"אני מתגעגע לבית": רבה של גוש קטיף בריאיון של תקווה

את החוויות שזכורות לרב יוסף אלנקווה מימי גוש קטיף, לא תחליף אף חוויה אחרת. גם היום, 19 שנים לאחר שנעקר מביתו עם יישום תוכנית ההתנתקות, הן נשארו עמוק בזיכרונו והוא מסרב לשכוח אותן.

מפת גוש קטיף מונחת על ליבו של הרב אלנקווה, שכיהן כרבו האזורי של הגוש. הרחובות והשבילים, הישיבות והבתים, החממות והגידולים, הכפרים והיישובים – כולם זכורים לו אחד לאחד, וזאת מסיבה אחת ויחידה. "בקרוב מאוד נחזור ליישב את גוש קטיף", הוא אומר בריאיון מיוחד להידברות.  "אסור לנו לשכוח כיצד נראה המקום בו גדלנו ואליו אנו עתידים לחזור".

"זו חסה שנולדה אצלי בבית"

יישובים חקלאיים רבים היו פזורים בשטחו של גוש קטיף, ואת כולם הרכיב הרב אלנקווה לפאזל אחד גדול. "בכל אותם יישובים הוקמו ישיבות חקלאיות. במרכזו של כל יישוב, בין החממות והגידולים, הפכה חממה אחת לישיבה של תורה. הייתי מסתובב כל יום ביישוב אחר, ופותח עם הלומדים נושאים הלכתיים הקשורים למצוות התלויות בארץ. זו הייתה מעצמה של תורה", הוא נזכר בגעגוע.

הרב אלנקווה מספר לנו שבתוך חממות אלו נולד הרעיון של חסה נקייה מתולעים, זו שמוכרת לנו מהסופרמרקטים כ'חסת גוש קטיף'. "זו חסה שנולדה אצלי בבית. אחרי לא מעט משא ומתן הלכתי ולימוד מקיף של הסוגיה המורכבת, באחת ממוצאי השבתות הגיעו אליי הביתה חקלאים ואגרונומים, ובשיתוף פעולה מיוחד הצלחנו לייצר קו גידול של חסה נקייה מתולעים, מיזם שמי חלם שיכל לקרות בכלל".

"במשך שנה שלמה הסתובבתי אצל ראשי הכשרויות השונות, הצגתי בפניהם את התגלית וביקשתי את אישורם ההלכתי. כאשר הגעתי אל הרב מרדכי אליהו זצ"ל, לא אשכח כיצד הוא הסתכל על החסה הנקייה ואמר לי בחיוך: 'יהי רצון שהתולעים יעברו לצד השני של גוש קטיף, לדיר אל-בלח'".

האם תפקידו של רב באזור כמו גוש קטיף מאתגר יותר מאשר תפקיד רבני בעיר רגילה?

"זו שאלה מעניינת", הוא אומר. "ככלל ניתן לומר, שרב שמתמנה לתפקיד רב עיר לאחר שכיהן בתפקיד רב מושב הוא רב שיודע הכול. רבני הערים נפגשים רק עם חלק מהמערכות התורניות, ולא עם כולן. תחומי הרבנות שלהם מסתכמים בעיקר במערכות הכשרות והנישואין ובתפעול המקוואות ובתי הכנסת, שאלו בהחלט נושאים מאתגרים. לרב מושב יש, בנוסף לכך, גם אתגר משמעותי שקשור למצוות התלויות בארץ.

"צריך גם לקחת בחשבון את המורכבות הביטחונית הנפיצה של גוש קטיף. מלבד כל הנושאים ההלכתיים המורכבים, מצאתי את עצמי מתמודד ביום יום עם שאלות הלכתיות קשות וכואבות, החל מאופן ניקוי הדם של נרצחים בפיגוע שהתרחש בשבת, ועד אופן פינוי הגופות מהזירה".

ספר לנו על אתגר משמעותי שחווית במהלך תפקידך.

