לו "הילך, ואיני כמותך שלא השאלתני מגלך", זו נטירה. מכאן נלמד שאסור לשמור טינה בכל דבר שהוא.

משרשי המצוה

ספר החינוך מסביר את מטרת המצווה:

המטרה היא שאדם יבין שכל מה שקורה לו, טוב או רע, הוא מאת השם. אף אחד לא יכול לפגוע בו בלי רצון הבורא. לכן, כשמישהו מצער או פוגע בו, עליו להבין שזה קרה בגלל עוונותיו והבורא גזר עליו זאת. ולכן אין מקום לנקמה באדם שפגע בו כי הוא רק היה שליח של עוונותיו של הפגוע.

"משרשי המצוה. שידע האדם ויתן אל לבו כי כל אשר יקרהו מטוב עד רע, הוא סבה שתבוא עליו מאת השם ברוך הוא. ומיד האדם מיד איש אחיו לא יהיה דבר בלתי רצון השם ברוך הוא, על כן כשיצערהו או יכאיבהו אדם ידע בנפשו כי עונותיו גרמו, והשם יתברך גזר עליו בכך, ולא ישית מחשבותיו לנקם ממנו, כי הוא אינו סבת רעתו, כי העוון הוא המסבב.

וכמו שאמר דוד עליו השלום (שמואל ב טז יא) הניחו לו ויקלל כי אמר לו יי. תלה הענין בחטאו ולא בשמעי בן גרא".