"איבדנו ארבעה מבני משפחתנו, אנחנו לא מתכוונים להשיב את הארון החמישי"

"אנחנו אופטימיים ושומרים על תקווה, בטוחים שהקב"ה ברחמיו יעשה לנו רק טוב", במילים אלו מגיב שרון שרעבי, אחיהם של יוסי ז"ל ואלי שרעבי הנתונים בשבי החמאס, למשמע השאלה מה שלומו בימים אלו.

יותר מ-300 ימים חלפו מאז נפילתם של אחיו בשבי. יוסי נרצח לאחר כ-100 ימים, מאלי לא התקבל עד עתה שום אות חיים. שרון מכיר היטב בנתונים, אך הוא ממשיך להיות חדור בתקווה גדולה. "הקב"ה לא משיב את התפילות ריקם, עוד תראו שייעשו ניסים גדולים", הוא חוזר ואומר.

יוסי שרעבי הי"ד, עם שתיים מבנותיו

כמו בסרט אימה

"אנחנו במקור משפחה תל אביבית עם חמישה ילדים", הוא מספר, "אסנת היא הבכורה, הילה בת הזקונים, ובאמצע יש אותנו - שלושה בנים – אלי, יוסי, ואני. בגיל 17 השתתף אלי בסיור של עליית הנוער בנגב, וכשחזר הביתה הודיע להורים שהוא רוצה לחיות בבארי. הוא עזב את תל אביב ואכן עבר לגור בקיבוץ. באותם ימים היה יוסי בשירות צבאי מורחב, ולאחר מכן טס לטיול באוסטרליה וביבשת אמריקה, לאחר ששב הוא הצטרף אליו גם כן ושניהם הפכו להיות חברי קיבוץ. יוסי נישא לנירה ונולדו להם שלוש בנות, ואילו אלי נישא לליאן -אזרחית בריטית, ונולדו להם שתי בנות. הם היו מחוברים חזק לבארי, ותמיד דיברו על הקיבוץ שבעיניהם היה מקום מדהים לחיות בו ולגדל בו ילדים".

נראה שאתה בחרת בדרך שונה מהם...

"נכון, אמנם כולנו באים מבית מסורתי, אך אני התקרבתי יותר למסורת. בצעירותי הייתי שחקן כדורגל, וכבר אז השתדלתי ללכת למגרש רק אחרי תפילה בבית הכנסת. אחר כך התחתנתי עם אשתי שהיא דתייה, אך מעולם לא אמרה לי משפטים כמו 'תשמור שבת'. אבל מי שמחפש את האמת מוצא אותה, ואחרי שש שנות נישואין זכיתי גם אני להבין את הייעוד שלי בחיים כאדם דתי".

אם אתה דתי, אז בשמחת תורה בוודאי לא ידעת כלל על המתקפה...

"נכון, אני מתגורר באלפי מנשה, אזור נטול אזעקות, ולא ידעתי כלום עד לשעות הערב, אז פגשתי שכן שהסתכל עליי בפנים נפולות, כי הוא ידע שיש לי משפחה בבארי, ואמר לי: 'שרון, חמאס השתלט על בארי, יש כנראה מאות הרוגים'. שמעתי את הדברים והרגשתי שאני מפסיק לנשום. לאחר מכן, כשהפעלתי את המכשיר הנייד ראיתי יותר מ-1700 הודעות עם הסרטונים הכי קשים לצפייה והזוועות הכי מחרידות שיש. אלו היו הודעות מתושבים אחרים בקיבוץ, לא מאחיי, כי הם ידעו שממילא אני לא פותח את הנייד בשבת, אז לא כתבו לי כלום.

"חלפו כמה וכמה שעות בהן לא ידענו דבר על בני המשפחה שלנו, עד שלבסוף נירה, אשתו של יוסי, יצרה קשר והודיעה שהיא ובנותיהם ניצלו, ואילו יוסי ואופיר אנגל – החבר של בתם יובל, נחטפו לעזה. נירה לא ידעה לספר מה עם משפחתו של אלי, ובמשך ימים ארוכים לא ידענו מה עלה בגורלם. רק ביום ה-11 הודיעו לנו שליאן, אשתו של אלי נרצחה, ביום ה-15 הודיעו שבתו הקטנה יהל נרצחה, ולבסוף אמרו שגם נויה, הבת הגדולה נרצחה. אלי נחשב באותו זמן לנעדר שלא ידעו מה איתו, אך רק בסיום השבעה על האישה והבנות, קיבלנו הודעה על כך שהוא חטוף".