"כל יום היה אתגר בפני עצמו", הוא משתף. "הימים והלילות היו מרתון של עשייה. הייתי יכול להתחיל את היום שלי בלוויה של נרצחים, תוך כדי התעסקות טוטלית בכל שלבי הטהרה והקבורה, ולסיים אותו בבר מצווה או חתונה של ילדי גוש קטיף. זהו שילוב של רגשות שמצריך חוזק נפשי כדי לא להתפרק".

משמאל: הרב אלנקווה. ברקע: נווה דקלים בימיה הראשונים (צילום: ח.א.)

החוק של הרב

וכך, בתדירויות גבוהות מאוד, הרב אלנקווה מצא את עצמו רץ מזירה לזירה. היו אלו ימים בהם הטרור היה בשיאו, והוא היה בדרך כלל מהראשונים שהגיעו לזירות הרצח. לחלק מהנפגעים הוא הגיש טיפול רפואי ראשוני, ואת חלקם הוא קבר באישון לילה ואפלה. "השיא היה לאחר אחת הלוויות הקשות ביותר שהשתתפתי בהן. הגעתי הביתה שבור ורצוץ, ושאלתי את עצמי מה אני יכול לעשות כדי לעזור לאותם אלמנים ואלמנות וילדים וילדות פגועי הטרור. למחרת נסעתי לירושלים, הגעתי לכנסת וביקשתי לקבל עותק של החוק לנפגעי טרור. הבאתי אותו הביתה, וישבתי עליו במשך ימים שלמים ברצף. לקחתי דף ועט, ופשוט כתבתי אותו מחדש. המטרה שלי הייתה להשוות את נפגעי הטרור לחוק חללי צה"ל, כיוון שעד אז מעמדם החוקי של נפגעי הטרור היה בדיוק כמו אזרח שנהרג בתאונה כזו או אחרת.

"במשך כל אותה שנה הגעתי אחת לשבוע אל הכנסת, ועברתי בין חברי הכנסת, מימין ומשמאל. התייעצתי, שאלתי, כתבתי ומחקתי, עד שהרגשתי שהחוק שניסחתי מוכן ואפשר להגיש אותו. באחד מאותם ימים התרחש פיגוע רצחני בתל אביב, ויו"ר הכנסת דאז דב שילנסקי התקשר אליי הביתה. אז לא היו טלפונים סלולריים, אבל בבית שלי היה ביפר שקיבלתי מהמועצה האזורית בנימין. הבן שלי הקטן ענה לטלפון, וכששילנסקי ביקש לדבר איתי – הבן שלי אמר לו: 'אבא נסע לתל אביב, לזירת הפיגוע'. הם המשיכו לשוחח במשך שעה ארוכה, ולמחרת בצהריים שילנסקי התקשר שוב ואמר לי: 'אחרי שדיברתי עם הבן שלך, אני לא צריך יותר כלום. תבוא אליי מחר ונעביר את החוק".

"למחרת בבוקר נסעתי לירושלים", ממשיך הרב לספר. "אחרי שנשאתי תפילה בכותל המערבי, הגעתי לכנסת. הייתי צריך לחפש חבר כנסת שיסכים להגיש את החוק, והמליצו לי על חנן פורת ז"ל. לא אשכח איך שכשהגעתי אליו והגשתי לו את החוק הוא התחיל לבכות. הוא אמר לי 'אל תבייש אותי ותיתן לי להגיש חוק שממילא לא יעבור'. אמרתי לו 'אני מבטיח לך, זה יעבור'. היה לי גיבוי מלא מיו"ר הכנסת, ואכן החוק עבר בקריאה ראשונה, שנייה ושלישית. זהו חוק שבזכותו ניתן היום מענה לכל נפגע טרור ברחבי הארץ".

ביקור של משלחת רבנים בגוש קטיף. הרב אלנקווה במרכז (צילום: ח.א.)

"זה מה שאמרתי לאריאל שרון"

לפני 19 שנים הוציא ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, לפועל את התוכנית שיזם להתנתקות מגוש קטיף. רחובות ובתי הגוש נהרסו, בתי הכנסת והישיבות נסגרו, וחבל עזה הועבר לשליטת פלסטינית. תושבי הגוש מצאו את עצמם זרוקים במקומות זרים ברחבי הארץ, מנסים לשקם את בתיהם ולבנות אותם מחדש.