אלי שרעבי המוחזק בעזה, עם בנו

המלחמה של החיים

שרון עוצר לרגע, ועובר לדבר בנימה אישית. "זה לא סתם כך שמשפחת שרעבי הפכה לסמל של המאבק להשבת החטופים. הסיפור של יוסי נוגע בלב של כולם, כי הוא נחטף בעודו חי ושרד בשבי החמאס במשך כמאה ימים. הוא היה עם איתי סבירסקי ז"ל ונועה ארגמני, היה אפשר להציל אותו, וזה לא קרה.

"יש לנו גם את אלי שמצוי בשבי, הוא עדיין בחיים ונושם את נשימותיו במנהרות החמאס, לאחר שכל משפחתו – אשתו ושתי בנותיו נרצחו. משפחת שרעבי אבדה ארבעה מבני משפחתה, ואין לנו שום כוונה להחזיר את הארון החמישי. אמא שלי בת שבעים ושש, שתבדל לחיים טובים, מחכה כל היום לרגע שבו תוכל לפחות לחבק את אלי. אבא שלי נפטר לפני שלוש שנים, ולפחות נחסך ממנו לחוות את הזוועה והצער הזה.

"מרגע שהכל קרה ועד לרגע זה אני לא עושה שום דבר אחר מלבד מלהילחם את המלחמה הגדולה של החיים שלי, על החזרתם של אחיי הביתה. אין יום שאני לא עובר בו בין פוליטיקאים, מגיע לכל מקום שאפשר, מדבר, מתחנן, מנסה לעשות כל מאמץ. בזמנים הפנויים היחידים שיש לי אני מקפיד לבקר משפחות שכולות שאיבדו את בניהן בשדה הקרב. להגיד להן תודה על כך שהבן שלהן נפל בקרב כשהוא הלך להציל את האחים שלי".

מאיפה הכוח לנהל כזו מלחמה?

"התשובה לכך ברורה וחד משמעית – האמונה שלי בבורא עולם היא זו שמעמידה אותי על הרגליים. ברור לי מעבר לכל ספק שהקב"ה יודע מה שהוא עושה, וגם כשכואב לנו ושנראה שהמצב שחור משחור, ברור שהכל אך ורק לטובתנו. אין שום אפשרות אחרת. יש גם דבר נוסף שנותן לי כוח, זו ההתגייסות העצומה של עם ישראל, שמאז שמחת תורה מתגייס במלוא הודו והדרו כדי להשיב את החטופים הביתה, וכדי להילחם למען המדינה שלנו.

"אני מקבל כוח גם מאמא שלי שהתמסרה לנו במשך כל חייה, וכעת בגיל 76, היא מתמודדת עם הזוועה המחרידה מכל. אני רואה בכל יום את הדמעות של אמא, ומבין שהמחויבות שלי כעת היא להשיב את אחיי הביתה – את יוסי בעזרת ה' לקבורה, ואת אלי בעזרת ה' בחזרה אלינו. אלי נחשב לחטוף חי, ואנו מאמינים שהוא יחזור בריא ושלם. נכון שהוא יצטרך לעבור תהליך ארוך של שיקום, אחרי ימים כה ארוכים בשבי, ואי אפשר לתאר מה יעבור עליו כשיגלה שאיבד את כל משפחתו ואפילו את אחיו שהיה גר ממש לידו, אבל אני מאמין שכל עם ישראל יתגייס כדי לחבק ולשקם אותו. בתקופה הזו גיליתי כל כך הרבה אחים ואחיות שמצפים יחד אתנו לבשורות הטובות, ובוודאי יסייעו להם גם לאחר מכן".

אחרי יותר מ-300 ימים של מאבק, מה לדעתך אפשר לעשות שטרם נעשה?

"צריכים להבין שאזרחי ישראל מצויים כעת בדיסוננס קשה, בין היכולת המרשימה של ישראל לבצע חיסולים במרחק של אלפי קילומטרים מגבולה, לבין העובדה שלאחר מרתון של יותר מ-300 ימים שאנו עוד רחוקים מלסיים אותו, עדיין 115 חטופים נמצאים בשבי החמאס. אבל חייבים לדעת דבר אחד - כל עוד החטופים לא איתנו בבית, המטרה לא הושגה. מקבלי ההחלטות אוחזים בידם עט נובע, ובשורות הנכתבות ממש ברגעים אלה בספר דברי הימים, יירשם האם מדינת ישראל השיבה חטופים משבי החמאס או שכשלה בכך. אני מקווה ומאמין שמקבלי ההחלטות ידעו לעשות את המוטל עליהם, וכולנו – כל עם ישראל נתפלל לכך ונמשיך להאמין ולקוות, כי אנו מאמינים בני מאמינים".