איך קיבלת באופן אישי את תוכנית ההתנתקות?

"תוכנית הגירוש", מתקן אותי הרב אלנקווה. "לעולם אל תקרא לזה 'התנתקות', כי אנחנו מעולם לא התנתקנו. לא אשכח את הכאב שהיה לי אז, כאב בלתי נגמר. יצאתי לחפש אחרי משהו שינחם אותי, ופתחתי את ספר תיקוני הזוהר. היה כתוב בו: 'מיום שנחרב בית המקדש, נגזר על בתיהם של צדיקים שייעקרו ממקומם'. באותם רגעים הרגשתי שכביכול הקב"ה מדבר אלינו ואומר לנו: אין לי בית, גם לכם לא יהיה בית.

"אתה מראיין אותי היום, כאשר עברו בדיוק 19 שנה מאז הגירוש. תלך לכל העיתונאים שסיקרו בזמנו את הגירוש, והם יספרו לך כיצד אמרתי להם בדמעות שבעוד 19 שנה אנו נחזור לכאן. אמרתי כך: 'את גוש עציון לקח לנו 19 שנה לשחרר, וזה מה שיקרה בדיוק עם גוש קטיף'. והנה, קרה לנו נס. החיילים שלנו כובשים בחזרה את גוש קטיף".

כעסת על המדינה?

"כעס זו לא ההגדרה הנכונה", מבקש הרב לדייק. "הפכנו עולמות, ועשינו הכול גם בפן הרוחני וגם בפן המעשי. מצד אחד ארגנו תפילות המוניות, ומצד שני יזמנו מחאות ציבוריות. אני רוצה לספר לך שבשלב המקדים לגירוש שרון רצה לעקור קודם כל את בית הקברות של גוש קטיף. זה נודע לי באופן פתאומי, כאשר קיבלתי טלפון מעיתונאית שדיווחה לי 'הלילה באים לפנות את בית הקברות'. באותו רגע התקשרתי ללשכת ראש הממשלה וביקשתי לתאם עמו פגישה דחופה.

"הפגישה התקיימה למחרת. נכנסתי ללשכה שלו, פתחתי לפניו את השולחן ערוך ואמרתי לו: 'אדוני הרי יודע לקרוא, בוא ותקרא בבקשה מה קורה למי שמפנה קברות של יהודים'. אחרי שהוא קרא, אמרתי לו: 'אתה לא נוגע באף קבר. אם תעז לגעת בקבר אחד בגוש קטיף, אוי לך מהחיים ואוי לך מהמתים'. ככה אמרתי לו, במילים אלו. פרץ בינינו ויכוח קשה, ולקראת סיום הפגישה שאלתי אותו האם הוא הכין את צה"ל למלחמה בלבנון. הוא שאל אותי למה אני מתכוון, ועניתי: 'אני לא נביא ולא בן נביא, אבל אם תגרש אותנו מגוש קטיף - תפרוץ מלחמה בלבנון'. מלחמת לבנון השנייה אכן פרצה לאחר מכן".

"בקרוב מאוד נחזור הביתה"

לסיום, הרב, אתה מתגעגע לגוש קטיף?

"אני שמח שאתה שואל אותי את השאלה הזו", הוא אומר ונאנח. "קח את כל השנים שעברו מאז הגירוש, תכפיל אותן בכמות הימים, תשלש בכמות הדקות ואז בכמות השניות. המספר שתקבל שווה לכמות הגעגועים שיש לי לבית".

אתה עדיין קורא לגוש קטיף "הבית", למרות שכיום הבית שלך במקום אחר לגמרי.

"גוש קטיף הוא הבית היחידי שלי. אולי עכשיו אני מתגורר בבית יותר קבוע וביישוב יותר מוסדר, אבל בשבילי זהו בית זמני עד שאחזור לבית הקבוע שלי. בקרוב מאוד כולנו נחזור הביתה אל גוש קטיף, ואני מזמין אותך להיות העיתונאי הראשון שיסקר את שיבתו של עם ישראל אל ארץ ישראל".